(האזינו: איך לפתח חוסן בילדים?)
לפני הכול, חשוב שאנחנו ההורים לא נתעלם מהשאלות של הילדים, גם אם הן מלחיצות או מפחידות, ואפילו אם אין לנו עליהן תשובה. לעצם ההקשבה לילדים, ולהתייחסות לשאלות שעולות, יש חשיבות רבה ותרומה משמעותית להפחתת החרדה.
בנוסף, חשוב שבשיח לא נבטל את הרגשות ואת החששות של הילדים, אלא נתייחס אליהם ברצינות, ושוב, גם אם לא תמיד יש לנו תשובה מרגיעה. בנוסף, חשוב לדבר עם הילדים ביחידות, אם אפשר בפינה שקטה ללא רעשים, כדי לתת להם את מלוא תשומת הלב.
כדאי שנדע - דרך ההתמודדות שלנו עם המצב היא הגורם המשפיע ביותר על האופן שבו הילדים יגיבו. חשוב שלכל אורך השיחה נפגין רוגע ושליטה, בהתנהגות מילולית ולא מילולית. לעיתים קרובות אנחנו חוששים משאלות הילדים, אבל חשוב לזכור שלפעמים השיחה היא הזדמנות, אם נענה בצורה נכונה, כנה ונעימה, הילדים יעברו שלב התפתחותי חשוב.
השאלות והתשובות
הבן שלי בן השבע ראה מידע על חטופים, אפילו שניסינו להרחיק אותו מהחדשות, הוא שאל אם יחטפו גם אותנו – איך לענות לו?
ההמלצה היא לתת תוקף ולגיטימציה לרגשות החרדה והפחד שהילדים שלנו מרגישים, וכמובן להשיב להם, אך לא להיכנס לפרטים. אפשר לומר למשל: "אנחנו באמת נמצאים באירוע מורכב, אין לנו עדיין את כל המידע, אבל את/ה בבית, אנחנו שומרים עליך". כלומר, מצד אחד לא לבטל את מה שהם מרגישים, ומצד שני לתת מסרים של ביטחון.
קראו עוד:
הבת שלי בת ה-10 שואלת: אימא, האם טיל יפגע גם לנו בבית?
כדאי להשיב אמת, אבל במקביל לנסות ולהחזיר את תחושת השליטה אלינו. אפשר לומר כי לצד העובדה שיורים טילים, יש לנו מערכות הגנה כמו כיפת ברזל, לפעמים יש רסיסים שנופלים אבל הסבירות לכך מאוד נמוכה, כל עוד אנחנו נוהגים לפי הנחיות פיקוד העורף. כדאי להזכיר שהאזעקה מגנה עלינו, ואפשר לתרגל עם הילדים - מה עושים כששומעים את ההתרעה, באיזו דרך הולכים למרחב המוגן ושוהים בו. התרגול הזה מחזיר את השליטה אלינו - אם נעשה מה שצריך נהיה מוגנים. הידיעה שהשליטה אצלנו ואנחנו יכולים לעשות משהו שימנע את הפגיעה - היא מאוד חשובה.
הילדים שואלים "מתי המלחמה תיגמר", מה להשיב?
כדאי לומר: "אנחנו לא יודעים, אנחנו מקווים שזה ייגמר תוך יומיים-שלושה, אנחנו נמצאים כאן יחד ומבטיחים שבסוף זה ייגמר". אל תבטיחו מועד מסוים, אלא הבטיחו את הנוכחות המשותפת ואת המסרים המרגיעים.
איך למנוע מהמתבגרים לצפות במסכים?
מחקרים רבים הראו כי החשיפה לתכנים קשים אכן מגבירה דאגה. כדאי לבקש מהילדים לא לצפות בתמונות ובסרטונים, אבל אין לנו שליטה על כך. לכן, רצוי להסביר: "חלק מהסרטונים הם לא אמיתיים, המטרה שלהם היא להפחיד ולעורר חרדה, חלקם מראים רק תמונה חלקית של המצב. אם בכל זאת ראית – בואו נדבר על זה ונבין יחד מה רואים ואם זה נכון".
אנחנו לא מצליחים לאתר קרוב משפחה. איך לדבר על זה בבית?
חשוב לא להתעלם מהמציאות, אך לשדר מסרים מרגיעים. אפשר לומר: "נכון, אנחנו לא מצליחים ליצור קשר וזה קצת מדאיג, אבל אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים למצוא אותו, עם הצבא, המשטרה ושאר הכוחות הגדולים ששומרים עלינו".
הבת שלי ראתה תמונות קשות מהלחימה בהודעה שנשלחה אליה בוואטסאפ. איך להגיב?
כדאי לומר: "אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, ובמלחמה קורים דברים כואבים וקשים. התמונה באמת קשה, וחבל שראית אותה. אם היא מציקה לך- בוא/י ננסה להחליף אותה בתמונה אחרת שנותנת לך ביטחון - החברים שלך, המשפחה, כוחות צה"ל שמגינים עכשיו על כולנו".
ד"ר שי חן גל הוא פסיכולוג ראשי - עמל ומעבר