למרות הניסיונות של כולנו לחזור לחיים נורמליים ולדחוק את פוסט הטראומה החברתית שנותרה אחרי הקורונה, המצב בשטח, ועל אחת כמה וכמה בקרב ילדים ובני נוער, בכי רע.
נוכח כל אלה, נתוני הדוח השנתי ל-2021 של עמותת עלם שפורסם בתחילת השבוע, המצביעים על החמרה במצבי הסיכון בקרב בני הנוער מאז שהחל משבר הקורונה - כלל לא מפתיעים. אבל הממצאים הללו צריכים להדאיג את כולנו, כי הילדים ובני הנוער שלנו, גם אלה שלא מוגדרים בסיכון, נמצאים בסכנה.
הדוח מציג עלייה גבוהה, פי 1.5-2.5, בכל התחומים הנסקרים: מאלימות ברחוב ובבית עד לדיכאון וחרדה. בהקשר למצוקות נפשיות, נרשמה עלייה מדאיגה בכל הנתונים בהשוואה ל-2019: פי 1.9 מבני הנוער והצעירים דיווחו כי סבלו מדיכאון ומחרדה, פי 1.4 דיווחו על בדידות, פי 1.5 ניסו לפגוע בעצמם, ופי 2.2 מתמודדים עם הפרעות אכילה.
נתונים אלה מצטרפים למחקר ישראלי של מכון המחקר קי איי בשיתוף מכבי שירותי בריאות - "הערכת בריאות הנפש של מתבגרים ישראלים לפני ובמהלך מגפת COVID-19", שמצא כי מגפת הקורונה, על האמצעים השונים שהופעלו כדי להכיל אותה כגון סגרים וריחוק חברתי, גרמו להפרעה חמורה לחייהם של ילדים ובני נוער, ופגעו בבריאותם הנפשית וברווחתם.
אמנם מדובר במחקר ראשוני שטרם עבר הערכת עמיתים, אבל המספרים לא משאירים מקום לספק. המחקר, שניתח נתוני רישומי בריאות של יותר מ-200,000 בני 12-17 בישראל, לפני ובמהלך הקורונה, מצא עלייה משמעותית בכל האבחנות של בריאות הנפש, כמו גם בחלוקה של מרבית התרופות הפסיכיאטריות במהלך תקופת הפנדמיה, יחסית לפרק זמן מקביל לפני הפנדמיה.
הנתונים מראים כי רוב העלייה קשורה לתחלואה בקרב בנות צעירות: עלייה של 68% בדיכאון, 67% בהפרעות אכילה, 42% בחרדה ו-29% באבחונים הקשורים ללחץ. הניתוח הראה גם שהעלייה חלה בעיקר במגזר היהודי הכללי, כאשר במגזרים הערבי והחרדי כמעט לא נצפה שינוי. וזה דבר שחייב להדליק אצל כולנו נורות אדומות.
התמודדות עם הפרעות נפשיות היא התמודדות מערכתית. בראש ובראשונה של מתמודד הנפש, בינו לבין עצמו; של המשפחה שמלווה אותו ודואגת להווה ולעתיד; ושל הקהילה כולה, על מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. יתרה מכך, ככל שמשכילים לראות את האתגר כמערכתי ומשלבים כוחות, יש סיכויים גבוהים יותר להתערב בשלב מוקדם יותר ולא רק במצבי קיצון וסיכון, להקל את הכאב ולראות את האופק.
והאמינו לי, הייתי שם. למעשה אני עדיין שם, מכיר את ההתמודדות הזו מקרוב כהורה. את נקודות האור לצד החסרים והפערים, את המורים, המטפלים והרופאים שעושים ככל שביכולתם לעזור, ואת המערכות החולות, חסרות הידע, הכלים וכוח האדם.
