דיכאון אחרי לידה הוא תופעה מוכרת וידועה, אבל מה לגבי דיכאון בזמן ההיריון? התסמינים, ההשפעות על האם והילוד, דרכי ההתמודדות והסיפורים המרגשים של הנשים האמיצות שהסכימו להיחשף.
"כל הזמן התכנסתי בתוך עצמי. בכיתי ללא הפסקה, לא היה לי תיאבון ולא הצלחתי לישון. היו לי הרבה התפרצויות עצבים וכעס, לא הצלחתי לתקשר, היו לי מחשבות בלי שליטה ומחשבות אובדניות. וכל זה, בלי השפה הרפואית שתוכל להגיד לי מה קורה לי", מספרת יסמין אפרים, שמאז שחוותה דיכאון בהיריון, "הרגשתי לבד מאוד ושאין באמת מודעות לנושא. אם כבר, אז מדברים על דיכאון אחרי לידה והמודעות לדיכאון בהיריון עצמו כמעט לא קיימת".
קראו עוד:
סיפורה של יסמין, שעליו היא גם מדברת בקבוצת הפייסבוק דיכאון בהריון ואחרי לידה קחי נשי-מה שאותה היא מנהלת, ושיובא כאן בהמשך, הוא מנת חלקן של נשים רבות שחוות דיכאון וחרדה לפני, אחרי ותוך כדי ההיריון. המודעות המעטה ביחס לתופעה של דיכאון בהיריון גורמת לכך שנשים לא תמיד מבינות שיש שם למה שהן חוות, ושהן יכולות לטפל בזה ולשפר את מצבן. לשם כך ביקשנו לקרוא לילד בשמו: דיכאון בהיריון: תסמינים, גורמי סיכון, השפעות על הלידה ודרכי התמודדות.
פעם שלישית גלידה, פעם רביעית דיכאון בהיריון
אישה יכולה לחוות כמה הריונות שונים מאוד זה מזה, זה בדיוק מה שקרה לצורית יוסף, אימא לארבעה. "במקרה, שלי הדיכאון בהיריון התפרץ רק בפעם הרביעית. זה התחיל סביב שבוע 13, כשגילינו בבדיקה אצל הרופא שזו בת ולא בן כמו שממש ציפיתי ורציתי", היא משתפת בכנות.
"בתחילת ההיריון עברנו לעיר אחרת. הילדים נכנסו למסגרות חדשות, וכל ההתנהלות הלוגיסטית של פיזור ואיסוף הילדים השתנתה. היה לי קשה ומעצבן, והתחלתי לחשוב שעם תינוקת חדשה זה רק יהיה יותר קשה. ככה, לאט לאט, התחילו מחשבות שאני לא רוצה אותה. בכל בדיקה קיוויתי בלב שאולי ימצאו איזו בעיה גדולה או משהו מאוד רציני שבגללו נצטרך להפסיק את ההיריון.
"דווקא בעבודה תפקדתי נהדר, וגם אחר הצהריים עם הילדים בבית, ולכן לא חשבתי שאני בדיכאון. חשבתי שכדי להגיע למצב של דיכאון, צריך להיות בחוסר תפקוד בכל תחומי החיים. בלילה, במקלחת, הייתי בוכה ומתפרקת כי לא רציתי את ההיריון הזה. התפללתי שמשהו יקרה. ככל שההיריון התקדם, המשכתי להתנהל על אוטומט. בשלב מסוים כבר לא רציתי לפגוש משפחה או חברים, ולא שיתפתי אף אחד במה שעובר עליי. מתישהו סיפרתי לבעלי, אבל הוא חשב שזה פשוט יעבור, ובעיקר לא ידע מה לעשות ואיך לעזור לי".
צורית יוסףאלבום ביתיאיך אובחנת לבסוף?
"בעקבות התכתבות בקבוצה המשפחתית, אחותי הגדולה הרגישה שמשהו לא בסדר. היא גרה במרחק של שעה נסיעה ממני, ובכל זאת הגיעה במיוחד כדי שנצא ונדבר. סיפרתי לה הכול, כמה קשה ורע לי, שאני לא רוצה את התינוקת ולא רואה איך משהו מכל זה ישתנה. אחרי שבוע היא באה אליי שוב ואמרה לי שהיא חשבה הרבה על מה שסיפרתי לה וקבעה לנו תור לפסיכיאטרית. לי זה היה נראה מוגזם, אבל הסכמתי לבוא איתה.
