אסיפת הורים
מה עושים כשלילד אין חברים?
50:56
חרדה חברתית היא הפרעה שמתבטאת בפחד מפני מצבים חברתיים, וגם בפחד מפני שיפוט של אחרים. מי שסובל מחרדה חברתית מפחד ללכת ברחוב, להיפגש עם אנשים, לאכול ליד אנשים, לדבר מול אחרים - ולעיתים אפילו לקנות בחנות או לשבת במקומות הומי אדם.
קראו עוד:
חרדה חברתית היא הפרעה נפוצה. לפי מחקרים, בכל רגע נתון כ-6% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. אגב, כמות הנשים המתמודדות עם חרדה חברתית גדולה פי 2 מכמות הגברים, ולמרות זאת יותר גברים פונים לטיפול בשל החרדה הזו.
ומה לגבי הילדים? התמודדות עם הפרעת חרדה היא אתגר לא פשוט לילדים שסובלים ממנה, שכן הם נמצאים תדיר בסביבה שמהווה טריגר לחרדה, למשל המסגרת החינוכית, ולכן נמנעים מפעילויות וממצבים חברתיים ובין-אישיים. כל זה, עלול לפגום בתחושת השייכות ובהתפתחות שלהם.
"מפחדת אפילו שיסתכלו עליי"
"אני מפחדת שיסתכלו עליי, אני מפחדת שיצחקו עליי או שידברו עליי, על מה שאני עושה או על איך שאני נראית או מדברת", אומרת א', בת 12. "אני מרגישה מוזרה ושונה מאחרים, ואפילו אם אומרים לי שזה לא נכון, זה לא עוזר כי ככה אני חושבת על עצמי. אני מפחדת לדבר ליד אנשים או לענות כששואלים אותי משהו. אפילו לאכול ליד אנשים שהם לא מהמשפחה שלי אני מפחדת. הכי מפחיד אותי שזה לא יעבור לי, כי אני סובלת מזה מאוד. אני גם מפסידה דברים שאני אוהבת כמו טיולים ומפגשים. זה גורם לי להיות הרבה בבית לבד".
"אני מרגישה מוזרה ושונה מאחרים. גם אם אומרים לי שזה לא נכון, זה לא עוזר כי ככה אני חושבת על עצמי. מפחיד אותי שזה לא יעבור"
מה עוזר לך להפחית את רמת החרדה, ומה מגביר אותה?
"עוזר לי שלא לוחצים עליי. מצד שני לפעמים אני צריכה שיעודדו אותי לעשות דברים, אפילו שאני כועסת כשמנסים לשכנע אותי. אני לא יודעת מה להגיד, כי זה גם עוזר לי שדוחפים אותי לעשות דברים, וגם מעצבן אותי. אבל אולי בסוף זה יותר עוזר ממעצבן".
האם החרדה החברתית תורמת גם צדדים חיוביים לאישיות שלך או להתפתחות שלך?
"בזכות החרדה החברתית למדתי להתמודד עם מה שהכי מפחיד אותי וזה גורם לי להרגיש יותר חזקה. זה גם עוזר לי להבין ילדים עם מוגבלויות ולהיות יותר רגישה לאחרים".
ב' בן 16, מספר: "תמיד הייתי ביישן, אבל בבית הספר היסודי היו בכיתה בנים שהציקו לי ושצחקו עליי. מאז כל הנושא החברתי רגיש אצלי, התחלתי להתבייש מאוד ולא רציתי להתמודד עם זה. אפילו שעברתי לבית ספר אחר, וילדים לא צוחקים עליי עכשיו, הזיכרון הזה נשאר איתי וגורם לי לא לדבר ליד מול אנשים, לא להשתתף בשיעור ולא ללכת למפגש עם כמה ילדים. אני תמיד מרגיש שצוחקים עליי, גם אם זה לא קורה במציאות".
אתה מכיר עוד ילדות או ילדים עם חרדה חברתית?
"קל לי לזהות עוד ילדים עם חרדה חברתית כי הם נראים כאילו הם חיים בעולם משלהם, כאילו הם לא מעוניינים להשתלב עם השאר, אבל בעצם זה לא נכון. בגלל שיש לי חרדה כזאת, אני יודע שהם כן רוצים להרגיש שייכים, אבל לא יכולים. אני מזהה את זה כי הם ביישנים וסגורים, לא תמיד עונים כששואלים אותם משהו.
