מאז שהחל החופש הגדול מיכל משתעממת. היא סיימה לאחרונה ללמוד בכיתה י' בתיכון, ועכשיו היא רובצת על הספה. היא רואה קצת נטפליקס, מנשנשת משהו מהמקרר. עוברת לאינסטגרם בנייד, ואז לטיקטוק. היא חותכת אבטיח לה ולאחותה הקטנה, וחושבת מה לעשות עם הזמן הפנוי שיש לה.
מיכל היא תיכוניסטית אוטיסטית. בשפה לא רשמית היא מוגדרת ב"תפקוד גבוה". היא משולבת בתיכון רגיל בעיר גדולה במרכז הארץ, ובסך הכול הולך לה לא רע. מבחינה לימודית, היא סבבה עם החומר. היא מבינה, משתתפת, מתקדמת בהתאם ליכולותיה. מבחינה חברתית קצת יותר קשה לה. כבר אין לה סייעת צמודה, כמו שהייתה לה ביסודי, והיא מנסה להסתדר לבד.
קראו עוד:
החבר'ה בכיתה יודעים שמיכל היא אוטיסטית. הם רגילים להתנהגויות החריגות והלא מותאמות שלעיתים מופיעות, והם מקבלים אותה כמו שהיא. אבל למיכל אין "חבורה" וגם אין לה חברות קרובות. אפילו לא אחת.
וכך קורה שלפני כל חופש גדול מיכל יודעת שאת ימי החופשה הארוכה היא תעביר לבד בבית. קצת מסכים (בעצם הרבה), קצת אחים קטנים וקצת חופשה משפחתית. כשבני כיתתה ייפגשו וילכו יחד לים ולסרטים, או ימצאו עבודה, רוב הסיכויים שהיא תישאר בבית. לרוב הם גם לא יזכרו להזמין אותה לאירועים החברתיים המשותפים.
"החבר'ה בכיתה יודעים שמיכל היא אוטיסטית. הם רגילים להתנהגויות החריגות והלא מותאמות שלעיתים מופיעות, והם מקבלים אותה כמו שהיא. אבל למיכל אין 'חבורה' וגם אין לה חברות קרובות. אפילו לא אחת"
אז מיכל ממש רוצה למצוא עבודה. אבל במה היא יכולה לעבוד? בני נוער בגילה עושים בייביסיטר, מוכרים בחנויות, ממלצרים במסעדות. אבל כל העבודות האלה לא ממש מתאימות למיכל. היא אינטליגנטית, אבל קשה לה ליצור קשר עין. כשהיא לחוצה, היא עושה תנועות לא רצוניות עם הידיים.
הקשיים שלה לא יאפשרו לה להתקבל לכאלה עבודות, וגם אם תתקבל, סביר שהיא לא תצליח להתמיד בהן לאורך זמן. מיכל צריכה התאמות אחרות. אז מה עושים בני נוער עם מוגבלויות שונות בחופש הגדול? איפה הם יכולים לעבוד? התשובה בכלל לא פשוטה.
מעסיקים מחפשים כוח אדם איכותי וטוב, שיסייע לעסק שלהם. בני נוער עם מוגבלות יכולים להיות חדורי מוטיבציה ורצון להצליח ולסייע משמעותית לעסק, אבל יש להם גם קשיים אובייקטיביים.
מיכל יכולה לעבוד, למשל, במקום שנדרשת בו מוטוריקה עדינה וריכוז רב. היא אלופה בעבודות שדורשות דיוק. מקומות כמו חנויות פרחים שבהן נדרש להכין זרים ולארוז אותם בצורה יפה יכולים ליהנות מאוד מעבודתה. גם מפעלים שמייצרים מתנות מודפסות כמו בקבוקים ממותגים, מחברות, לוחות שנה וכדומה צריכים עובדים שיש להם ידיים טובות כמו שיש למיכל. כשהמעסיק מכיל ואמפתי, ויכול להבין ולקבל את תגובותיה הבלתי רצוניות לעיתים, היא פשוט תוכל לפרוח.
"מיכל ממש רוצה למצוא עבודה. אבל במה היא יכולה לעבוד? בני נוער בגילה עושים בייביסיטר, מוכרים בחנויות, ממלצרים במסעדות. אבל זה לא ממש מתאים לה. היא אינטליגנטית, אבל קשה לה ליצור קשר עין. כשהיא לחוצה, היא עושה תנועות לא רצוניות עם הידיים"
לעומתה, שרון הוא נער מקסים עם פיגור קל. שרון חייכן ואוהב מאוד לשחק עם אחיו הקטנים. שרון יכול לעבוד כסייע בגן ילדים בקייטנות של יולי/אוגוסט. הוא יפרח שם והילדים ייהנו מכל רגע במחיצתו.
השיח שיש היום על גיוון והכלה במקומות עבודה הוא רב ומבורך. עסקים רבים השכילו להבין שהדבר תורם להם משמעותית. להעסקת אנשים עם מוגבלות יש חשיבות חברתית רבה, אבל היא גם תורמת לעסק מבחינה כלכלית. אז איך אפשר לקדם את זה, אתם שואלים?
מילה להורים, וגם למעסיקים
אם אתם הורים לבני נוער עם מוגבלות, אולי כדאי שתדברו יחד ותבדקו מהי רמת המחויבות שלהם לנושא. האם הם מבינים את האחריות שנלווית לכך ומוכנים להתאמץ? בדקו מהן החוזקות שלהם ואיזה תחומים מעניינים אותם. רק אחרי שתהיינה לכם התשובות לכך, כדאי להתחיל לחפש מקומות רלוונטיים שיכולים להתאים. מקומות העבודה היום אכן יותר קשובים ומכילים, אבל הצעות העבודה לא ייפלו עליכם מהשמיים. סביר להניח שתצטרכו לכתת רגליים יחד ולחפש מקום. בשיחה עם המעסיק או המעסיקה, כדאי שתספרו גם על החוזקות וגם על הקשיים. ככל שתהיו יותר גלויים, כך תוכלו ליצור שפה משותפת ולנסות למצוא פתרונות לאתגרים שעוד יופיעו מן הסתם בהמשך הדרך.
אם אתם מעסיקים, וחשוב לכם לנסות לשלב בקיץ הקרוב בעסק שלכם גם בני נוער עם מוגבלות, חשבו על התפקיד בעסק שלכם שאליו הם הכי יכולים להתאים. הַגדירו מראש את הכישורים הנדרשים. אפשר גם לפנות לבתי ספר לחינוך מיוחד או לבתי ספר רגילים שיש בהם כיתות קטנות, ולהציע את הצעת העבודה הקונקרטית שיש לכם.
כשיגיעו אליכם נער או נערה עם מוגבלות, חשוב ליצור שיח פתוח, גם איתם וגם עם ההורים, ולהבין יחד אילו התאמות נדרשות ואיך אפשר לסייע בעת הצורך, וגם מה אפשר לעשות במקרה של התנהגות בלתי מותאמת, ועם מי אפשר להתייעץ. וגם אם יהיו קשיים (וסביר שיהיו), אפשר להתגבר עליהם דרך שיח פתוח ותיווך רלוונטי.
אפילו בצבא כבר הבינו שיש מקום לכולם, ושכדאי להשתמש בחוזקות וביתרונות של כל אדם באשר הוא. אבל זה לא מתחיל שם. זה צריך להגיע הרבה קודם. עם קצת סבלנות ורצון טוב, בני נוער עם מוגבלות יכולים לתרום משמעותית למעסיקים, ולחברה כולה.
הכותבת היא אימא לשלושה, ראש שבט צופים שעוסקת בשילוב חניכים עם מוגבלות, מנהלת קהילת "פישוט לשוני"