"התמודדות עם הפרעות נפשיות היא מערכתית. של מתמודד הנפש בינו לבין עצמו; של המשפחה שמלווה ודואגת להווה ולעתיד; ושל הקהילה כולה, על מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. ככל שמשכילים לראות באתגר כמערכתי ומשלבים כוחות, הסיכוי להקלה גבוה יותר"
ככל שמגפת הקורונה הכתה בנו, צפה על פני השטח גם מגפת בריאות הנפש, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. בד בבד, עלו שוב ושוב התחלואות של מערך בריאות הנפש הלאומי, בקהילה ובבתי החולים: המחסור המחריד באנשי מקצוע, שמוביל לחודשי המתנה ארוכים לטיפול, והעובדה שבריאות הנפש היא האחות החורגת של מערכת הבריאות בישראל. אבל בשונה מהקורונה, לא רק שבמקרה זה אין חיסון, מכונות אקמו או פתרון קסם, והסגר הוא פנימי ולרוב בלתי נראה ולא מורגש עד שהכול מתפרץ והולם, לבריאות הנפש אין יחסי ציבור טובים. היא סובלת לא רק מהזנחה ארוכת שנים, אלא גם מהדרה ומהשתקה.
המספרים השונים לא צריכים להפתיע אף אחד. על פי ארגון הבריאות העולמי, כ-20% מתושבי העולם, ובכללם בני נוער וצעירים, מתמודדים עם הפרעות נפשיות. זאת ועוד, מחקרים מראים כי כ-75% מההפרעות הנפשיות מתחילות להתפתח בטווח הגילים 12-25. יחד עם זאת, הנגישות לשירותי בריאות הנפש בגילים הללו היא המצומצמת ביותר, בזמן שהחסמים הכספיים והבושה גבוהים, ואלה מתחדדים יותר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית.
קראו עוד:
עם כניסתו למשרד הבריאות הכריז השר ניצן הורוביץ: "בריאות הנפש חייבת לקבל יחס כמו כל מחלה אחרת ולהשתלב ברפואה הכללית". הורוביץ אף הצהיר על כוונתו ועל מחויבותו לקדם את בריאות הנפש לראש סדרי העדיפויות של משרדו. לאחרונה הציג השר תוכנית להבראת מערך בריאות הנפש בישראל, הכוללת תוספת של מאות מיליוני שקלים לשיפוץ ולבינוי המוסדות המטפלים בפגועי נפש, ולטיפולים בבתי החולים, וכמה עשרות מיליוני שקלים להרחבת השירותים בקהילה: במרפאות, במוקדים לטיפולי יום ובביקורי בית.
לצד זאת, שרי הבריאות, הרווחה והחינוך סיכמו על הקמת צוותי חירום שיציגו תוכנית לאומית להתמודדות עם הפרעות נפשיות בקרב ילדים ובני נוער. עם כל החשיבות של הדבר, הדברים והדיבורים עוד לא הגיעו לשטח הבוער.
המפתח לסיוע נפשי לילדים, בני נוער וצעירים הוא ללא ספק באבחנה ובטיפול מוקדמים ככל האפשר, בהנגשת ובהעצמת הטיפול בקהילה, ולא רק בהיבט הקליני, דהיינו פסיכיאטריה ובתים מאזנים, אלא גם בהיבטים הרגשי והתפקודי, ובשיתוף פעולה אקטיבי יותר של מערכות הבריאות, החינוך והרווחה. חייבים גם להבטיח רצף טיפולי בקהילה, כגון הוסטלים ייעודיים לצעירים מתמודדי נפש. לכן, עכשיו יותר מאי פעם, ברור שאסור לנו להניח לילדים שלנו לנפשם. אנחנו צריכים לזעוק את זעקתם, להפוך עולמות, להבטיח להם עתיד.
שגרה
אֲנִי חוֹתֵךְ לָךְ
אֶת הַכַּדּוּרִים
לְחֵצִי אוֹ לְרֶבַע
בְּאוֹתָהּ הַסַּכִּין
שֶׁפָּצְעָה לִפְנֵי רֶגַע תַּפּוּחַ
וּלְפִי הַמִּנּוּן
שֶׁצִּוּוּ הָרוֹפְאִים.
אֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַגְּלוּלָה
מִקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי לַשֶּׁקַע
בְּכַפֵּךְ וּמַגִּישׁ לָךְ כּוֹס מַיִם
לְהַמְתִּיק. לֹא שׁוֹטֵף
אֶת הַיָּד. לֹא מְנַקֶּה
אֶת הַסַּכִּין. לֹא שׁוֹבֵר
אֶת הַכּוֹס. רַק
מִתְקָרֵב אֵלַיִךְ
בְּשֶׁקֶט
פַּעֲמַיִם כָּל יוֹם.
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019) ו"בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021)