"אני מפחדת שילדים אחרים לא יבינו אותי, ויחשבו שאני מוזרה או שהם ירכלו עליי", מספרת מ', בת 15. "אני בעיקר מדברת על זה עם חברים מהקבוצה החברתית, ולא עם ילדים מהכיתה. אני הולכת לקבוצה עם ילדים שיש להם חרדה חברתית, כולם בגילי. יותר קל לי להיפתח שם כי אני מרגישה שהילדים דומים לי ומבינים אותי. כולם שם יותר עדינים ונחמדים אחד לשני מאשר בכיתה".
.יש לך טיפ לילדים שיש להם בכיתה ילד עם חרדה חברתית?
"כן. להבין שאלה ילדים שקשה להם ליזום, ופשוט לגשת אליהם. להזמין אותם להצטרף לדברים. אין לילדים בכיתה מושג מה ילדים עם חרדה חברתית עוברים וכמה הם סובלים ולחוצים. ועוד משהו - לא לצחוק עליהם, גם אם הם נראים לפעמים מוזרים. זה יכול לעשות טראומה. להבין שהם רגילים לגמרי, רק קשה להם להיפתח. אבל כשהם מרגישים בנוח הם כמו כולם".
מה עובר על ההורים, וכיצד לעזור לילדים?
להיות הורה לילד עם חרדה חברתית זה אתגר מורכב מאין כמותו. חרדה חברתית של אחד הילדים בבית יכולה ליצור קונפליקטים רבים ודאגה, ועלולה להשפיע על כל תחומי החיים - המשפחתיים, הלימודיים והחברתיים. הקונפליקט ההורי המרכזי במקרים אלה הוא אם לדחוף את הילד לתפקוד, גם אם רמת החרדה גבוהה, או לוותר לו ולהרפות. הנה כמה עצות:
זו לא עצלנות, זו חרדה. חשוב שנבין שמדובר בהימנעות שנובעת מחרדה, ולא מעצלנות, ויתור עצמי או מניפולציה. כאשר ילד חווה חרדה חברתית יש בו תחושת אימה שהיא לעיתים קיצונית, וכן תחושה חריפה של היעדר מסוגלות להתמודד. המודעות של ההורים לכך חשובה כדי להימנע מביקורת על הילד, להגיש לו את העזרה הנכונה כדי לחזור לתפקוד, וכן לעודד, להכיל ולתמוך.
להימנע מביקורת, ולדבר. חשוב לקיים שיח פתוח עם הילדים ולעודד אותם לשתף אותנו בקשיים, בתחושות הפיזיות והרגשיות, ובסוג המצבים שמלחיץ אותם. לשם כך עלינו ההורים צריכים להימנע מללעוג לילד, לבקר אותו, להעמיס עליו ציפיות לא ריאליות, או לכעוס עליו; רק כך תוכל להתפתח תקשורת מיטיבה ופתוחה בנוגע לחרדה.
בלי לחץ. אפשר להסביר לילדים שחווים חרדה חברתית שאם הם יתרגלו בהדרגה ובעדינות מצבים שמעוררים את החרדה, החרדה תפחת; וההפך - אם הם ימשיכו להימנע - החרדה תתגבר. ועם זאת, אין להפעיל על הילדים לחץ להתמודד עם מצבים שהם מרגישים שאין ביכולתם להתמודד עימם כרגע. אפשר לדרג עם הילדים את המצבים הגורמים להם לחרדה - החל מהמצב שמעורר את החרדה החזקה ביותר, ועד המצב שמעורר את החרדה הקלה ביותר; ולהציע להתמודד בהתחלה עם משימות מתונות הנוגעות רק למצבים המעוררים חרדה קלה. תחושת הצלחה במשימות הקלות יותר, תעודד את הילדים להתמודד בהדרגה עם אתגרים משמעותיים יותר.
להירגע. מתוך ההיכרות של ההורה עם הילד או הילדה שלהם, אפשר לעבוד איתם על זיהוי הסימנים הגופניים כאשר החרדה מתחילה להתעורר, ועל נקיטת צעדים שעוזרים להירגע כמו נשימות עמוקות, הרפיה, חשיבה חיובית, דמיון מודרך וכדומה.
כדאי לזכור ששיתוף פעולה של הילדים לא יכול להגיע מתוך כפייה של ההורים, אלא מתוך תהליך הדרגתי שכולל שיח מקבל בין הצדדים, יצירת סביבה ביתית בטוחה ותומכת, הכרה של ההורים שמדובר בחרדה - שהילד רוצה להתמודד אך חש שאינו מסוגל, החלטות משותפות, הכוונה הורית, ציפיות מותאמות ולא מוגזמות, ובמקרה הצורך - הכוונה מקצועית לגבי ההתמודדות הנכונה.
אסנת גרתי וד"ר ניסים קונקי הם פסיכולוגים קליניים, מנהלים את מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה
