ב-2018 נסע תומר בן שלמה עם בנו לטיול בחרמון. הוא היה אז גבר בן 40, אב יחידני לעילאי שנולד בהליך פונדקאות. בעוד השניים מטיילים בצפון, הוא פתח בטלפון את אפליקציית ההיכרויות גריינדר ובחן גברים שנמצאו ברדיוס של עשרה ק"מ ממיקומו. הוא נתקל ביוגב פרץ שהתגורר אז בקריית שמונה, עיר ילדותו. השניים קבעו להיפגש, הדייט הראשון הוביל לשני, ומהר מאוד הם מצאו את עצמם בזוגיות. שש שנים אחרי, תומר ויוגב מתגוררים במושב ערוגות הסמוך לקריית מלאכי ומגדלים את עילאי בן ה-12 לצד רביעיית בנות שנולדו להם בתחילת השנה, תוצר של שני הליכי פונדקאות מקבילים בצפון קפריסין.
יוגב: "תמיד רציתי ילדים. שנים אמרתי שבגיל 34 אהפוך לאבא וזה באמת מה שקרה בסוף. כשהצטרפתי לתא המשפחתי של תומר ועילאי, הרצון להביא ילדים לעולם גבר. היה לי עם עילאי חיבור מדהים מהרגע הראשון".
איך הגעתם למצב שיש לכם רביעיית בנות?
תומר: "בהתחלה חשבנו על פונדקאית אחת ותהליך אחד. בגלל שאני כבר מבוגר ולא מתכנן מסעות נוספים בעתיד החלטנו ללכת בסוף על הליך כפול. אמרנו 'יאללה, נעשה כבר שניים'. לקחנו שתי פונדקאיות. כל הביציות הגיעו מאותה תורמת, הופרו בזרע שלי ושל יוגב ויצאנו לדרך".
יוגב: "שני הניסיונות הראשונים לא צלחו אצל שתי הפונדקאיות. בניסיון השלישי התקשרו אלינו ובישרו לנו שבדיקת ההיריון חיובית אצל שתיהן. מאוד התרגשנו אבל היינו מאוד סקפטיים. ידענו שאנחנו ממש בהתחלה ושלא כל היריון מסתיים בלידת חי. אחרי שבוע הודיעו לנו שבבדיקת אולטרסאונד של פונדקאית אחת רואים שני שקי הריון ואחרי שבוע נוסף שהם שומעים פעמיים דופק. עוד שבוע עבר וקיבלנו את ההודעה שגם בהיריון השני יש שני שקים ושני דפקים. זה היה מאוד מפתיע. עדיין עיכלנו את הבשורה על תאומים ופתאום – עוד תאומים. מתברר שהפונדקאיות נקלטו באותו יום בדיוק. התלהבנו אך יחד עם זאת, ההתלהבות שלנו הייתה מדודה. היריון מרובה עוברים הוא היריון בסיכון. לא בטוח שכל העוברים באמת יהפכו לתינוקות. ככל שהריונות התקדמו הדברים הפכו ליותר ויותר ריאליים. הבנו שהולכות להיות לנו ארבע תינוקות. בהתחלה אמרו שני בנים ושתי בנות. רק אחרי בדיקה נוספת גילינו שיש לנו ארבע בנות".
נלחצתם?
(שניהם צוחקים) "לא נלחצנו אבל התגובות של הסביבה הלחיצו אותנו".
ברוכות הבאות
בני הזוג התחילו להתכונן להפיכתם למשפחה מורחבת. שני ההריונות התקדמו והפונדקאיות נכנסו לשבוע ה-24. ואז הגיע שבעה באוקטובר.
יוגב: "כבר באותו יום דיברו על סגירת השמיים. פה כבר ממש נלחצנו. מה יקרה אם תהיה לידה ואנחנו לא נוכל לטוס? מבחינתנו, לא הייתה לנו ברירה. למחרת, שמונה באוקטובר, העמסנו את עילאי ואת עצמנו על המטוס ועברנו לגור בקפריסין. חצי שנה גרנו שם. שכרנו דירה, רשמנו את הילד לחוגים, הוא כבר מצא חברים חדשים - ואנחנו התחלנו להרגיש בבית.
"היינו קרובים לפונדקאיות שלנו ויכולנו ללוות אותן בבדיקות. פגשנו איתן פעם בשבוע, ביקרנו בבית שלהן. אלו לא דברים שקורים בדרך כלל בהליכי פונדקאות בקפריסין, אבל לנו יצא ככה גם בגלל המלחמה וגם בגלל שזה היה לנו חשוב".
