איראן מאיימת להגיב על חיסול הנייה. במקביל, בחיזבאללה מתכננים תקיפה. כבר יותר משבוע שכולנו מנסים לשער מתי שני אלה יקרו, מחשבים חישובים, קוראים חדשות באובססיביות, מאזינים קשב רב לדברי "חכמים" בתקשורת, מעבירים שמועות בוואטסאפ, כוססים ציפורניים וממתינים. אי הוודאות מולידה חרדה שרק מתעצמת מיום ליום. זה יקרה הערב? עוד שעה? מחר בבוקר? זו תהיה תקיפה משולבת או שהם יתקפו בנפרד? אנחנו נהיה בבית או שזה יתפוס אותנו בעבודה? ואולי בדרך לעבודה?
ואם זה לא מספיק, אנחנו בעיצומו של החופש הגדול והילדים בבית. רוב הטיסות בוטלו וחופשות שתוכננו לתקופה הזו נמחקו ברגע. אמנם יש עוד למעלה משבועיים עד שהקטנים יחזרו למסגרות שלהם אבל רובנו כבר מיצינו את כל אפשרויות הבילוי. לך תשמש כצוות הווי ובידור במצב הבלתי נסבל הזה.
הכי גרוע זה התחושה של העדר השליטה. אין לנו פתרון קסמים לסיטואציה. בעצם, אין לנו פתרון בכלל. במצב הנוכחי נשאר לנו רק לברר עם עצמינו איך להעביר את היום בשגרה יחסית, ולשמור על השפיות שלנו. הורים לילדים ולמתבגרים מספרים מהן הדרכים המומלצות מבחינתם על מנת להירגע.
לא רואים חדשות
אחת העצות שכמעט כל ההורים חזרו עליה שוב ושוב, וציינו אותה כאחד הדברים המרכזיים שעוזר להם להירגע, ולשמור על שפיות יחסית, הייתה צמצום החשיפה לחדשות. עידית מאיר, אם לארבעה (10,8,5,שנה ושמונה חודשים) מקיבוץ ניר אליהו מסבירה ש"אין חדשות אצלנו, ולדעתי זה אחד הדברים הכי חשובים היום. אני פוגשת הרבה אנשים שמשכנעים את עצמם שהם לא יכולים להתנתק מהחדשות כי בלעדיהן הם לא ידעו מה קורה, ולא יהיו בשליטה. לדעתי, הם כבר עכשיו לא בשליטה, בדיוק כמוני, רק שהם מלאים בסטרס, ומייצרים לעצמם על הדרך מחלות אוטואימוניות בגלל הלחץ".
אז איך בכל זאת מתעדכנים?
"כל הסביבה שלנו מעודכנת, אין באמת לאן לברוח. מי שמכור לחדשות- מכור, וזה בערך הדבר היחידי שהוא מתעסק בו ומדבר עליו. אז מתחילים לספר לנו, ואנחנו תמיד עוצרים את השיחה. לא רוצים לשמוע".
גם מיטל בינדר, אם לשלושה (14,11,3) מהרצליה, מספרת שהיא מצמצמת את החשיפה לחדשות: "אני לא נותנת מקום לחדשות בבית כי זה סתם מלחיץ ומפחיד. אני מנסה לשדר לילדים שהכל בסדר, וכולנו משחקים ומבלים בבית כרגיל".
הילדים לא שואלים שאלות?
"אם אחד הילדים מדבר על המצב, אני מסבירה שאין לנו שליטה על מה שקורה אבל יש לנו שליטה על איך אנחנו בוחרים להגיב, ועל מה שאנחנו בוחרים לעשות בזמן שלנו".
נמצאים עם אנשים שאוהבים
אין ספק שזמן איכות עם האנשים שאנחנו אוהבים היא דרך מצוינת להרים את המורל ולספוג קצת אנרגיה חיובית. עידית מאיר: "אצלנו בקיבוץ בני משפחה וחברים פשוט באים והולכים מהבוקר עד הערב לסירוגין וזה ממש כיף".
