אומרים שהיום הוא יום הלחץ הבינלאומי, ואף שברור שציון המועד נועד להעלות מודעות - יום אחד שמוקדש ללחץ הוא עניין קצת מצחיק. הרי בחיים המודרניים כל יום הוא יום הלחץ.
אכן, התרגלנו לתפוס את הלחץ כחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו: לחץ בעבודה, בבית, בניסיון לנהל במקביל ובהצלחה את הכול יחד. לחץ להספיק, לעמוד במשימות, להצליח. חלקינו אף נושאים אותו בגאון כמעין אות גבורה - "החיים שלי עסוקים ומלאים", "אני משקיעה בלי סוף, מצליחה ומבוקשת, וההוכחה לכך היא שאני בלחץ". לעיתים נחלום על הימים הרגועים יותר שהיו פעם, אבל בסך הכול -אנחנו מקבלים אותו כעסקת חבילה, ורובינו גם מרגישים שאנחנו יכולים להמשיך ולהתמודד איתו.
קראו עוד:
אבל זהו, שלחץ הוא לא רק מצב שחיים איתו ומסתדרים איתו. גם בהקשרים אלה לא מדובר בלחץ המתון שמדרבן אותנו לפעולה, ומוציא מאיתנו את מלוא הפוטנציאל שלנו. הכוונה היא ללחץ שהוא מעבר לכך, למצב שבו הדרישות, המטלות והציפיות שיש עלינו (או לנו מעצמנו) עולות על מה שאנחנו מרגישים שאנחנו מסוגלים לשאת.
זה יכול להגיע מעומס, ממטלות שנראות לנו קשות או מחוץ לאזור הנוחות שלנו, מקונפליקטים עם אחרים או כאלה פנימיים עם עצמנו, משינויים שמוציאים אותנו מאזור הנוחות (גם חיוביים כמו קידום או אירוע משפחתי), או מתחושת חוסר שליטה. ואז, גם אם אנחנו לא מודעים לגמרי או מתכננים, הלחץ גואה. וגם אם הוא עובר אחר כך עד לפעם הבאה והצלחנו להתגבר - ללחץ מהסוג הזה יש השפעות מורכבות, קצרות וארוכות טווח על כל תחומי החיים, והן בהחלט מצטברות.
"הורה לחוץ עלול להתרגז על הילדים גם כשהם לא הסיבה ללחץ, ולהגיב בתגובות לא מווסתות גם כשההתנהגות שלהם עצמם היא הטריגר. למה? כי המשאבים מוגבלים, ואם המערכות בגוף פועלות בעצימות מלאה בגלל מצב הלחץ - לא יישארו לנו אנרגיות לדברים נוספים, וכל דבר עלול להיות בבחינת הקש ששבר את גב הגמל"
גוף, ראש, לב ונפש: השפעות הלחץ
בנימה מדעית, ניתן לחלק את ההשפעות של הלחץ עלינו לארבעה סוגים עיקריים. הראשון, ואולי המוכר ביותר, קשור בהשפעות הגופניות על הבריאות שלנו. לחץ גורם לגוף שלנו לפעול במתכונת של מצב חירום, ולחץ מתמיד גורם לו לפעול כך לאורך זמן, דבר שהוא לא בנוי לו. זה גורם למערכות חיוניות לעבוד "שעות נוספות", ולפגוע בהן ובבריאות שלנו. כולנו יודעים שלחץ מוגבר מלווה במחלות ובכאבים שונים.
השפעות קוגניטיביות הן סוג נוסף של ביטויי הלחץ. כשאנחנו חשים כך לאורך זמן, החשיבה שלנו נפגעת. אנחנו מבצעים מטלות חשיבה פחות טוב, מקבלים החלטות פחות טובות, וטועים יותר. אנחנו גם עובדים פחות טוב, מה שמציב אותנו שוב בלחץ, וחוזר חלילה. הלחץ משפיע גם על הרגשות שלנו ומעלה רגשות שליליים שונים - מחרדה ודאגה עד לעצב, תסכול או כעס. בעיקרון, לכל הרגשות יש תפקיד חשוב והוא להעביר לנו מידע חיוני. אבל כאשר הרגשות מסמנים לנו שאנחנו במצב לחוץ, ואנחנו לא משנים את רמות הלחץ, הם גובים מחיר במקום להועיל לנו.
