המלחמה מערערת יסודות רבים בחייהם של הילדים, כמו גם בחיי המבוגרים. ילדים באזורים שונים בארץ חשופים לירי רקטות או לעקירה מבתיהם. עוגנים כמו מסגרת לימודית ומסגרת משפחתית התערערו: הורים מגויסים, מורות ומורים מגויסים, לימודים מתבטלים, ולחלק מהילדים התקופה הזו היא טריגר לתחושות הקשות מתקופת הקורונה.
כולנו צופים בחדשות יותר מהרגיל, וההורים לא תמיד פנויים רגשית בגלל ההצפה של האירועים הטראומטיים. גם הילדים עצמם חשופים לאובדנים, שנוגעים בהרבה מאוד מעגלים בחברה. המציאות של המלחמה חודרת לכל מקום בחיים, ואי-אפשר להגן על הילדים מפני המידע הזה.
2 צפייה בגלריה
מציאות המלחמה חודרת לכל מקום. הפרחת בלונים בהקדשה לכפיר ואריאל ביבס החטופים בעזה
(צילום: רועי רובינשטיין)
כל ילד וילדה מתמודדים עם המצב בהתאם למאפיינים האישיותיים שלהם, למסגרת המשפחתית ולחוסן העצמי.
חרדות ופחדים שהיו גם קודם לכן - עלולים להתגבר, ילדים רבים סובלים מקשיי שינה ונצמדים להורים, חלקם באים בלילה למיטה של ההורים וסובלים מסיוטים. ייתכנו נסיגות במשימות התפתחותיות כמו גמילה מחיתולים או היכולת לחלוק עם אחר. מתעוררות שאלות סביב מוות שעשויות להיות נורמטיביות לגיל, אבל נשאלות בתדירות גבוהה יותר: מה זה אומר שמישהו מת, מהי המשמעות של חטוף, האם זה יכול לקרות לי, האם מחבלים יכולים לחדור אליי הביתה, האם הבית שלי בטוח, מי ישמור עלינו? ועוד.
חלק מהילדים משחקים במשחקים שקשורים לאירועים: במסגרת עבודתי עם משפחות של מפונים במלונות בים המלח, הבחנתי במשחקים שקיבלו גוון אקטואלי, כמו "מי מת בקבר השחור" במקום מחבואים. ילדים "חוטפים" ילדים אחרים ומחביאים אותם, ילדים אומרים "הרגתי אותך, תשחק מת". ילדים בדרך כלל מעבדים דרך משחק את החוויות שהם חווים: בעוד המבוגרים מדברים על זה, הילדים משחקים או מתנהגים את זה. התגובות האלה הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי.
קראו עוד:
איך נדע אם הילד זקוק לטיפול נפשי מקצועי?
כאמור, חשוב להבין שבמציאות הנוכחית צפויים שינויים בהתנהגות הילדים, וירידה כלשהי בתפקוד היא נורמלית. לילדים יש יכולות החלמה וחוסן טבעי, ומרביתם לא יפתחו תסמינים טראומטיים. עם זאת, אם אחד או יותר מהשינויים הבאים בתפקוד מתרחש ומשפיע על הילד, יש מקום לשקול עזרה מקצועית, ועדיף לטפל כמה שיותר מהר כדי שהתסמינים לא יחמירו:
תסמינים דיכאוניים מתמשכים המתבטאים לרוב בעצבות, חוסר שקט, עצבנות, בכי.
קושי קיצוני להירגע - למשל מהתקפי בכי או מחרדה, וקושי לנוע בין מצבים.
חוסר עניין במראה חיצוני - למשל הזנחה של שגרת ההיגיינה, לבוש מרושל וכדומה.
הימנעות מפעילות חברתית או מתחביבים שהילדים נהנו מהם בעבר - ילד שהיה חברותי והיום לא משחק עם חברים ונמנע מללכת לחוגים. חלק מהילדים שפונו מבתיהם, למשל, נמנעים מפעילות חברתית ומסתגרים בחדר.
תחושת חוסר ערך - ביטויים כמו "אני לא שווה" או פרשנות שלילית של מצבים חברתיים וחוויות.
קשיי שינה, סיוטי לילה - סיוטי לילה וקושי להירדם הם טבעיים בתקופה זו, אבל כשהקושי להירדם חוזר על עצמו לאורך זמן, או כשהילד מתעורר מסיוטים בתדירות גבוהה, יתכן שיש צורך בטיפול.
קושי בבית הספר ובעיות התנהגות – התנהגות לא אופיינית כמו אלימות, התחצפות, הסתגרות, קושי להתרכז, ירידה בהישגים ועוד.
תלונות פסיכוסומטיות – תלונות על כאבים ומחושים שאין להן הסבר רפואי, ונובעות ממצוקה רגשית.
קשיי אכילה – שינויים בהרגלי האכילה כמו אכילת יתר, או לחילופין תיאבון ירוד.