ב-26 בדצמבר 23 נולדו ליהי ושחר. ליהי נולדה עם מום בלב ואת שמונת הימים הראשונים לחייה העבירה בטיפול נמרץ, כשהוריה הטריים לא משים ממיטתה ובמקביל, מחכים בכיליון עיניים ללידה של הפונדקאית השנייה.
"זה היה שבוע קשוח, עמוס בדמעות, חרדות, לחץ ומחשבות. ההבנה שעוד רגע יש לידה נוספת ולך תדע איך היא תסתיים – הייתה מטלטלת מאוד", מספר יוגב.
הלידה השנייה הסתיימה בהצלחה. ב-3 בינואר 24 נולדו עלמא ויהלי. במקביל, מצבה של ליהי התייצב והיא שוחררה מבית החולים.
איך היא היום?
תומר: "ברוך השם, לא רק שהיא בסדר, היא מקדימה את כולן. ילדה מדהימה ומהממת. היא יצאה מבית החולים באותו יום עם עלמא ויהלי ושלושתן הצטרפו לשחר שכבר חיכתה להן בבית. יום קודם ההורים שלי הגיעו לעזור לנו ובכל זאת, ההתחלה הייתה פסיכית לגמרי. עד שחזרנו לארץ ישנו אולי שעה בלילה. חילקנו בינינו משמרות - חצי לילה אני וחצי לילה יוגב".
יוגב: "הקמנו מערך תפעולי שלא מבייש מפעל".
הם יצאו מישראל עם ילד אחד ושלוש מזוודות ושבו אליה עם חמישה ילדים ו-25 מזוודות.
יוגב: "את כל הציוד קנינו כפול ארבע: סלקלים, בקבוקים, בגדים וכו'. הגענו הביתה עם שני ואנים. אחותי והבת שלה הגיעו לקפריסין במיוחד רק כדי לטוס איתנו בחזרה כדי שיהיו מספיק ידיים שיחזיקו את התינוקות בטיסה. זה היה מסע מטורף".
''כל היום אני מתרוצץ''
יוגב (35) עובד כמשווק דיגיטלי עצמאי ותומר (46) הוא רואה חשבון. ביטוח לאומי מכיר בשני הזוגות של התאומות כרביעייה ומעניק לבני הזוג קצבה חודשית מותאמת לשנתיים. תומר אף היה זכאי לחופשת לידה של חצי שנה. הוא שב לעבודתו במשרד ויוגב עובד מהבית וגם מתפקד כהורה במשרה מלאה: "הורדתי את מספר הלקוחות שלי לכזה שיאפשר לי לטפל בבנות". לשניים יש כוונות להימנע ממסגרות חינוכיות לפחות עד גיל 3.
"מבחינה כלכלית זה הכי הגיוני", מסביר יוגב. "לשלם מעון על ארבעה ילדים זה טירוף ובלי קשר, אנחנו מרגישים שבבית אנחנו נצליח לתת להן את המענה הטוב ביותר".
איך מתמודדים עם העול הכלכלי?
יוגב: "אנחנו כל הזמן חושבים על איך להרחיב אפיקי פרנסה וגם קונים חכם ומתנהלים נכון. אנחנו מאמינים שכל ילד מביא איתו את הברכה שלו ואנחנו קיבלנו ארבע ברכות בבת אחת".
איך נראה יום שגרתי אצלכם?
תומר: "הבנות ישנות בקומה העליונה, חדר לידינו. בחמש וחצי-שש הן מתעוררות בהדרגה. בדרך כלל שחר מתעוררת ראשונה. אנחנו מתעוררים יחד איתן ועוברים בשנייה מאפס למאה. כל אחד מאיתנו לוקח שתי בנות ומוריד אותן למטה. הן קמות מאוד רעבות אז הכול חייב להיות מאוד מתוקתק. אנחנו מכינים במהירות שיא ארבעה בקבוקים ומתחילים במלאכת האכלה".
יוגב: "תומר הולך לעבודה ואני נשאר עם הבנות. יש לנו מטפלת חדשה שמגיעה בבקרים מתשע עד שתיים. אחרי החלפת חיתולים והאכלה, אני עובר איתן לחלל המשחקים. בשמונה וחצי-תשע הן חוזרות לישון את שנת הבוקר שלהן ואחרי שעה וחצי הן שוב מתעוררות ושוב מתחיל סשן החלפות חיתולים והאכלות. אחר כך מגיעה פעילות צהריים. אני משמש כגננת לכל דבר ועניין. כל יום אני עושה להן איזושהי פעילות יצירתית שמצאתי באינטרנט או שהמצאתי בעצמי. לפעמים אני עושה להן יום בריכה. אחר הצהריים הן חוזרות לישון וכשהן מתעוררות הן אוכלות שוב והפעם, משהו שאני בישלתי. אני מוצא מתכונים באינסטגרם. היום, לדוגמה, הכנתי פתיתים וקציצות עוף. בנוסף לכל, אני גם מבשל".
