רינת (שם בדוי) בת 34, עוברת בשנתיים וחצי האחרונות טיפולי פוריות אינטנסיביים.
היא הגיעה אליי לפני כארבעה חודשים לצורך ליווי רגשי בתהליך. אני עדיין זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו שבה היא אמרה לי "יש לי הכל: עגלה, שידת החתלה, אפילו בגד ליציאה מבית החולים. חסר לי רק דבר אחד, ילד".
בפגישות האחרונות, נושא ארוחת חג ראש השנה עם המשפחה עולה באופן קבוע. עבור רבים, החגים הם זמן של שמחה, איחוד משפחתי ורגעי נחת, אך עבורה החג הקרוב הוא מקור לחרדה גדולה ויש לכך מספר סיבות.
ראשית, אחותה הצעירה שנכנסה להיריון ללא קושי, תהיה שם. היא תשב בשולחן החג עם הבטן שמעידה על היריון מתקדם.
שנית, ממש לא מזמן רינת חוותה הפלה כואבת ותחושת האובדן עדיין בוערת בה. הידיעה שכולם יהיו סביב שולחן אחד, כאשר חלק יודעים ושואלים שאלות לא נעימות וחלק לא יודעים כלל, מרתיעה אותה.
רינת רצתה להימנע מלקחת חלק בארוחת החג.
במהלך הפגישות ניסיתי לבדוק איתה האם היא הטילה וטו באופן סופי או שאולי נוכל יחד לבחון האם אפשר למזער את החששות שלה ולהחזיר את השליטה אליה.
הבנתי שהיא משאירה דלת פתוחה והתחלנו להתכונן יחד לרגע האמת: ארוחת החג. אלו הדברים שעלו:
איך מתמודדים עם השאלות והעצות הלא רצויות?
רינת כבר התרגלה לשאלות כמו "מה קורה עם הטיפולים?" או "כבר ניסית את השיטה הטבעית?" וכמובן גולת הכותרת "את יודעת שברגע שתירגעי, זה יקרה מעצמו".
לצערי, מדובר במציאות נפוצה עבור נשים רבות שעוברות טיפולי IVF. יש קרובי משפחה שלא מבינים שפעמים רבות, השתיקה היא המתנה הכי גדולה שהם יכולים לתת. זה כמובן לא נובע מרוע אלא מתוך דאגה ורצון טוב אבל השאלות האלו רק מכבידות ומעמיקות את תחושת הכישלון האישי, כאילו את כל פעם צריכה להסביר את הכאב שלך מחדש.
ובכל זאת, כיצד רינת תוכל להתמודד עם המתח הזה ועדיין להגיע לארוחת החג מבלי להרגיש חשופה ופגיעה?
הנה כמה אפשרויות:
1. תקשורת מקדימה עם המשפחה – כדי למנוע את חוסר הנוחות היא יכולה לשוחח עם אחד מבני המשפחה איתו היא מרגישה בנוח, כזה שיכול להבין אותה ללא שיפוטיות. בשיחה היא תסביר לו בעדינות מה היא מרגישה ותבקש ממנו להעביר מסר לשאר בני המשפחה: לא לשאול שאלות על הטיפולים.
2. הצבת גבולות ברורים – עוד לפני הארוחה, רינת יכולה לתכנן כיצד היא תגיב לשאלות או הערות שיכולות לצוץ. היא יכולה להחליט להגיד משהו פשוט כמו "אני מעדיפה לא לדבר על זה כרגע, אבל תודה על ההתעניינות". זהו מסר מכבד וברור שמסמן גבולות ונותן לה לשלוט במצב.
כחלק מההכנה קיימנו סימולציות בפגישות שלנו, ורינת בחרה שלושה משפטים אופציונליים שיהיו לה בשלוף כתשובה.
3. תמיכה והכנה רגשית – חשוב מאוד שרינת תיתן לעצמה את המקום לחוות ולעבד את הרגשות שעולים בתוכה. היא יכולה לבחור עם מי היא תשוחח על כך. עם בן זוגה, רק איתי בקליניקה או עם חברה טובה. העיקר הוא לדבר, להציף ולדעת שבכל מה שהיא חווה הוא בסדר גמור.
4. החלטות שיגנו עליה – הכוונה היא שרינת יכולה לקחת החלטות מבעוד מועד שיעזרו לה למזער את החשיפה והפגיעות שלה, לדוגמא:
- היא יכולה לבחור מתי היא תגיע לארוחה ומתי תעזוב- היא תשלוט במשך הזמן שהיא נמצאת בסיטואציה שהיא מרגישה בה לא בנוח.
- היא יכולה להכין מראש נושאי שיחה אחרים שהיא תוכל להעלות ולכוון את הדינמיקה למקומות שנוחים לה.
- היא יכולה להחליט שהיא לוקחת על עצמה תפקיד מסוים, לדוגמא – עריכה ופינוי השולחן, שטיפת כלים, הגשה של האוכל. כל תפקיד שישאיר אותה עסוקה ולא יאפשר מקום לקיום שיחה.
5. עוגנים של תמיכה במהלך הערב – רינת יכולה להחליט שבמהלך הארוחה היא תהיה קרובה לאנשים מסוימים במשפחה שיודעים לתמוך ואיתם היא מרגישה בטוחה. היא יכולה לבקש מהם מראש "להציל" אותה מרגעים לא נוחים ולסמן להם בזמן אמת כשהיא זקוקה להם.
חגים יכולים להיות מאתגרים במיוחד עבור מי שנמצאת בתהליך טיפולי פוריות. המתח, השאלות והכאב האישי מתנגשים עם הציפיות החברתיות ויכולים להפוך לחוויה משפחתית כואבת ולא נעימה עבור כולם.
עם הכנה מראש, הצבת גבולות ברורים ותמיכה רגשית, יש למטופלות את האפשרות למצוא דרך להשתתף בארוחה מבלי לאבד את עצמן ולהחזיר את השליטה לידיים שלהן.
ותזכרו, תמיד אפשר לדבר על הדג והפשטידה שהכינה הדודה ולבקש ממנה שתספר באריכות ובמדויק על המתכון או לחילופין, לבקש מהדוד לספר עוד בדיחות ולזייף את הצחוק הכי טוב שלכן.
שנה טובה
ליאת לפקוביץ' היא יועצת זוגיות, מלווה נשים וזוגות בטיפולי פוריות ומטופלת פוריות בעצמה