"אני זוכרת שהפסיכיאטרית שאלה אותי מה הפנטזיה שלי ועניתי לה, 'שתהיה לי לידה שקטה, שאני אלד תינוקת מתה בגלל רשלנות רפואית, ואז אנחנו נתבע את בית החולים ונזכה בכסף בלי התינוקת'. היום בדיעבד זה הזוי לחשוב שיצא לי כזה משפט מהפה, על התינוקת היפיפייה שלי, אבל אמרתי את זה מתוך הדיכאון. הוא זה שדיבר ממני. הייתי אז כבר בחודש תשיעי והיא רשמה לי ציפרלקס. לקחתי שני כדורים ביום והרגשתי שזה עוזר. המחשבות הקשות על הפסקת ההיריון נעלמו ופינו מקום למחשבות על איך לעבור את הלידה בצורה טובה. חודש אחרי הלידה כבר הפסקתי עם הכדורים. אחרי חודשיים כתבתי פוסט בפייסבוק ושיתפתי בדיכאון שחוויתי. חשוב לדבר על זה".
"הפסיכיאטרית שאלה מה הפנטזיה שלי ועניתי לה, 'שתהיה לי לידה שקטה'. הזוי לחשוב שיצא לי כזה משפט מהפה, על התינוקת היפיפייה שלי, זה הדיכאון שדיבר"
שיתוף מציל חיים
גם אפרים, שבעקבות הדיכאון שחוותה מלווה כיום אימהות ואבות במצבים דומים, מציינת את החשיבות של שיתוף המצוקה וקבלת עזרה: "במקרה שלי, בהיריון הראשון לא חוויתי שום דיכאון ולכן לא הייתי מודעת לתופעה. בהיריון השני חוויתי דיכאון אחרי לידה ובשלישי דיכאון בהיריון. מה שהציל אותי כשהייתי בדיכאון אחרי לידה היה שהלכתי לחיסון שגרתי של התינוק בטיפת חלב, והאחות שאלה אותי מה שלומי. עניתי לה שאני מוצאת את עצמי בוכה לעיתים קרובות".
יסמין אפריםצילום: יניב נגר"פחדתי מאוד לשתף", היא מודה, "פחדתי שיחשבו שאני מסוכנת לעצמי או לילד, שבעלי יתגרש ממני, שייקחו ממני את הילדים, שהמידע יעבור הלאה למקום העבודה שלי. וזו כנראה הסיבה שאימהות שחוות דיכאון בהיריון או אחרי לידה חוששות לשתף בקופת חולים ובמקרה הטוב פונות לגורם פרטי. במקרה הפחות טוב, הן שומרות הכול בבטן ולא פונות לאף אחד.
אני זוכרת שהאחות נתנה לי למלא שאלון, וממש נלחמתי עם עצמי כמה באמת להיות כנה עם השאלות ולשתף. חששתי מהתגובה שלה, ומה היא תגיד לי אחרי שהיא תקרא מה עניתי בשאלון. הכול מתבסס על דיווח עצמי, כך שלדעתי שיעור האימהות שחוות דיכאון בתקופה הזו עלול להיות גבוה יותר בפועל.
"פחדתי לשתף, שלא יחשבו שאני מסוכנת לעצמי או לילד, שבעלי יתגרש ממני, שייקחו ממני את הילדים, שהמידע יעבור הלאה למקום העבודה שלי"
"אחרי שאובחנתי נשלחתי למרפאת בריאות הנפש ושם התחלתי טיפול. במקרה שלי זה היה טיפול שיחתי פרטני שנתן לי הרבה כלים להתמודד עם הקושי הרגשי ולצאת מהדיכאון שהייתי מצויה בו. לאחר מכן, בהיריון השלישי, היו לי את הכלים בעצם לזהות שיש לי דיכאון בזמן ההיריון".
את זוכרת מתי התחיל הדיכאון בהיריון?
"זה היה בשבוע 17 אחרי בדיקת שקיפות עורפית. הטריגר היה בעקבות זה שהתמודדתי עם מחלה של היפראמזיס גרבידרום, שגורמת לבחילות ולהקאות קשות לאורך כל ההיריון. אחרי הבדיקה מצאתי את עצמי נוהגת באוטו ובוכה בכי היסטרי בלי סיבה, לצד מחשבות קשות שעולות בי. עצרתי בצד והתקשרתי לבעלי, שאמר לי לגשת לקבל עזרה במרפאה. משם שלחו אותי למרפאת בריאות הנפש להמשך טיפול.
