"הגברים בוכים בלילה, תנו להם להשמיע קול". כשאני ובן הזוג שלי התחלנו בטיפולי פוריות, מיד נחשפתי לקבוצות תמיכה של נשים מטופלות בהפריה חוץ גופית, בעיקר בפייסבוק, שבהן יכולתי לפרוק ולשתף. בתוך הזוגיות אנחנו משוחחים ומשתפים, אבל מה קורה מחוצה לה? האם גם הגברים מספרים לחבר טוב על הקשיים והחששות?
קראו עוד:
"לאשתי יש המון קבוצות פייסבוק של מטופלות פוריות. קבוצה אחת שצוחקת על התהליך, קבוצה אחרת שעוזרת למצוא תרופות, וכשאני הרגשתי שאני צריך מישהו זר לפרוק מולו, לאו דווקא מישהו קרוב אלא מישהו שגם יכתוב לי 'חיבוק' - לא מצאתי שום קבוצה שתיתן לי את המענה הזה", מספר גלעד בלינדר, שעבר יחד עם אשתו שנים מורכבות של טיפולי פוריות.
אחרי לידת בנם השני, בלינדר החליט לפתוח קבוצת פייסבוק בשם "הגברים שלצידן - גברים בטיפולי פוריות", לגברים שנמצאים במסע להורות וחווים קשיים. המסר של גלעד הוא: אחי, אתה לא לבד.
"הקבוצה נפתחה מתוך תחושה של בדידות", הוא אומר, "לא קיימת קבוצה אחת לגברים שנמצאים בטיפולי פוריות, כל מה שמצאתי הן קבוצות של 'אבא פגום' או 'אבא חטוב', כלומר, אנחנו יודעים לצחוק על ההורות שלנו, או שאנחנו צריכים להיות חתיכים. מטרת הקבוצה היא לתת בעצם מקום שבו הגברים יוכלו לפרוק ולשתף במה עובר עליהם. בין אם הבעיה הרפואית היא של בן או בת הזוג, הקושי משותף לשניהם. הקושי הוא זוגי".
הזכרת "בדידות", גברים בטיפולי פוריות לצד בנות הזוג מרגישים בודדים?
"אני בטוח. לצד הזוגיות יש גם המון בדידות. האישה נאבקת במחט שלא נכנסת, היא בוכה ומתפרקת, היא צריכה לנסוע מוקדם למעקב זקיקים ולעבור שאיבות, למלא את הגוף בהורמונים ולהתמודד עם פרוצדורות רפואיות כואבות והתפקיד שלי כגבר הוא להיות המחזק, האופטימי, התומך. זה שיבטיח שיהיה בסדר ויעודד, כשבפועל מה שבאמת בא לי הוא לצרוח. אני רוצה להגיד שקשה לי לראות את אשתי כאובה. בא לי להגיד שאני מבואס, עייף ורוצה להתפרק, אבל לא יכול".
"התפקיד שלי כגבר הוא להיות המחזק, האופטימי, התומך. זה שיבטיח שיהיה בסדר ויעודד, כשבפועל מה שבאמת בא לי הוא לצרוח. אני רוצה להגיד שקשה לי לראות את אשתי כאובה. בא לי להגיד שאני מבואס, עייף ורוצה להתפרק, אבל לא יכול"
אתה לא יכול כי אין לך למי לספר, או כי גבר "לא נשבר"?
"התשובה היא גם וגם. כשסבב נכשל, הכישלון כואב לשנינו. האכזבה משותפת ושנינו מרגישים שכל מה שעברנו בסבב הזה היה לחינם. ברגע כזה אין לי את היכולת להתפרק, היא צריכה אותי חזק. היא צריכה שאחבק אותה ואגיד לה שאנחנו חזקים ויחד בלתי מנוצחים. באותו רגע אני מרגיש את הבדידות שהזכרתי קודם. התפקיד שלי כבן זוג בתוך התהליך לא מאפשר לי להיות משוחרר. בנוסף, אני מרגיש שאין לי למי לספר כי חברתית יש קוד שתיקה. אני רוצה לספר ולשתף אבל אני מרגיש שהחברה לא מוכנה לכך. יש איזו נורמה חברתית שאומרת שהגברים לא מדברים על זה.
"תחושת הבדידות הציפה אותי גם בימים שבהם אשתי נכנסה לשאיבה ואני ישבתי וחיכיתי לה בחדר המתנה, הרגשתי שקוף. אני זוכר שהסתכלתי על לוח המודעות במחלקת הפריה חוץ גופית, ועליו מודעות שפונות לנשים. על אחת מהן היה כתוב - 'את לא לבד', והיא והזמינה את הנשים להשתתף בקבוצות תמיכה. לא הייתה שם שום מודעה הפונה לגבר שנמצא בתהליך. מה איתי? אני פה לבד.
"התפקיד שלי כבן זוג בתוך התהליך לא מאפשר לי להיות משוחרר. בנוסף, אני מרגיש שאין לי למי לספר כי חברתית יש קוד שתיקה. אני רוצה לספר ולשתף אבל אני מרגיש שהחברה לא מוכנה לכך"
"במחלקת הפריה חוץ גופית תמיד תראי גברים שמסתובבים עם התיקים של בנות הזוג שלהם ולא תמיד יודעים מה לעשות עם עצמם, הם רק רוצים למצוא איזו פינה ולא להפריע לאף אחד. אנחנו על תקן מלווים ומרגישים שיש ציפייה שלא נפריע, גם מצד אנשי הצוות. גבר מרגיש בושה לספר שהוא בטיפולי פוריות באופן כללי, והבושה הזאת גדלה במקרים שבהם הקושי להיכנס להיריון היא בגלל ספירת זרע נמוכה או כי יש לו בעיה רפואית אחרת".
כאישה, גם אני התביישתי. חשבתי שנכשלתי כאישה, וזו תחושה שקיימת אצל הרבה נשים.
"נכון, אבל רוב הנשים נוטות לשתף ולספר. אתן לא מחזיקות חזק את הפאסון הגברי שאומר לא להביע רגשות, לא להיות חשוף ופגיע. למרות שאנחנו כבר בשנת 2022 ונוצרה פתיחות חברתית בכל הנוגע לשוויון בין נשים וגברים, עדיין, החברה שלנו היא פטריארכלית - גבר נושא את תפקידו הגברי, וכאשר בעיית הפוריות אצלו, הוא לא גבר 'שלם' בעיני החברה ולא בעיני עצמו. שתי הסיבות האלו יוצרות חומת שתיקה אצל גברים. אני אספר לך סיפור קצר, מצחיק ועצוב, שממש ימחיש את ההבדל בין הגברים והנשים:
"לי ולאשתי יש זוג חברים שנמצאים בטיפולי פוריות. בזמנו, אשתי והאישה כל הזמן דיברו על זה ביניהן, חיזקו אחת את השנייה, וביני ובינו הייתה דממה. כמה ימים אחרי שפרסמתי את הקבוצה בפייסבוק האישי שלי, פגשתי אותו ברחוב והוא אמר לי: 'קראתי את הפוסט שלך. ו...אתה יודע? גם אני'. עניתי לו 'אני יודע'. הייתה בינינו שתיקה ונפרדנו לשלום, ואז חשבתי לעצמי כמה זה מטורף שאני יודע במשך שנה שהוא ואשתו בטיפולים, הוא גר קרוב אליי, אשתי תומכת באישה, יוצא לנו להיפגש ובכל זאת אני והוא לא מדברים על זה.
הרגשתי רע עם עצמי, כי הבנתי שגם אני אימצתי את הנורמות החברתיות שלפיהן הגברים מסתירים, והחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי. פתיחת הקבוצה היא שינוי אישי וחברתי עבורי, אני רוצה להעלות את המודעות ולבשר לגברים שגם להם יש מקום לפרוק ומותר להם להישבר".
"אתן לא מחזיקות חזק את הפאסון הגברי שאומר לא להביע רגשות, לא להיות חשוף ופגיע. אנחנו בשנת 2022 ונוצרה פתיחות חברתית בכל הנוגע לשוויון בין נשים וגברים, עדיין, החברה שלנו היא פטריארכלית - גבר נושא את תפקידו הגברי, וכאשר בעיית הפוריות אצלו, הוא לא 'שלם'"
אז מה קורה בתוך הקבוצה? הגברים שם משתפים? אני רוצה להיות זבוב על הקיר.
"בקבוצה הם פורקים וזה ממש מרגש, הגברים מרשים לעצמם לכתוב ולספר מה עובר עליהם. משמח אותי שעד כה לא קראתי שום הודעה צינית, כל מי ששם את הלב שלו, פוגש לב של גבר אחר. הגברים כותבים דברים קשים לעיכול והתגובות הן אוהבות וללא שיפוטיות, יש בקבוצה המון הזדהות. עם הזמן גם אלו שבחרו לשתף באנונימיות, חושפים את זהותם".
זו הוכחה שביטוי רגשות קשים ועמוקים לא פוגעים בגבריות.
אני גם חושב ככה ואספר לך שבחלק מהתגובות כתובה המילה 'חיבוק'. כאדם של חיבוקים אני מאוד מתחבר למילה הזו, יש בה נחמה. כשקשה לי, אני לא רוצה שיכתבו לי 'אני מבין אותך', כי אף אחד לא יכול להבין אותי, כולנו שונים. אני צריך חיבוק".
"משמח אותי שעד כה לא קראתי שום הודעה צינית, כל מי ששם את הלב שלו, פוגש לב של גבר אחר. כותבים דברים קשים לעיכול והתגובות אוהבות ולא שיפוטיות. יש בקבוצה המון הזדהות"
הגברים בקבוצה לא נרתעים מהמילה "חיבוק"?
אולי כן ואולי לא. החיבוק הוא וירטואלי ואם הייתי מגדיר אותו במילה אחרת היא הייתה שחרור. אתה יכול לעודד את האישה וגם להתפרק. אל תהיה כל הזמן הגבר החזק, בוא לקבל חיבוק ושחרור.
מה תוכל להציע לנו, הנשים, שיאפשר לגבר שאיתנו להיפתח ולהרגיש שאנחנו רואות אותו?
"הידיעה שאתן מזריקות וכאובות קשה גם לנו, כואב לנו לראות אתכן ככה ואנחנו חסרי אונים ולא יודעים תמיד מה נכון לעשות. חלקכן יגידו לעצמן - מה הוא מקטר? לנו כואב', אז חשוב שתדעו שגם אנחנו מושפעים מהקושי שלכן ואני בטוח שהרבה מאוד גברים היו רוצים לקחת את הכאב מבנות הזוג שלהם. בנוסף, יש הרבה גברים ששומרים על סודיות כדי לגונן על בנות הזוג שלהם. במקרה הזה אני מציע לאפשר לבן הזוג לבחור מישהו שמולו הוא יפרוק, בלי סודות ובלי צנזורה.
"כמו שאמרתי, נשים נוטות לדבר, לעומת זאת הגבר בהרבה מקרים צריך את האישור של האישה, לדעת שזה בסדר מבחינתה שהוא יספר למישהו. אני יכול לספר לך עוד סיפור?".
בטח. אני מאוד אוהבת את הסיפורים שלך.
"הייתי לוחם בצבא ופיקדתי על כיתה, ראיתי זוועות, ולמרות כל מה שעברתי, אחת החרדות הגדולות של חיי הייתה דווקא מבדיקת האולטרסאונד. אשתי ואני עברנו כמה הפלות ובכל פעם שהלכנו לבדיקת אולטרסאונד - הרגשתי שאנחנו נמצאים בתור לתליין שבעוד כמה דקות יבשר לנו שלעובר אין דופק, או שיש לו מום, והוא ימליץ להפיל. יום אחד אמרתי לאשתי שאני לא מסוגל להיכנס איתה לחדר הבדיקה, וביקשתי ממנה שתקרא לי רק אחרי שיבשרו שיש דופק. אשתי ראתה אותי. היא הבינה אותי. היא לא שפטה אותי ולא כעסה עליי. היא לא עשתה השוואות למי מאיתנו יותר קשה, היא נתנה מקום לקושי שלי. וזה הטיפ שלי לנשים: שאלו את בן הזוג שלכן מה הוא צריך, מה קשה לו. כשיש סבב שנכשל ויש התרסקות, זו התרסקות זוגית. אם בן הזוג הופך מיד להיות המנחם והחזק, תאפשרו לו להיות גם החלש שצריך נחמה".
אחרי המסר החשוב הזה, גלעד ואני נפרדנו לשלום, ואני נשארתי עם התיאור שלפיו נשים שעוברות טיפולי פוריות הן "לביאות". אז אם כך, אני לביאה שלצידה האריה עם הרעמה הגדולה, שיש בו עוצמה וגם חולשה. הגברים בוכים בלילה, תנו להם להשמיע את קולם.
ליאת לפקוביץ' היא יוצרת תוכן, שחקנית קומית ומרצה בהומור בנושא אתגרי טיפולי פוריות
כאן תוכלו להצטרף לקבוצת הפייסבוק "הגברים שלצידן - גברים בטיפולי פוריות"
