כשדנה בני (41), הביאה לעולם את בנה הראשון, לפני 10 שנים, היא הייתה בחודש השביעי להיריון. הלידה הפתיעה אותה, משום שהיא קרתה בשבוע 29, ומשקלו של שליו התינוק היה 1.325 ק"ג בלבד. היא לא תיארה לעצמה שהלידה הזו תסמן את מסלול חייה החדש, ואת הדרך להגשמתה העצמית.
קראו עוד:
"בשבוע 29, בלי שום הכנה מוקדמת, נכנסתי לחדר לידה בגלל היפרדות שליה. תוך כדי דימום מסיבי, ומנות דם שהייתי צריכה לקבל, לקחו את התינוק. כל האירוע היה מאד טראומטי", היא מספרת. "קודם לכן עבדתי בהיי-טק, והחלטתי לעשות הסבה מקצועית ולהפוך לאחות מוסמכת. במהלך לימודי הסיעוד, שליו נולד. במשך חודשיים וחצי היינו בפגייה באחד מבתי החולים, ואז החלטתי לנסות להגיע לתפקיד הזה. התקבלתי למשרה כאחות בפגייה של מרכז שניידר לרפואת ילדים. זו למעשה משרת האחות הראשונה שלי, ואני מתחילה כעת את השנה התשיעית שלי בה".
ארבע שנים לאחר מכן, גם לידת בנה השני של דנה הובילה לאשפוז בפגייה. הפעם, הסביבה הייתה מוכרת הרבה יותר. "ליאם נולד בשבוע 34.5, וזו כבר פגות מאוחרת. הוא כנראה החליט שהוא רוצה לבוא לעבודה של אימא. הוא הגיע לכמה ימים, אמר שלום ושוחרר הביתה. זה היה קצר, אז גם ההתמודדות הייתה אחרת. כיום, כאחות לפגים, זו החוויה הכי מתקנת והטיפול פסיכולוגי הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי. בשבילי זו שליחות. עברתי את החוויה הזאת בעצמי, אני יודעת עם מה ההורים מתמודדים".
את בני פגשנו במהלך יום עבודה שגרתי. הורים לתינוק המאושפז בפגייה שביקשו שלא להיחשף בשמם, בירכו אותה לשלום בדרכה במסדרון והסבירו כמה מעט לדעתם אנשים יודעים על מצבם השברירי של התינוקות במקום, ועל הוריהם המודאגים. "ילדתי בשבוע 33 פלוס חמישה ימים, לפני כן כמובן שמענו על הפגייה אך לא נחשפנו לתחושות שחווים כאן", מספרת אימו של הפג, "זה מאוד מפחיד, אבל יחד עם זאת אנחנו ישנים טוב בלילה, כי אנחנו יודעים שיש פה צוות שמתייחס לכל ילד כאילו זה הילד שלו. אנחנו מרגישים הרבה יותר חזקים ואופטימיים".
"עבור ההורים זה חלום שהתנפץ"
פגים הם תינוקות שנולדו לפני המועד עם מערכות לא בשלות, בני מסבירה, כמו מרכז הבקרה במוח, מערכת הלב, מערכת הכליות, מערכת השמיעה, הראייה ועוד. "לכן לכל פג בשבוע שהוא נולד יש את כמות המערכות שהוא הספיק להשלים, ואת המשך הגדילה נעשה מחוץ לרחם. זה לא שווה ערך לתהליך הטבעי, אבל כאן אנחנו נכנסים ומנסים לעשות את הכול, גם כדי לתת את המענה המתאים וגם כדי לאבחן באשפוז בעיות ולמזער בעיות עתידות. כרגע נמצאים בפגייה בשניידר כ-30 פגים, הם חולקים ביניהם חדרים מנוטרים 24/7. בימים אלה אנחנו נערכים לפתיחתה של הפגייה בבניין חדש שעתיד להיחנך במרץ הקרוב. שם כבר תהיה חלוקה לחדרים אישיים, שיותאמו ספציפית למצבי הפגות ולצרכים השונים שלהם. היא גם תהיה ממוגנת מפני תרחישי חירום".
מה זה אומר להיות אחות בפגייה לעומת במחלקות אחרות?
"המשמעות היא להיות אחות שצמודה לתינוק מהרגע שהוא נולד. אחת האחיות, בשילוב עם הרופא, מגיעה לחדר הלידה, מקבלת את הפג שנולד ומביאה אותו לפגייה. אני מלווים אותם בכל השלבים, התמיכה שלנו היא בפג 24/7, ותמיכה חשובה לא פחות היא בהורים, לתת המון חמלה להורים שמגיעים בטראומה מוחלטת. עבורם זה חלום שהתנפץ - ללדת את התינוק, להיפרד ממנו לטובת פגייה שנמצאת בבניין אחר. התפקיד שלנו הוא לעטוף אותם, לעזור, לתת להם כלים להתמודד".
"התמיכה שלנו היא בפג, 24/7, והתמיכה החשובה לא פחות היא בהורים, לתת המון חמלה להורים שמגיעים בטראומה מוחלטת. עבורם זה חלום שהתנפץ - ללדת תינוק ומיד להיפרד ממנו"
מה זה עושה לך לטפל בתינוקות בפגייה?