"בניגוד לפעם הקודמת, הפעם שיתפתי את בן הזוג שלי מהרגע הראשון שחוויתי את התסמינים, ובעקבות הניסיון הקודם שלנו והמודעות לכך שזה עלול לקרות שוב, טיפלנו בזה ברגע שזה התפרץ. התמדתי בטיפול לאורך כל ההיריון, אחת לשבוע, והמשכתי כחודש לאחר הלידה".
האם לאחר הדיכאון בהיריון חווית גם תסמינים של דיכאון אחרי לידה?
"לא, כשהגעתי ללידה בשבוע 38 כבר הרגשתי משמעותית יותר טוב מאשר בתחילת ההיריון כשזה התפרץ. הייתי הרבה יותר רגועה ומחוברת. קיבלתי את התינוק שלי בזרועות פתוחות ובשמחה. אני יודעת שזה חשש שמלווה אימהות רבות שעוברות דיכאון בזמן ההיריון, הן חוששות לא יצליחו להגיע ללידה בטוב - וכאן חשוב לציין שהתמדה בטיפול יכולה לעזור להן להתגבר על הקושי הזה".
מה תוכלי לייעץ לנשים שמזדהות עם הסיפור שלך?
"היום יש הרבה יותר כלים ומידע מאשר בעבר. אם זה באינטרנט, בפורומים, בקבוצות תמיכה פרונטליות וברשת, יש גם קווים חמים ועמותות. אפשר למצוא הכול וגם פשוט לגשת למרפאה ולומר 'אני לא מרגישה טוב נפשית, עובר עליי כך וכך'. הכי חשוב לדעתי להסביר לנשים שחוות את הדיכאון והתחושות האלה שזה בסדר להרגיש ככה, שזה לא אומר שהן אימהות לא טובות. מה שחשוב זה לשתף את מי שהן יכולות ולפנות לעזרה, לא להישאר לבד. ואני רוצה להוסיף גם בקשה מהסביבה של האימא - היו ערניים למה שקורה, תעטפו את היולדת או ההריונית בעזרה פיזית, דברו איתה, עודדו שיתוף רגשות ומחשבות, ואל תהססו לפנות לעזרה אם צריך".
דיכאון בהיריון: כל מה שלא העזנו לשאול
ד"ר ורד בר, מנהלת מרפאת חווה ויחידת טיפול יום אם תינוק במרכז הרפואי שיבא תל השומר, מסבירה על הדיכאון והטיפול בו: "דיכאון בהיריון הוא הפרעה מאובחנת לפי DSM5, והוא לא שונה בזמנים אחרים בחיי נשים או גברים, לצורך העניין. יש שם בעצם את אותם פרמטרים - חוסר הנאה, עצב, מצב רוח ירוד, בעיות שינה ועוד".
ד"ר ורד ברבית החולים שיבאמה ההבדל בינו לבין דיכאון אחרי לידה, או דיכאון בכלל?
"ההבדל בין דיכאון בתקופה הפרינטלית (סביב ההיריון) לבין דיכאון בזמנים אחרים בחייה של אישה הוא במשמעויות שלו. מבחינת התסמינים, ההבדל היחיד הוא שתוכן החשיבה יהיה סביב הלידה וההורות, כמו מחשבות אשם כלפי המשפחה שלי, מחשבות על חוסר ערך - 'מה יש לי כבר לתת לילד?' - לעומת זמנים אחרים בהם המחשבות שלי יתמקדו בזוגיות, בקריירה או בתחומי חיים אחרים. הבדל נוסף הוא שיש כאן עוד אדם שהוא מאוד משמעותי במהלך ההיריון, בן או בת הזוג של האישה ההרה, שחשוף לדיכאון שלה במהלך ההיריון וגם אחרי הלידה".
מה נפוץ יותר, דיכאון בהיריון או אחרי לידה?
"אם מסתכלים על המספרים של נשים שחוות דיכאון וחרדה במהלך התקופה הפרינטלית, כ-30% מהן מתחילות את ההיריון עם דיכאון וחרדה מבעוד מועד, כ-30% נוספות מפתחות את זה תוך כדי ההיריון ורק כ-40% מפתחות את התסמונת הידועה יותר של דיכאון אחרי לידה. כלומר, במרבית המקרים הדיכאון והחרדה מתפתחים לפני או במהלך ההיריון עצמו. לא רק זאת, אלא שכ-60% מהנשים המאובחנות כסובלות מדיכאון אחרי לידה היו למעשה בדיכאון בהיריון".
