עלייה משמעותית בתסמיני דיכאון בסגרים בקרב בני הנוער: מחקר של אוניברסיטת בר אילן עקב אחר 100 בנות ובני נוער למשך שנה, במהלך שהחל עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה בישראל, ומצא קשר ישיר בין תחושת חוסר שייכות לבין דיכאון. כלומר, ככל שהנערות והנערים חשו פחות שייכים, כך הם חוו תסמינים משמעותיים יותר של דיכאון.
במחקר של הדוקטורנטית מירב רחבי שנעשה בהנחיית פרופ' ניר מדג'ר, פסיכולוג חינוכי מאוניברסיטת בר אילן, ופרופ' גיא מאוניברסיטת בן-גוריון, התלמידים השיבו לשאלות על מצבם הרגשי ועל האופן שבו הם חווים את בית הספר. הם מילאו שאלונים ייעודיים מעט לפני התפרצות הנגיף בארץ, וכן כמה חודשים לאחר מכן.
קראו עוד:
ממצאים ראשוניים מהמחקר מצביעים כי היו הבדלים משמעותיים בשינויים הרגשיים שהנערים והנערות חוו במהלך התקופה: חלק מהם חשו בעלייה ניכרת בתסמיני דיכאון, אחרים לא חוו שינוי, והיו גם מי שדיווחו דווקא על הפחתה בתסמינים אלה.
"כדי לתמוך בחוסן הנפשי של בני הנוער בתקופה מורכבת זו - יש חשיבות אדירה למידה שבה הם מרגישים שייכים ומשמעותיים במסגרת החינוכית שבה הם לומדים"
תובנה משמעותית נוספת נוגעת לקשר החזק בין אותם שינויים אישיים בתסמיני הדיכאון, לבין השינוי בתחושת השייכות לבית הספר אותם חוו התלמידים. ככל שהייתה ירידה גדולה יותר בתחושת השייכות - כך הייתה עלייה גדולה יותר של תסמיני הדיכאון.
פרופ' מדג'ר התייחס לממצאים: "אם הייתי יכול לאחל רק דבר אחד לבני הנוער בישראל, הייתי מבקש שעבור כל נער ונערה תימצא הדרך לחיזוק משמעותי של תחושת השייכות למסגרת חינוכית כלשהי. בין אם במסגרת פורמלית או בלתי-פורמלית, התחושה שיש להם מקום שבו מקבלים ומכבדים אותם כמו שהם, מגנה על החוסן הנפשי שלהם. הדבר נכון תמיד, אך בעיקר בעתות משבר".
עורכי המחקר, שנעשה בתמיכת היחידה להתמודדות עם מצבי משבר, חירום ואובדנות של משרד החינוך ובשיתוף המרכז לבריאות הנפש "גהה", הוסיפו: "הממצאים דומים למחקרים שפורסמו בחודשים האחרונים במדינות שונות בעולם. אנחנו תקווה שאסטרטגיות לשימור והעצמה של אותה תחושה, גם אם יעלה הצורך בהטלת מגבלות חדשות, יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מההיערכות של כל הגורמים העוסקים בהתמודדות עם מגפת הקורונה".
