לא כל הילדים אוהבים חיבוקים, ולא תמיד הם מבינים למה. הסיבות לכך יכולות להיות פיזיות או רגשיות, וכך או אחרת עלינו ההורים להבין זאת, לא להיעלב, ולקבל בהתאם. אז מהן הסיבות לכך שילדים לא אוהבים חיבוקים, ואיך עלינו להגיב? טור מיוחד לרגל יום החיבוקים הבינלאומי.
קראו עוד:
בתור מדריכת הורים ויועצת שינה שמעודדת כמה שיותר מגע, אני גם מנחה לנסות לשים לב איזה סוג של מגע מתאים לתינוקות כבר בשבועות הראשונים לחייהם. יש תינוקות שכבר מהשלבים הראשונים שמים לב שהם פחות אוהבים מגע, או ערסול, וכללית צריכים יותר מרחב.
כשמדובר בגיל הרך, הילדים כבר מביעים בבירור את מה שהם צריכים ורוצים. לפעמים הם יאותתו לנו שהם פשוט לא מעוניינים במגע, ואנחנו נצטרך לאפשר להם את המרחב הזה. במקביל, אנחנו נבהיר להם שאנחנו ממש אוהבים אותם גם בלי המגע. יש גם ילדים ומתבגרים שבתור תינוקות אהבו את החיבוק, וכשהם יגדלו הם ידרשו יותר מרחב.
למה הילד שלי מתרחק ממני? מה, הוא נגעל ממני?
הסיבה הפיזית לכך יכולה להיות שהמגע פשוט לא נעים להם. משהו בתחושה הזאת בגוף מעורר בהם התנגדות. ייתכן שיש כאן גם סיבה רגשית - רגש כלשהו שגורם להם להתרחק, למשל ספרציה. בגיל הרך או בשלב קצת יותר מאוחר הילדים חווים רצון להתבגר, צורך למרוד בהורים ולהתרחק מהם. סיבה רגשית נוספת היא שהילד מבין שעניין החיבוקים ממש מפעיל את ההורים, עד כדי כך שהם מדברים על זה הרבה, נעלבים ממנו ועושים מאמצי-על כדי "להוציא חיבוק מהילד הקמצן".
המקום הזה שבו השליטה אצלם, יכול לגרום להם ואפילו לא במודע לקבע את ההתנהגות הזאת. ייתכן גם שהמלחמה הסמויה על הפרטיות שלהם תביא אותם לקבע את המקום שבו הם שומרים על הגוף שלהם, גם מפני הוריהם.
לתת לילד מרחב פיזי ממש לא אומר לוותר עליו, בדיוק להיפך. אנחנו ההורים נצטרך למצוא את הדרך לאהוב את הילד שלנו בתנאים שיעשו לו טוב ושיהיו לו נעימים. אז איך איך אפשר בכל זאת להראות אהבה, ואיך אפשר להעביר לו את המסר שנשמח לחיבוק בלי לקבע את ההתנהגות הזאת שלו? ואיך בכלל אפשר לחבק מתבגר שנראה שהוא רק רוצה שנתרחק ממנו? רמז: המתבגרים ממש צריכים את החיבוק שלנו, גם כשהם ממש מרדנים ונראים לנו גדולים. כן, יש דרך לחבק אותם ועדיין לכבד את המרחב שלהם, והחיבוק יכול להיות גם רגשי ולא רק פיזי.
מה כדאי לעשות?
שיקוף - חשוב שנשקף לילדים מה הם מרגישים ומה אנחנו עושים. למשל, נסביר להם שאנחנו רואים ומבינים שהם לא אוהבים חיבוקים, ולכן אנחנו מציעים זאת רק מדי פעם, ומשקפים שאנחנו פה ותמיד נשמח לחיבוק, אנחנו פשוט רוצים שזה יגיע רק כשהם רוצים בכך ומרגישים נוח.
נרמול - כדאי שנסביר לילדים שזה שהם לא רוצים חיבוקים זה בסדר ונורמלי. עדיין, אם זה ישתנה, אנחנו פה תמיד.
שיחת הכנה - בשיחה הזאת אני מסבירה לילדים על מצב מסוים ואיך אני עומדת לפעול. במקרה שכזה אסביר לילד שאני אימא שלו ואני תמיד אשמח "לאכול ולנשנש" אותו, ויחד עם זאת אני גם רואה שזה לא נעים לו ולכן אני לא אכריח אותו. אני אסביר לו שמדי פעם אני אנסה, ממש בקטנה, להתקרב אליו, ושאם זה לא נעים לו אז שיגיד לי. וגם שיידע שאני לא אציק לו, ולכן אם יש מצב שהוא מרגיש שבא לו חיבוק, שיידע שאני תמיד אשמח ושאני מכבדת אותו ואת התחושה שלו. איזה יופי שהוא מודע לעצמו. בשיחה כזאת אני בעצם מבהירה לילד מה דעתי, שאני לא הולכת להיות מופעלת וכמובן שאני פה בשבילו. תמיד.
