ביום כיפור לפני שלוש שנים איתי מרגי בן השמונה יצא עם חבר לרכוב על אופניים ליד הבית. איתי חבש את הקסדה והחל לרכוב כשלפתע הגיע כלי רכב ופגע בו. בבית החולים נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. באותו יום נהרג ילד נוסף כשרכב על אופניים באזור יער בן שמן, ואופנוע פגע בו בעוצמה.
את ההתמודדות הכואבת של מירל, אימו וחברתי הטובה, אני מלווה בלי יכולת לנחם באמת. אבל את בקשתה שאף אימא לא תעבור את שהיא עברה, אני מנסה לממש. גם אם היא נראית כמעט בלתי אפשרית. לצערי, מירל היא לא האחרונה שאיבדה ילד בתאונה ביום הכיפורים. גם ביום כיפור האחרון נהרג ילד מפגיעה של כלי רכב כשרכב על אופניו סמוך לגבעת שמואל.
ועכשיו, רגע לפני יום כיפור, אני מוצאת את עצמי מוצפת חרדות. איך ייגמר יום הכיפור הזה? האם גם בסופו תצא הודעה על ילד שנהרג מפגיעת רכב? ואם כן, מי יהיו הוריו, אלה שחייהם כבר לעולם לא ייראו אותו דבר?
עינת שגיא אלפסה צילום: ענבל מרמרייום כיפור הוא היום היחיד בשנה שבו הכבישים ריקים ממכוניות. כך היה נהוג מאז ומתמיד. במשך כל השנים הילדים ניצלו את ההזדמנות כדי לרכוב או סתם ללכת בכביש. גם הרחובות הסואנים ביותר הופכים למסלולים פנויים הקורצים לכל רוכבי הגלגלים הקטנים. הורים רבים מחכים במיוחד ליום כיפור כדי ללמד את ילדיהם לרכוב על אופניים. לא במקרה יש הקוראים ליום כיפור "חג האופניים".
מעטים יודעים שריקנות הכבישים ממכוניות היא בגדר מסורת, ואין בישראל חוק או תקנה האוסרים על נסיעה ביום כיפור. מדובר בהסכמה רחבה ומקובלת במדינה רוויית השסעים שבה אנחנו חיים.
בשנים האחרונות אנחנו רואים גם את ההסכמה הזו מתפוררת, ומנוצלת לרעה על ידי נהגים שמזהים בכבישים הריקים מסלולי מרוץ מועדים לפורענות - ההיפך מהזדמנות לשלווה ולרוגע שיש ביום זה. הם רואים בשקט הזה קרקע פורייה ל"סללומים" פוטוגניים שבקרוב אולי יעלו לחשבון האינסטגרם או הטיקטוק הקרוב לביתכם. הסטטוס-קוו הבטוח מיטשטש, ולתוכו מחלחלת התנהגות אגרסיבית ומסוכנת. כזו שאולי מצטלמת טוב, אבל גם גובה קורבנות.
בכל שנה אותו סיפור. אחרי יום כיפור, כשעוד ילד נהרג בתאונה נוראית, הכותרות זועקות והפוליטיקאים מתחייבים להסדיר את הנושא, בבחקיקה או בתקנות עירוניות. אבל אז שוב יש בחירות, קורונה, או כותרת אחרת שדוחקת את הנושא עד למוות המיותר הבא ביום הכיפור שיגיע.
אז רגע לפני יום כיפור, אני פונה דווקא אל הנהגים, אלה שיודעים שאין חוק שאוסר עליהם לנסוע בכיפור, ובוחרים לצאת לנסיעה שאינה מחויבת המציאות. חשבו על הילדים הקטנים שאתם מכירים ואוהבים, חשבו על ההורים של אותם ילדים. האם הייתם מוכנים לסכן את חייהם? אם לא, מדוע אתם מוכנים לסכן חיים של ילדים אחרים?
ולכם, ההורים ברחבי הארץ , אני מזכירה שהשקט הזה של יום כיפור מעניק לכם תחושת בטיחות מטעה. כשאתם שולחים את הילדים לרכיבה, אל תוותרו על קסדה, ובקשו מהם להיות ערניים גם למכוניות על הכביש.
הכותבת היא מנהלת אגף קשרי חוץ, ממשל ומדיניות ציבורית בארגון בטרם לבטיחות ילדים