"את מבינה שאת מתערב בבריאה באיזשהו מקום. התינוקת הכי קטנה שיצא לי לטפל בה היא תהילה זאנה, שנולדה בשבוע 23 במשקל 525 גרם, והיא הייתה בפגייה במשך 128 יום. זה גודל של כף יד, פחות משקית סוכר. הכול מאוד מיניאטורי, בתוך אינקובטור שמגיע לפעמים ל-90 אחוזי לחות, כי אנחנו מנסים לדמות כמה שיותר את מצב הרחם, את החמימות שעטפה אותם לפני שהם נולדו".
בין סיפורי ההצלחה בטח יש גם רגעים לא קלים.
"כן, יש הרבה סיפורים קןרעי-לב. כמה שאת מנסה להתנתק ולא לקחת את זה איתך הביתה, את לא תמיד יכולה. זה חלק מהעבודה ומהחיים שלנו. אני זוכרת מקרה של תאומים שנולדו בשבוע מוקדם, ואחד מהם נולד חולה מאוד. הוא היה מונשם ומורדם, עם הרבה נקזים וצינורות, וההורים מעולם לא זכו להרים אותו. בשעות האחרונות הרופאים בישרו להורים שסיכויי ההישרדות שלו נמוכים, והאימא ביקשה להוציא את הפג מהאינקובטור עם כל הציוד כדי להרים אותו לראשונה. התינוק נפטר לה בידיים. זה היה רגע מאוד קשה, וגם אני נשברתי. הרגשתי שותפה מלאה לתחושת האבל בחדר, פרצתי בבכי. עד היום הסיפור הזה חקוק עמוק בזיכרון שלי".
נחזור לטוב. מה הדבר שאת הכי אוהבת לעשות?
"יש שני דברים, הכי אני אוהבת לראשונה להוציא תינוק מהאינקובטור ולהלביש אותו. כל הורה שנכנס אומר - 'לראשונה, אני רואה תינוק'. תינוק אמיתי. האפקט הוויזואלי נותן תחושה אחרת, אולי של בית. רציתי לחזק את ההורים, ולציון חודש המודעות יזמתי פרויקט צילומי ניו-בורן של הפגים שיעלו כתערוכה. אימהות רבות שיולדות במועד מצלמות את התינוקות בשבועיים הראשונים בתנאים סטריליים, אז אנחנו הזמנו את הצלמת לכאן. סרגנו כל מיני אאוטפיטים קטנים של חיות, כשהמטרה בראש ובראשונה הייתה לגרום נחת להורים. מצד שני, הקפדנו לצלם את המציאות כפי שהיא, בלי פילטרים. עם החוטים, הזונדה וההאכלה במזרק. אבל החלק שאני הכי אוהבת והכי משמח אותי הוא לשחרר אותם הביתה. זה יום מאושר, אנחנו מאוד נרגשים. אנחנו מדריכים את ההורים, עוזרים להם להתלבש, מכניסים את התינוק לסל-קל ונפרדים לשלום. כמובן שאנחנו מחכים לכולם שיחזרו לבקר".
"יזמתי פרויקט צילומי ניו-בורן של הפגים שיעלו כתערוכה. הזמנו את הצלמת לכאן, סרגנו כל מיני אאוטפיטים קטנים של חיות, כשהמטרה בראש ובראשונה הייתה לגרום נחת להורים"
נובמבר הוא חודש המודעות ללידה מוקדמת, ואתמול (ה') צוין יום הפג הבינלאומי. לידה של פג היא לידה של תינוק בשבוע 23 להיריון ועד לשבוע 37, מתוך 180 אלף לידות בשנה, כ 8% מהם נולדים פגים. במספרים, מדובר על כ-14,000 ילדים בשנה. כ-600 פגים נולדים במשקל של פחות מקילוגרם וחצי, ומטופלים בפגיות בכל רחבי הארץ.
"פגייה היא טיפול נמרץ לכל דבר, רק טיפול בגודל קטן", דנה אומרת, "הרבה אנשים חושבים שפגייה היא תינוקייה, כי למעשה למי שלא חוותה לידה מוקדמת של ילד אין שום סיבה להיכנס לפגייה, והם לא יודעים מה נמצא מאחורי הדלתות האלה. אנחנו מקבלים פגים קטנים שנמצאים באינקובטור, פגים שזקוקים לסיוע בהנשמה ובמתן נוזלים, פגים שמקבלים טיפול תרופתי, וגם תינוקות שנולדו במועד אבל שסביב הלידה הייתה מצוקה כלשהי או שיש בעיה רפואית, ואז אנחנו נותנים את המענה המגשר לפני הניתוח או הפרוצדורה הרפואית. אנחנו מקפידים על כך שכל תינוק שנולד לפני הזמן, אם מצבו מאפשר את זה, יעבור דרך אימא שלו. בין אם היא נמצאת בחדר הלידה או בחדר ניתוח, אנחנו מראים לה את התינוק ומסבירים לה לאן אנחנו לוקחים אותו, בשביל לעזור להיקשרות הראשונית. כל סיפור הצלחה של פג, הוא סיפור הצלחה שלי ושל כל אחת מהאחיות כאן".