התנהגות רגרסיבית – נסיגה בתפקוד בהיבטים שונים כמו גמילה מחיתולים, הרגלי הירדמות, היצמדות להורה ועוד.
חרדות מוגברות – חרדות המשפיעות על התפקוד היומיומי, למשל פחד לצאת מהבית.
איך בוחרים את הטיפול המתאים לילד?
ראשית כדאי לשקול הדרכת הורים או טיפול פרטני לאחד ההורים או לשניהם (לפי הצורך), היות שבתקופה זו כולנו מלאי חרדות ודאגות, והילדים חווים את זה דרכנו. כשההורים לומדים לווסת את עצמם ולהיות רגועים יותר מול הילדים, זה עשוי להשפיע לטובה על הילדים ולעיתים גם לחסוך את הצורך בטיפול עבורם.
עבור ילדים בגיל הרך שזקוקים לטיפול, בדרך כלל יתאים טיפול השלכתי כמו טיפול באמנות, טיפול באמצעות בעלי חיים, טיפול בתנועה, בישול טיפולי וכדומה. גם כאן, היות שההורה הוא הגורם המשמעותי בחייו של הילד, חשוב לפנות להדרכת הורים ולהיות בקשר רציף עם המטפל/ת.
במקרים שבהם כל המשפחה חוותה אירוע טראומטי כמו נפילת רקטה או אובדן, מומלץ מאוד לפנות לטיפול משפחתי. בטיפול זה הילדים רואים את המשפחה כמרחב משמעותי לעיבוד האירועים הטראומטיים ולקבלת חוסן. כמו כן, טיפול משפחתי מאפשר מודלינג: הילדים רואה איך ההורים מתמודדים ולומדים מזה. הם מרגישים שהם חלק ממערכת משפחתית, ואין להם תחושה שתייגו אותם כ"בעיה".
איך ההורים יכולים לעזור?
גם אם הילדים זקוקים לטיפול וגם אם לא, אנחנו כהורים יכולים להקל עליהם.
חשוב לשאול את הילד מה יכול לעזור לו, מה מרגיע אותו. אצל כל ילד מדובר במשהו אחר: מוזיקה, תחביב, חיבוק, מקלחת, טיול, צפייה בסרט ועוד. כדאי לייצר שיח עם הילדים ולשאול אותם איפה הם מקבלים כוח, כי התשובות של הילדים לעיתים מפתיעות וגם משקפות להם בחזרה את הכוחות שלהם. במשפחה שאני מלווה, שאלתי את הילדה מה עוזר לה כשהיא נזכרת באח שלה שנרצח, והיא סיפרה שכשהיא משחקת עם חברות זה עוזר לה כי זה מסיח את דעתה והיא שוכחת לרגע מהאובדן.
אין צורך להראות לילדים שאנחנו המבוגרים חזקים ויודעים את הכול, אלא לשמש מודל אותנטי להתמודדות הכולל תמיכה והסבר. אין צורך להסתיר את הכאב והצער שלנו מפני הילדים: מותר לנו לבכות אם אנחנו מזדהים עם הכאב שלהם.
לשמור על רציפות תפקודית. כשהמשימות של הילדים הן ללמוד, להיפגש עם חברים ולעזור בבית, חשוב לשמור על הרציפות ולא לוותר על העוגנים האלה. לא להיכנע לתחושות החמלה ("מספיק קשה לו, לא נעמיס עליו"). לא מומלץ להעמיס משימות חדשות, אבל להמשיך לשמור על הקיים.
לשאול שאלות. גם אם הילד מתנהג כאילו לא קרה כלום והתפקוד שלו לא נפגע, כדאי לברר איך הוא מרגיש ולשאול – אתה חושש ממשהו? על מה את חושבת לפני שאת הולכת לישון? איך עוברת עלייך התקופה הזאת? כדי להיות מחוברים למצב הרגשי שלהם, חשוב ליזום שיח בנושא.
לתווך את המציאות. הילדים זקוקים למבוגר שיתווך להם את האירועים הקשים. חשוב להסביר במילים מאוד פשוטות מה קורה, וגם לתת תקווה ולחזק את המשאבים, למשל: אתה מאוד מפחד, אתה דואג לאבא, אבל אני יודעת שיהיה בסדר. אנחנו משפחה חזקה ונעבור את זה יחד".
חשוב לזכור שלילדים יש יכולות החלמה מרשימות ומשאבים פנימיים טבעיים ורובם מסוגלים, בסופו של דבר, להתגבר על כל קושי.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מטפלת בהתמודדות עם אובדן ושכול, מלווה משפחות חטופים ומשפחות שכולות בעמותת מרכז אלה, המעניקה סיוע נפשי במקרים של משברים, טראומה ואובדן. לפנייה באתר או להתאמת טיפול בוואטסאפ 050-6644000