"ברוב המקרים הדיכאון והחרדה מתפתחים לפני או במהלך ההיריון עצמו. לא רק זאת, אלא שכ-60% מהנשים המאובחנות כסובלות מדיכאון אחרי לידה היו למעשה בדיכאון בהיריון"
כאישה בהיריון, איך אני יודעת אם יש לי מצב רוח רע או דיכאון שמצריך טיפול?
"דיכאון בהיריון מאובחן כמו כל דיכאון בכל זמן אחר בחייה של האישה או של הגבר. מדובר בשבועיים לפחות של מצב רוח ירוד, חוסר חשק, חוסר הנאה, הפרעות בשינה, מחשבות על חוסר ערך, אובדנות, ירידה בתיאבון, תחושת אכזבה מהחיים ותסמינים נוספים.
"פעמים רבות נשים אומרות לעצמן, או שהסביבה אומרת להן, שהתחושות שלהן נובעות ממשהו הורמונלי ולכן אין מה לעשות, אבל זו לא סיבה מספיק טובה. לראיה, יש תופעות לוואי של היריון שמיד נטפל בהן, כמו סוכרת היריון ולחץ דם גבוה, גם כשהן צפויות לחלוף עם הלידה. זאת מפני שהן פוגעות ברווחת המטופלת והעובר שלה. מאידך, פעמים רבות מדי דיכאון וחרדה לא יטופלו מתוך הנחה שזה 'הורמונלי' או מצב זמני שייפתר. אז מה אם זה הורמונלי? לא רק שבדרך כלל זה לא יעבור עם הלידה, זה אף עשוי להחריף".
ד"ר בר מדגישה שדיכאון וחרדה הם בגדר סיבוכי ההיריון והלידה השכיחים ביותר שיש. כך למשל, שיעור הסיבוכים כמו לחץ דם גבוה או סוכרת הריונית עומד על 7-5% מהמקרים. דיכאון וחרדה בהיריון, לעומת זאת, עומדים על יותר מ-15%.
האם לדיכאון בהיריון יש סיכוי לחלוף מעצמו?
"אצל חלק כן, אבל חלק גדול מהנשים צריכות טיפול גם אחרי הלידה. מה למשל לגבי אישה שהיה לה דיכאון בהיריון הראשון שהחמיר אחרי הלידה, ולפני שהספיקה להתאושש כבר נכנסה להיריון שוב? יש כאלו שחשבו שאחרי הלידה הן יתגברו על התחושות הקשות, אבל דווקא אחריה הן נכנסות לדיכאונות עמוקים מאוד".
תכנון לטווח הרחוק
לדברי ד"ר בר, נשים שחוו תסמינים של דיכאון לפני הכניסה להיריון נמצאות בסיכון לחוות דיכאון גם במהלך ההיריון או אחרי הלידה. "לכן חשוב להתחיל את הטיפול עוד בשלב התכנון להיכנס להיריון. בישראל יש כל כך הרבה בדיקות שזוגות עוברים לפני ובתחילת ההיריון כדי להבטיח תוצאות מיטביות, ודווקא התחום המנטלי נזנח", היא אומרת.
"חשוב להתחיל את הטיפול עוד בשלב התכנון להיכנס להיריון. בישראל יש כל כך הרבה בדיקות שזוגות עוברים לפני ובתחילת ההיריון כדי להבטיח תוצאות מיטביות, ודווקא התחום המנטלי נזנח"
"הפנטזיה היא שיום יבוא ונשים יגיעו להתייעצות עם אנשי מקצוע בנוגע לתחושותיהן המנטליות, בדיוק כמו שעושים בדיקות גנטיות, בדיקת נוגדנים, מערכת החיסון ועוד. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנשים שנמצאות בסיכון מוגבר, כמו כאלו עם היסטוריה מוקדמת של דיכאון וחרדה או היסטוריה משפחתית של דיכאון סביב היריון ולידה, למשל אם אימא או אחות חוו דבר כזה".
ומה קורה כאשר יש היריון בהפתעה?
"לפי הסטטיסטיקה העולמית, כ-50% מההריונות אינם מתוכננים. זה לא אומר שהם לא רצויים, אגב. במקרה כזה אפשר לגשת לייעוץ ולהביא את העניין למודעות גם בתחילת ההיריון".
אילו גורמים יכולים להתקשר לפרוץ הדיכאון?
"גורמי סיכון אפשריים לפרוץ הדיכאון בדרך כלל מגיעים באיזושהי קומבינציה, זה אומר שגם אם קיימים אצל אישה חלק מגורמי הסיכון, אם נחזק הרבה מאוד דברים אחרים הדבר יוכל לתרום למניעת ההתפרצות אצלה, גם אם יש לה רגישות לשינויים. וזה אומר שיש הרבה מאוד מה לעשות כדי למנוע זאת. אם נארגן את הסביבה הסוציאלית ונכין אותה נפשית לקראת המאורע, אז יש סיכוי סביר שלא יתפרץ אצלה דיכאון. להביא ילד לעולם זה דבר שדורש המון משאבים - פיזיים, כלכליים, רגשיים ונפשיים - ואם נכנסים למצב הזה מטולטלים, אז נשארים מטולטלים. לכן אני מציעה קודם כל להתאזן ואז להיכנס למסע הזה מאוזנים".
האם דיכאון בהיריון משפיע על הלידה?
"מחקר שנערך בשווייץ מצא שמי שחוו דיכאון והפסיקו את הטיפול התרופתי היה בעלי סיכוי של 70% לאפיזודה קשה במהלך ההיריון, וזה גם מתקשר ליותר סיבוכי היריון - פי 2.28 יותר לידות מכשירניות וניתוחיות, כמו ניתוח קיסרי, צריכה מוגברת של חומרים לשיכוך כאבים במהלך הלידה, וקיים גם סיכון למומים אצל הילוד".
"התזמון מכריע" - מתי לגשת לטיפול?
במקרה של צורית, היא ניגשה לקבל עזרה רק בחודש תשיעי, כאשר לתפיסתה של ד"ר בר, כמה שיותר מוקדם - יותר טוב: "בעיניי זה צריך להתחיל עוד בשלב התכנון, כלומר עוד לפני שהאישה נכנסת להיריון. למשל, הייתה לי מטופלת שעסקה בקביעות בספורט אקסטרים וזה היה חלק מאוד גדול ומשמעותי בחיים שלה, מה שאומר שההיריון היה כרוך בהרבה מאוד ויתורים מצידה. צריך לדבר על זה, לתכנן, להבין איך מתמודדים עם דברים מסוימים - ויתורים, עייפות, בחילות ועוד".
בנוסף, אומרת ד"ר בר, "הפערים בין הציפיות למציאות הם קרקע פורייה להרבה קשיים, חרדה ומצוקה שיכולים להתפתח לדיכאון, ויש אפשרות לצמצם אותם או לפחות חלק מהם אם עורכים תיאום ציפיות מראש.
מהם הטיפולים הקיימים כיום לנשים שחוות דיכאון בהיריון?
"קודם כל, צריך לאבחן את המצב. להכיר בעובדה שזה לא רק משהו הורמונלי שיחלוף מעצמו, אלא שהוא משמעותי מספיק כדי לטפל בו. טיפולים שיחתיים הם לרוב מאוד יעילים ועוזרים לאישה לסדר את העולם שלה ולתת לה פרספקטיבה חדשה על הדברים. זה כבר עושה שינוי מדהים, כי כשאת בתוך זה, נראה כאילו אין לך איך לצאת מזה, ואז מראים לך שאפשר אחרת ונותנים לך כלים להתמודד.
"יש גם טיפולים פסיכיאטריים ותרופתיים במקרים קשים יותר, וכאן יש מקום להתייחס לסטיגמה עליהם. נכון, התרופות מגיעות גם לשלייה, אבל כך גם הורמוני הסטרס המוגברים והקורטיזול, במיוחד כשהמצב אינו מטופל. לגבי השפעת התרופות על הילוד, מחקר באנגליה שבחן 2.3 מיליון תינוקות מצא שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון לא העלה את שיעור המומים המולדים, בניגוד לדעה הרווחת.
"צריך לזכור שגם לדיכאון יש מחיר, והאימא משלמת אותו", מדגישה ד"ר בר, "מדוע היא צריכה לסבול? הסבל שלה לא תורם לאף אחד, ולכן התרופות דווקא יכולות לשפר את המצב. יתרה מכך, כשהדיכאון לא מטופל יש גם מחירים להיריון עצמו - עלייה בהתנהגויות שמסכנות את ההיריון וירידה ביכולת לשמור על אורח חיים בריא במהלך ההיריון, מה שכמובן קריטי לילוד".