גם קסניה שוחט, אם לשניים (7,4) מגבעתיים, מציינת את המשפחה שלה כמקור לנחמה: "אני נהנית לשחק עם הילדים. יש לנו בבית כמה משחקים משפחתיים כמו בינגו, לוטו ומשחקי קלפים ואנחנו משחקים כל המשפחה ביחד". לדבריה, גם הזוגיות היא מקור לנחמה: "אני מבשלת ארוחה מנחמת רק לי ולבעלי, ואנחנו ביחד, רק שנינו, אחרי שהילדים הולכים לישון, עם כוס יין או בירה".
אלון כהן, אב לשלושה (15,12,9) מאשדוד מציין שמפגש עם משפחה וחברים הוא אחד הדברים שהכי עוזרים לו בתקופה הנוכחית: "זה תמיד נותן הרגשה טובה, תחושה שיש עוד אנשים שמרגישים כמוך, ומבינים אותך".
עושים ספורט, צופים בספורט
כשכל המחקרים מראים כי אחד הדברים שעוזרים להפגת המתח, להעלאת האנדורפינים ולתחושת רגיעה הוא ספורט, מי אנחנו שנתווכח? "זה לא מורכב במיוחד", אומרת בינדר, "צריך פשוט לשים מוסיקה, מזרון או שטיח, ודרך התנועה להתחיל לנשום. זה מאד משחרר ומרגיע".
גם שי פלד, אב לשלושה (15,12,9) מת"א מספר שאימון גופני הוא אחד הדברים שעוזרים לו להירגע במצב הנוכחי: "בקיץ הזה, ועל רקע המתח הביטחוני הכבד פיתחתי לי הרגל חדש. מוקדם בבוקר, לפני שהשמש זורחת, אני יוצא לריצה של כעשרה ק"מ בפארק הירקון. באוזניות אני שומע מוזיקה ישראלית מכל הזמנים ומכל הזרמים. יהורם גאון ואריק איינשטיין מזכירים לי את הילדות, שלמה ארצי ושלם חנוך את הנעורים, ודן תורן שנפטר לאחרונה, שר פשוט את מה שאני מרגיש כרגע. כשאני מגיע הביתה, אני לוקח ארטיק קרח וכוס עם משקה דיאט וקרח, ובבת אחת קור נעים זורם לגוף. חוץ מלעשות ספורט, אני גם צופה בספורט. צפיתי בלא מעט תחרויות באולימפיאדה. זה מייצר תחושה שיש גם חדשות טובות, לא הכל רע".
אופים ומבשלים
אפייה ובישול היו מאז ומתמיד דרך לברוח מהמציאות, למלא עצמך ביצירתיות ובדמיון, וליצור יש מאין. אנה איביניר, אם לשלושה (15,13,11) מקריית מוצקין מספרת שבישול ואפייה פשוט מרגיעים אותה: "אני אוהבת לנסות מתכונים חדשים שהילדים שולחים לי מהטיקטוק. זה משמח את כולנו".
גם שוחט מעידה על עצמה שהבישול מרגיע אותה: "אני מאד אוהבת לבשל ואני מחליטה מה להכין לפי מצב הרוח. לפעמים בא לי אוכל מיוחד, כמו שוק טלה או מנות אסיאתיות, ולפעמים הנחמה היא דווקא בבישול הביתי כמו קציצות, מרקים או ממולאים".
קוראים ספרים, פותרים תשבצים
ליטל אילון בורוכוב , אמא לשני סטודנטים (23,25) מהרצליה מספרת שאחד הדברים שעוזרים לה להירגע בימים אלו הוא קריאה: "כשאני צוללת לעולם הדמיוני של הספרים אני מצליחה להתנתק ולנשום קצת יותר טוב".
גם פלד מציין כי קריאת ספרים מרגיעה אותו: "ספר טוב מכניס מחשבות מקוריות למוח, כאלו שמאפשרות לו לא להתנוון". מלבד ספרים, הוא מקפיד לפתור תשבצים יחד עם בנו: "אנחנו פותרים יחד מדורי טריוויה וזה מרגיע אותנו".