תומר: "מבשל בחסד, יש לציין".
יוגב: "אחרי הצהריים אני בדרך כלל לוקח אותן לטיול בעגלה. קנינו עגלה שמיועדת לארבע תינוקות. אחר כך יש חצי שעה של טלוויזיה ואז מגיעות המקלחות. הדבר שהכי שובר אותי זה המקלחות. ממש קשה לקלח ולהלביש ארבע פעמים ברצף. בכלליות, אין פה רגע דל, זה טירוף. אני לא יושב שנייה. כל היום אני מתרוצץ. הרגע הראשון שבו אני יושב הוא שש וחצי בערב ואז אני כבר מעולף. עכשיו הן גם התחילו לזחול אז זה בכלל קראחנה. כל אחת הולכת לכיוון אחר. הן התחילו לפתוח מגירות ולטפס. בקרוב הן יתחילו ללכת ואז זה בכלל יהיה משוגע".
איפה עילאי בסדר יום הזה?
תומר: "עילאי חוזר מבית הספר בסביבות ארבע. באים אליו חברים, יש לו חוגים, הוא משחק בפלייסטיישן. אני לא אגיד שהוא משחק הרבה עם הבנות אבל הוא בהחלט עוזר לנו המון".
איך הוא מתמודד עם העובדה שהוא הפך מבן יחיד לאח גדול לארבע?
תומר: "דיברתי איתו על זה ממש לאחרונה והוא אמר שהוא לא מרגיש שינוי כזה גדול. אנחנו מאוד מאוד מקפידים שהלו"ז שלו לא ישתנה יותר מדי. החוגים ממשיכים כרגיל ואנחנו עדיין עושים ערב כיף רק אנחנו פעם בשבוע, אבל אין ספק שזמן הוא משאב יקר. בדיוק היום אמרתי ליוגב כמה אני מתגעגע לתקופה שבה היה לנו זמן לכל מה שהתחשק לנו. אני זוכר שנסענו לתאילנד עם עילאי וכל היום היינו על החוף. היום הכול מורכב. אנחנו לא יכולים לטוס לחו"ל כי אנחנו צריכים עוד שני מבוגרים איתנו והעלויות גבוהות מדי. כל יציאה מהבית היא סיפור".
איך המשפחה והחברים שלכם מקבלים את המשפחה המורחבת שנהייתם?
תומר: "כולם היו בשוק. אף אחד לא האמין עד שהוא ראה את זה בעיניים. היום במשפחה שלנו כולם מאוד שמחים ותומכים. הסבתות משוגעות עליהן בקטע מטורף, מכורות ממש".
עוזרים לכם?
תומר: "מאוד אבל אנחנו חייבים לומר את האמת: מהר מאוד הגענו למסקנה שאם אין אני לי – מי לי. זה תלוי רק בנו. העוגן הוא קודם כל אנחנו ואנחנו מתייעלים עם הזמן. הדינמיקה בינינו רק הולכת ומשתפרת וחלוקת התפקידים בינינו היום מתבצעת בלי מילים".
בצד של יוגב הסיפור קצת יותר מורכב. הוריו פונו מקריית שמונה לנגב. היכולת שלהם לסייע מוגבלת אבל מה שהכי מפריע לו הוא העובדה שהבנות טרם ביקרו בבית האמיתי של סבא וסבתא: "זה מעציב אותי. אני מאוד רוצה לקחת אותן לשם אבל כרגע זה לא אפשרי".
איך אתם שומרים על הזוגיות שלכם? מה נשאר ממנה אחרי שהפכתם למפעל?
תומר: "מעט".
יוגב: "ממש מעט, אבל גילינו שהביחד שלנו מאוד חזק. אנחנו היחידים שמבינים אחד את השני. כמה שאנחנו מנסים לספר ולהסביר, אף אחד לא באמת מבין מה אנחנו עוברים ביומיום ומה עברנו כדי להגיע לרגע הזה. בסוף זה רק אני והוא. המאבק הכי גדול זה לקבל על עצמך את העול, את המרות. פשוט להבין שאין מה לעשות. זאת המציאות שלך עכשיו וככל שתפנים את זה יותר מהר, ככה יהיה לך יותר טוב".
