"אני פשוט לא אוהבת להיות אימא שלו", היא אמרה לי בדמעות והתכווצה עוד יותר בכורסה, אולי בניסיון להיעלם לתוכה. ד' היא אימא לשני ילדים, בני חמש וחצי ובן תשעה חודשים, שהגיעה אליי מיואשת ומותשת מההורות. היא לא הצליחה להבין למה "הגדול שלה קשה יותר מכולם".
עוד כשהוא היה תינוק הוא היה "לא כמו כולם", היא סיפרה. "הוא אף פעם לא הצליח לישון יותר מחצי שעה, לא ביום ולא בלילה, הוא התקשה לעבור למזון מוצק, וההסתגלות שלו לכל שינוי הייתה דרמטית. התרוצצתי איתו בין רופאים ובדיקות, ולאיש לא היה הסבר להתנהגויות שלו. חברות שלי שהיו בחופשת לידה נפגשו בבתי קפה, לא הצלחתי להבין איך הן עושות את זה".
קראו עוד:
מיהו "הילד המאתגר?"
מעט מאוד הורים מוכנים להודות בזה בקול רם, אבל כן, יש ילדים שמאתגרים אותנו יותר מאשר האחים שלהם או ילדים אחרים בני גילם. הרי, כל ילד מגיע לעולם מצויד במאפיינים הייחודיים לו. יש ילדים שמגיעים לעולם "מסודרים" מאוד, כלומר - דפוסי האכילה, השינה והיציאות שלהם סדירים. הם מתמודדים היטב עם שינויים, הם סתגלנים ונוטים למצב רוח חיובי. הטיפול בילדים "מסודרים" הוא קל יותר - קל לצפות אותו ואת תגובותיו, קל לו להתאים את עצמו לסביבת הבית והמשפחה.
לצידם, יש ילדים שהטיפול בהם מאתגר אותנו קצת יותר. מדובר בילדים שמתקשים עם גירויים חדשים, הם לא עקביים או סדירים ברגולציית שינה, באכילה וביציאות. הם נוטים למצבי רוח שליליים ותגובותיהם הרגשיות קיצוניות וחריפות יותר. החוויה ההורית בגידול ילד עם מאפיינים אלה יכולה להיות מאתגרת למדי, ואף להוביל את ההורה לתחושות של חוסר מסוגלות הורית. לצד זאת, אפשר לומר שהאופן שבו ההורים יגיבו למאפיינים המולדים-ביולוגיים של ילדיהם ישפיע רבות על נטיות הטמפרמנט שלהם, ואם הן יאוזנו או יתגברו במשך השנים.
הורים, בלי אשמה
נטייה נפוצה היא להאשים את עצמנו בהתנהגויות של הילדים שלנו, גם במולדות שבהן. בואו, אנחנו חיים בעומס אדיר וגם ככה סוחבים עלינו מדי יום שק רגשות אשם ושל חרדה. לכן, אולי, לרבים מאיתנו קשה להודות באתגרים שהילד שלנו מציב בפנינו, ובמלאכת ההורות שלנו מולו - שהיא אינטנסיבית, מתישה, מתסכלת, מכילה מעט, אם בכלל, רגעי נחת.
בטווח הקיצון, הורות ל"ילד מאתגר" מוסיפה לכל אלה ספק עצמי ביכולת להרגיש הורה טוב. במקרים מסוימים הרגשות הללו מתעצמים, כאשר הורים לילדים מאתגרים גם זוכים לביקורת סביבתית ומשפחתית. פעמים רבות הסביבה מתקשה לראות ולהבין את המאפיינים המאתגרים של הילד, והיא תולה את המצבים המאתגרים בהורה ובדפוסי ההורות שלו, מה שמעמיק את רגשות האשם ההוריים.
ההתמודדות עם ילד "מאתגר" לא ממש פוסקת. היא פוגשת את ההורים בצמתים מורכבות משל עצמם. הרי גם אנחנו מביאים איתנו להורות את המאפיינים הייחודיים לנו, את זיכרונות הילדות, הרגשות, התבניות והדפוסים האישיים שלנו. לעיתים הדפוסים האלה מסייעים למתן את המאפיינים "הקשים" של הילד, ולעיתים הם דווקא מגבירים אותם, במעין כרוניקה עצובה וידועה מראש. כתוצאה, הטיפול בילד והקשר המתפתח עלול להינזק ומאפייני הילד השליליים עלולים להחמיר.
מה עושים?
שחררו את הבושה, כי אתם לא לבד. נכון, הדשא של השכן תמיד ייראה ירוק יותר, ובכל זאת - הורים רבים וילדים רבים חווים קשיים ואתגרים דומים, ומרגישים כמותכם. אם נזכור זאת, אולי נחוש בודדים פחות בחוויה ההורית שלנו.
שרטטו מעגלי תמיכה. תחושות הבושה והאשם הקשות המתלוות להורות לילד מאתגר, מונעות מההורים פעמים רבות להיתמך בסביבתם המשפחתית והחברתית. זכרו, אתם לא אשמים! בקשו תמיכה משפחתית וחברתית, שיכולה להתבטא גם בשיחת טלפון עם חברה טובה כדי לקבל אוזן קשבת, או בקשת עזרה פיזית מקרוב משפחה.
תחגגו הישגים קטנים. להשוות בין הילדים שלנו, או בין הילד שלנו לבין ילדים אחרים, זו פעולה טבעית. כשאנחנו עושים זאת עם ילדנו המאתגר, איכשהו ההשוואה לא בדיוק מועילה אלא אף מתסכלת אותנו עוד יותר. במקום להשוות לאחרים, התחילו להשוות אותו לעצמו - האם הצליח לישון טוב יותר עכשיו מאשר לפני שלושה חודשים? האם הצליח להתגבר על השינוי והאם ההסתגלות שלו למסגרת החדשה טוב יותר מאשר לפני שנה? במקום לכפות על עצמכם לא להשוות, מדדו אותו מול עצמו. כך תצליחו לחגוג ולרוות נחת מהישגים (גם אם הם קטנים יחסית).
קחו הפסקה. החוויה האינטנסיבית הרגשית של היותנו הורים לילדים שמאתגרים אותנו כך, היא מעייפת מאוד. לקיחת הפסקה מההורות נשמעת מפתה, אך לא ממש ישימה. אבל, הפסקות קטנטנות לצורך טעינה רגשית יכולות ממש לעזור: סוף שבוע זוגי, ספורט קבוע או אפילו דייט עם חברה טובה. כל אלה יכולים לעזור לכם להיטען באנרגיה שתיטיב עם ההורות שלכם.
בקשו עזרה. לא פשוט להורה לילד "מאתגר" לבקש עזרה, אבל אם אתם מרגישים שהמצב נהיה קצת קשה מדי, נסו לחשוב על הדרכה מקצועית כלשהי שתסייע לכם להתמודד עם האתגרים, ולחוש ביטחון הורי גדול יותר.
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד) המלווה הורים בתהליכי שינה, גמילה מחיתולים והתנהגות