מאזינים למוסיקה ו/או לפודקאסטים
שוחט מספרת שהדבר שהכי מרגיע אותה הוא לשמוע מוסיקה ולרקוד, לפעמים לבד ולפעמים בקבוצה: "בזמני הפנוי אני יוצאת לשיעורי ריקוד של סלסלה ובצ'אטה, וזה מאוד ממלא אותי".
כהן מספר שהוא משלב הליכה בחוץ עם עם שמיעת פודקאסטים שמעניינים אותו: "אני בכוונה בוחר פודקאסטים שלא קשורים לאקטואליה. אני שוקע בזה, לומד דברים חדשים, ובעיקר מתנתק למשך זמן מסוים מכל מה שקורה בעולם בכלל, ובארץ בפרט".
צופים בסדרות בבינג'
גם צפייה בסדרות מרגיעה את המוח, ומאפשרת סוג של אסקפיזם: "אני אוהבת לראות סדרה יחד עם בעלי בערב. כרגע אנחנו בבינג' על 'בית הדרקון'", מספרת שוחט, "חוץ מזה, אנחנו אוהבים לעשות ערב משפחתי שבו כל המשפחה בוחרת סרט וצופה בו עם פופקורן ןחטיפים ממש כמו בקולנוע".
"סדרות הן הדרך שלי לשמור על השפיות", אומרת גלית דוד, אמא לילדה בת 9 מקריית ים. אני בוחרת בסדרות קלילות שמעבירות את הזמן או בסדרות מתח ומשטרה. גם משחקים בטלפון עוזרים לי להתנתק מה שקורה בחוץ".
הולכים לים
בת אל שגב, אמא לילדה בת 11, מר"ג מספרת שהן הולכות לים כדי להירגע: "הילדה שלי אוהבת לשחות, ושוחה באופן קבוע. לדעתי, הים הוא אחד הדברים שמרגיעים קצת את המצב. זה לא רק הים עצמו אלא גם ההליכה על החוף, רחש הגלים והצלילים, וזה גם מעייף אז מבחינתי יש פה רווח כפול. השהות בים עוזרת במיוחד למי שלא ישן טוב בלילה בגלל המתח".
גם פלד הכניס את הים לחייו כמרכיב קבוע: "גיליתי לאחרונה את הים ואת היתרונות שלו בזכות טלי זוגתי. הים מושך ומרגיע". דוד מציינת כי מבחינתה "ים זה דבר בסיסי שעוזר לשמירה על הנפש. אני אפילו לא צריכה ללכת לשם. אני יושבת במרפסת ונושמת את הים".
כותבים, יוצרים, מציירים
כתיבה, יצירה ואומנות ידועות כדרכים תרפיות בהן ניתן לא רק להירגע אלא גם להביע את מה שאנחנו מרגישים. בינדר, למשל, מסבירה כי כל עניין היצירה לא צריך להיות מסובך מדי: "אני פשוט עושה עם הילדים יצירות במחזור ממה שיש בבית. העיקר זה להנות מהמגע ומהעשייה עצמה. פחות משנה מה תהיה התוצאה".
שומרים על שגרה
ויש אלה שהדרך שלהם לשמור על שפיות היא פשוט להיות עסוקים, ולנסות לשמור על שגרה כלשהי. " קייטנה, חוגים, פעילויות ומשימות הן הדרך שלי לשמור על השגרה, ולהיות עסוקה", מציינת דוד.
גם כהן מספר שאצלם בבית מנסים לשמור על סוג של שגרה: "אני מודה שכשהילדים היו בקייטנות זה היה קל יותר. שמרנו על סדר יום, ובעיקר הקפדנו להיות עסוקים. גם עכשיו אנחנו מנסים לייצר איזשהו סדר יום קבוע, ולספק לילדים סוג של שגרה. זה עוזר לכולנו לשמור על השפיות במציאות המטורפת הזאת".