אתם שומרים על קשר עם הפונדקאיות?
יוגב: "בהחלט כן. אנחנו מאוד אוהבים אותן והן אוהבות אותנו. אנחנו מחליפים תמונות כל הזמן, שולחים מתנות בימי הולדת. הן גם עוקבות אחרינו ברשתות, צופות בסרטונים ומגיבות".
רביעייה תחת עדשה
לא רק הפונדקאיות שלהם עוקבות אחריהם. קצת אחרי שהרביעייה הגיעה לעולם, יוגב העלה סרטון שלהן לטיקטוק. לא היה לו מושג שהסרטון החמוד שצילם כאב גאה ונרגש יהווה את אות הפתיחה לקריירה החדשה שלו: משפיען רשת.
"הסרטון ממש התפוצץ. הוא הגיע למיליון צפיות. אחר כך יצרתי סרטון סיכום של כל המסע שלנו מקפריסין לארץ וגם הוא ממש הצליח. פתאום נוספו לחשבונות הטיקטוק והאינסטגרם שלי עשרות אלפי עוקבים חדשים. התחלתי יותר ויותר לשתף מסדר היום שלנו, להראות איך אנחנו עושים את זה".
היום הוא מצלם בלוג יומי והמשפחה המורחבת כבר רגילה שעוצרים אותה ברחוב.
"מה שקורה ברשתות מדהים אותי. אנחנו מקבלים מלא כוח מהמחמאות שאנשים כותבים לנו. לגדל רביעייה זה קשה וסופר-אינטנסיבי וברגעים שהקושי מציף אותנו, אנחנו קוראים את התגובות המפרגנות. עם ישראל, ברוך השם, מאוד אוהב ילדים ובית של רביעייה מכניס את כולם לפרופורציות. כאילו, אתה באמת בוכה על ילד אחד או על תאומים? בוא תראה מה הולך אצלנו.
"במקביל, התחילו לפנות אלינו כל מיני חברות מסחריות. סגרנו חוזה אצל סוכנת של משפיעני רשת וממש לאחרונה קיבלנו קמפיין רשת עם מכבי שירותי בריאות".
איך אתה מצליח לשלב צילומים ועריכות ביום כל כך עמוס?
תומר: "היכולות של יוגב הן פנומנליות. ברור שאהבתי אותו עוד קודם אבל עכשיו אני ממש מעריץ. זה בלתי יאומן שהוא מצליח לעשות את זה".
יוגב: "אני הולך עם המצלמה כל היום ומצלם. בסוף היום, כשהן הולכות לישון, אני עורך ומפרסם. כשאני מרגיש שאני מגזים או שזה חס וחלילה לוקח לי קצת מהבנות, אני לוקח פסק זמן ולא מעלה כלום. בינתיים זה עובד".
הריאיון איתם מתקיים יממה אחרי שפורסם כי מפכ"ל המשטרה החדש דני לוי אמר שהוא נגעל מגברים שהולכים יד ביד.
יוגב: "אני מתעסק בעולמות הסושיאל בפונדקאות של גייז ואני יכול לומר בוודאות שיש עלייה בשיעורי הילודה של הורים להט"בים. אנחנו לא מניפים כל יום את דגל הגאווה. אנחנו פשוט חיים את חיינו אבל אנחנו שומעים כל הזמן מהסביבה שבזכותנו אנשים מביאים עוד ועוד ילדים. אנחנו כאן כדי להישאר ושכל המצקצקים יתחילו להתרגל לרעיון. אנחנו לא הולכים לשומקום".
אתם רוצים עוד ילדים?
יוגב: "אני רוצה. תומר עוד לא יודע שהוא רוצה".
תומר: "אני חד משמעית לא רוצה".
יוגב: "נראה בהמשך איך נפתור את הדילמה הזו".
תומר: "לא נפתור. זה פשוט לא יקרה".
מה העצה הכי טובה שלכם להורים טריים?
יוגב: "ללכת לייעוץ שינה. זה ממש שינה לנו את החיים. בהתחלה היה פה קרנבל. כשהבנות התחילו לישון כמו שצריך, השפיות חזרה הביתה. בן אדם שלא ישן בכלל הוא לא שפוי. ממש הרגשנו את זה בגוף".
מה אתם מאחלים לעצמכם?
יוגב: "כוח ובריאות כדי להמשיך לטפל בהן כראוי ולהעניק להן את מה שהן צריכות. הן האור והכוח והמשמעות לחיים".
תומר: "כל מה שהוא אמר פלוס חופשה בתאילנד ויקיצה טבעית".