מסר של ביטחון - תמיד כדאי להעביר את המסר שאנחנו פה בשבילם, כדי לענות על כל הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם וגם כדי לכבד את הצרכים הללו.
לשאול במידה - אפשר מדי פעם להציע חיבוק ולשאול אם אפשר לחבק. חשוב שהילדים יבינו שכל תשובה מקובלת. אף תשובה לא תאכזב אתכם והם אלה שמחליטים.
יצירתיות עדינה ולא לוחצת - ננסה ליצור זמנים שבהם תהיה אינטימיות רגשית. למשל, נשב עם הילדים לראות טלוויזיה ונשאל בעדינות אם הם רוצים להתקרב. נקריא סיפור לפני השינה ונראה אם מתאים להם לשבת יחד. ואפשר גם לבשל יחד, לשחק יחד או לעשות כל פעילות מהנה משותפת.
מה לא כדאי לעשות?
לא להיעלב - אל תספרו לילדים כמה אתם, או סבתא, נעלבים מזה שהם לא רוצים לחבק. אתם ממש לא רוצים שהם יחבקו אתכם בניגוד לרצונם (הגוף שלי ברשותי וכו'), הם גם בהחלט לא אמורים לעשות משהו גופני שהם לא מעוניינים בו רק על מנת לרצות אתכם.
חפירה מקבעת התנהגות לא רצויה - אל "תחפרו" להם כל הזמן שאתם רוצים לחבק/לנשנש/לאכול אותם. אתם לא רוצים לקבע את ההתנהגות הזאת. כשילדים מבינים שמשהו בהתנהגות שלהם מפעיל אתכם, הם עלולים ואפילו לא במודע להמשיך עם אותה התנהגות ובכך לקבע אותה. אם הם ירגישו שהם לא מפעילים אתכם, ההתנהגות הזאת כנראה תחלוף לבד.
לא להציע חיבוק בזמן לא מתאים - אתם רוצים להציע לילדים חיבוק? תשתדלו מאוד שזה לא יהיה במקום שבו הם ירגישו מובכים. למשל, לא ליד החברים שלהם, לא בגינה, לא באירועים משפחתיים או במקום שאתם יודעים שהסיכוי שתקבלו דחייה הוא גבוה. חבל על התסכול של שני הצדדים.
מי אתה מתבגר מוזר ומה עשית עם התינוקי שלי?
מילה על מתבגרים. כחלק מההתבגרות הרבה פעמים מתבגרים לא רוצים מגע ובטח שא ליד החברים שלהם. חשוב שאנחנו ההורים נראה להם שאנחנו עדיין אוהבים ומכבדים אותם וגם לא מפחדים מהם. כן, חשוב שהם יבינו את המסר שאנחנו לא נוותר עליהם ולא נוותר להם, ונשמור על הקשר איתם גם בזמן שאנחנו מכבדים את המרחב הפיזי שלהם. וכן, אפשר לנסות מדי פעם בעדינות ובביטחון לחבק ולגעת, ועם זאת חשוב להבין את שפת הגוף שלהם - אם זה לא נעים להם, נראה את החיבה בדרכים אחרות. ושום חיבוק ליד החברים כן? פאדיחוש.
מתי מותר להציק?
ועכשיו אני רוצה להרגיע. רוב הפעמים אפשר ואף רצוי להתנפל על הילדים/מתבגרים בחיבוקים ובנשיקות. אם אתם מזהים שהילדים שלכם לא חמימים במיוחד, ויחד עם זאת אין להם באמת קושי עם מגע, חשוב שאתם תיזמו. תראו להם - אנחנו לא נוותר עליכם. אנחנו אוהבים אתכם ואנחנו "נחזר" אחריכם וניזום את החיבוקים. במיוחד כשהם ילדים ואפילו כשהם כבר מתבגרים שעושים את עצמם שאנחנו ממש לא מעניינים אותם.
התפקיד של ההורים הוא להיכנס לחדרו של המתבגר, לדבר איתו גם על דברים שמביכים אותו, ולחבק אותו גם בשלב שהוא מבחינתו כבר "גדול מדי לשטויות האלה". במצב הזה, אנחנו נשדר להם שאנחנו לא מתביישים מהם ולא מפחדים מהאדם הגדול שהם הפכו להיות, ואנחנו נמשיך למחוץ ולאכול אותם גם כשיהיו להם ילדים משל עצמם. המסר הזה חשוב מאוד כי הרבה פעמים כשילד גדל ודורש מרחב כלשהו, וההורה הולך אחורה, יש פתאום חשש להתקרב חזרה. איך המתבגר יגיב? איך ההורים יגיבו? כל צד חושש שהצד השני ידחה אותו - וזה המקום להתקרב.