רגשות בדרך כלל באים לידי ביטוי בהתנהגות - ואכן סוג התגובות הרביעי קשור בתגובות התנהגותיות. אנשים שנמצאים בלחץ מתנהגים לעיתים קרובות בדרכים לא מווסתות. הם כועסים או צועקים, מסתגרים או מתרחקים. התנהגויות אלה משפיעות על הסובבים אותנו, מאנשים בעבודה עד לחברים ולבני משפחה, ובעיקר על הילדים.
אין ספק שהלחץ שלנו כהורים משפיע על הילדים בבית. אפילו עוד לפני הלידה, לחץ של אם משפיע על התינוק. והורה לחוץ מביא את הרגשות השליליים הללו הביתה. להורים לחוצים יש פחות זמן, לעיתים קרובות גם פחות סבלנות - להקשיב לילדים, לקבל דברים שלא הולכים בדיוק לפי התוכנית, ופשוט להיות וליהנות איתם.
הורה לחוץ עלול להתרגז על הילדים גם כשהם לא הסיבה ללחץ, ולהגיב בתגובות לא מווסתות גם אם ההתנהגות שלהם עצמם היא הטריגר הנוסף ללחץ. למה? כי יש לנו משאבים מוגבלים, ואם המערכות בגוף פועלות בעצימות מלאה בגלל מצב הלחץ, לא יישארו לנו אנרגיות לדברים נוספים, וכל דבר עלול להיות בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. ובעיקר, לחץ והרגשות שמלווים אותו הם מדבקים. ילדים ש"נדבקו" בלחץ עלולים להיות פחות שקטים ורגועים, לחשוש מתגובותיהם של ההורים הלחוצים, לחוש חוסר ביטחון, להיות במצב מתמיד של הילחם או ברח (במידה שהלחץ שלנו יצא לאור) או לחקות אותנו.
האם אנחנו מעבירים את הוויית הלחץ גם לילדים שלנו? האם אנחנו מלחיצים אותם כדי שהם ישיגו יותר, יספיקו יותר, יעשו יותר (חוגים/שיעורים/פעילויות)? מלחיצים אותם כשהם לא עומדים בציפיות? כשהם לא משיגים את מה שהם או אנחנו חושבים שהם צריכים להשיג? משאירים להם פחות זמן פשוט להיות? ומה לגבי הלחץ החיצוני, כמו זה שהיה בזמן הסגרים, הלימודים בזום, מצבים ביטחוניים? האם אנחנו יודעים איך לתמוך בהם במצבים כאלה?
איך מתמודדים עם הלחץ - ומפחיתים סטרס?
יש שתי דרכים מרכזיות להתמודד עם לחץ, והן נכונות הן לנו והן לילדים שלנו. האחת היא לפתור את המצב הגורם ללחץ. למשל, לבקש עזרה בעבודה, לארגן את הזמן אחרת או להוריד לילדים חוג או שיעור בשבוע. במקרים קיצוניים, אולי כדאי לעשות שינוי גדול יותר כמו להחליף תפקיד או בית ספר ששם ציונים בראש, אם הדבר לא עולה בקנה אחד עם העמדות שלנו.
הדרך השנייה היא להתמודד עם הלחץ עצמו. היכולת להיות קשובים לעצמנו, ללמוד לעצור ולהרגיע את עצמנו, ולדבר עם עצמנו באופן נכון ובונה - תורמים להורדת הלחץ. למשל, כמה רגעים של מיינדפולנס תורמים רבות להורדת רמות לחץ. גם עצירה להכרת תודה, לעשיית משהו קטן עבור עצמנו, או להתבוננות על משהו יפה ששווה היה לקום בשבילו בבוקר מעלים את יכולת ההתמודדות. כל השיטות האלה, ורבות אחרות, לא יעלימו לחץ ממשי ואקוטי, וגם רצוי שלא - כי הלחץ מאותת לנו שיש משהו שצריך לטפל בו ולא רק להשלים איתו.
אבל, במקביל לבחינה הממשית של החיים שלנו, כלים כאלה ודומים אליהם יעזרו לנו להתמודד עם לחץ בלתי נמנע (אי אפשר להפסיק לעבוד או לשלוח את הילדים לאיזה מקום עד הגיוס, ואנחנו גם לא רוצים). הם יעלו את החוסן האישי שלנו, כי ללחץ יש גם מרכיב סובייקטיבי, וסובלנות ללחץ תורמת להתמודדות - ואלה בדיוק הכלים שחשוב ללמד ילדים, בשעות לחוצות ובכלל, לרווחה הנפשית.
הכותבת היא דיקנית הסטודנטים וראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת
