קוביות או לא להיות? דימוי גוף שלילי וערך עצמי נמוך הם לא תחומי עיסוק בלעדיים לנשים. במחקר שנערך לפני מספר חודשים בבריטניה, נערים וגברים העידו כי הם עסוקים בסוגיה של דימוי גוף - אך אינם מעיזים לשוחח על כך עם חברים, וגם לא עם המשפחה.
גם בספרות האקדמית יש עדויות לכך שבכל הנוגע להעלאת תמונות ברשתות החברתיות, התמקדות בצדדים הנגטיביים, ותגובות לפידבקים שליליים - יש דמיון מובהק בין בנים לבנות.
למה חשוב לעודד שיח בנושא, ולפתח דימוי חיובי בקרב בנים? כדאי לזכור שדימוי גוף קשור ישירות לערך העצמי של הנער. של כל אדם, אגב. לאופן שבו המתבגר תופס את עצמו יש השלכות על הבריאות הנפשית שלו, על מערכות היחסים שלו ואפילו על הישגיו בלימודים. דימוי גוף שלילי עלול להוביל לא פעם לקשת רחבה של קשיים רגשיים הכוללים חרדה, דיכאון, קשיים במערכות היחסים, ובוודאי שכל אלה עלולים להוביל לדימוי עצמי כללי ירוד.
קראו עוד:
מה משפיע על הערך העצמי של המתבגרים?
שיח במשפחה, הזהות שלהם בבית, והדיאלוג עם ההורים, עשויים להשפיע על כך - וכל אלה יכולים להשפיע על האופן שבו המתבגרים מתקשרים עם בני גילם. השפעה משמעותית נוספת קשורה לעולם הדימויים שמקיף אותם: כוכבי הקולנוע, גיבורי העל היפים והשזופים, או מושאי הערצה אחרים. נער או מתבגר שעדיין מצוי בשלבי ההתפתחות, לא אחת משווה את עצמו אל אותן דמויות: בפרסומות, ברשתות החברתיות, ואפילו במשחקים ואפליקציות שונות - זה הגבר שהם ייתקלו בדמותו.
כדאי לאפשר גם לגברים ולנערים שלנו את השיח החשוב הזה, על דימוי הגוף, ללתת גם לו ביטוי הולם - הן ברשתות החברתיות ובתקשורת, והן בארוחות הערב המשפחתיות שלנו בבית.
"רצוי להסביר ששינויים בגוף או בפנים הם חלק מגיל הנעורים. מדובר בשלבים התפתחותיים בריאים וטבעיים, והם יעברו"
איך מנהלים שיח על דימוי גוף?
דוגמה אישית. הילדים שלנו נוטים לחקות את התנהגות ההורים, או לכל הפחות ללמוד ממנה. אם אחד ההורים מתייחס באופן שלילי למשקל גופו, מתלונן תדיר על כך, עוסק בדיאטות, ובאופן כללי נושא האוכל נמצא בדיון תמידי בבית - יש סיכוי שיהיו לכך השלכות על אופן ההתייחסות של הילדים והמתבגרים לנושא.
פתיחות. חשוב לקדם דיאלוג פתוח בבית - אם הנער/ה מרגישים שעלו במשקלם וזה מפריע להם, חשוב לא לנזוף בהם על דיאטה ולא על כמויות אוכל מוגזמות, אלא לנסות להבין מה מקור העיסוק בנושא, ולתמוך בהם.
בין אם באמצעות אכילה בריאה של כל בני הבית, או הבנה מעמיקה יותר של נושא דימוי הגוף ומה בדיוק מפריע למתבגרים שלנו (משקל/עור פנים/שיעור יתר) – יש לא מעט פרמטרים שבגיל ההתבגרות, הודות להורמונים ולתנופות גדילה, עוברים לקדמת הבמה מבחינת הדימוי העצמי. כדאי לשקף לנער/ה את המציאות, לא לזלזל בבעיות שנראות להם גדולות (וגם אם לכם לא), ובעיקר להיות ביחד גם בסיטואציה הזו.
חיוביות. כדאי לא להתייחס למאכלים במונחים של טוב או רע, משמין או לא, אלא להשתמש במושגים חיוביים כמו בריא/מזין וכדומה. בנוסף, לעיתים אנחנו מכנים את ילדינו בשמות החיבה שאולי פעם נהגנו לכנות אותם בהם, והדבר עלול להפריע, או אפילו ממש לפגוע, במתבגרים שלנו.
מידע. רצוי להסביר ששינויים בגוף או בפנים הם חלק מגיל הנעורים. מדובר בשלבים התפתחותיים בריאים וטבעיים, והם יעברו. אם אתם מודאגים משינויים קיצוניים, מומלץ להתייעץ עם רופא משפחה.
הכלה בפנים ובחוץ. לנהל שיחות בבית על הצורך לקבל ולהכיל כל אדם באשר הוא, ללא קשר למאפיינים חיצוניים, ולהדגיש את החשיבות שבהיעדר שיפוטיות. זה יסייע להם לא לשפוט את עצמם בחומרה. מדובר בשיעור חשוב תמיד, להם ולנו.
מעורבות. בכל הנוגע לפעילות במדיות החברתיות, כדאי שתהיו מעורבים באופן שבו המתבגרים שלכם מתייחסים לפרסומות ולפוסטים, שמציגים תמונת מציאות מעוותת – לכאן ולכאן. אפשר להסביר למשל על האופן שבו בעשורים האחרונים החברה המערבית עוסקת יותר במראה חיצוני, שאנחנו לא חייבים לשתף פעולה תמיד, שאין דבר כזה מושלם.
הבית כמקום בטוח. בעולמם של המתבגרים, להופעה חיצונית יש חשיבות בעלת משקל רב - יש מי שיאמר רב מדי. הבית הוא המקום הבטוח, שם לעולם יקבלו אותם כפי שהם ויזכרו את הילדה החמודה או הילדון עם תלתלי הזהב. בזמנים של בלבול וחוסר וודאות לגבי מקומם בכיתה/בחבורה/בתנועת הנוער – כדאי לחזק את הביטחון העצמי שלהם, להדגיש תכונות אופי וכישורים, לחזק צדדים חזקים וכן, גם מאפיינים חיצוניים שלהם.
ומתי צריך לחשוש?
דימוי עצמי נמוך עלול להוביל במצבים מסוימים וקיצוניים להפרעות שונות, בהן למשל הפרעות אכילה. כמובן שלא כל מי שתוהה על הערך העצמי שלו, או לא שלם עם משהו בנראות החיצונית שלו יסבול מכך, אבל כדאי שאנחנו ההורים נשים לב, נעקוב, ובמידת הצורך נמגר את ההפרעה מוקדם ככל האפשר, ממש בשלביה הראשונים.
האם יש שינוי בדפוסי האכילה?
כדאי לבחון אם קיים שינוי בהרגלים אלה, כמו צמצום קיצוני או אכילה ללא שליטה, היעלמות של מזון מהבית או שינוי קיצוני במראה הגוף. גם הימצאות אינטנסיבית במטבח, הישקלות מרובה, ספורט כפייתי, הליכה לשירותים מיד לאחר האוכל, אובדן משקל ותלונות מרובות על קור - אמורים לעורר נורת אדומה.
ועוד סימני אזהרה:
- המתבגר פתח בדיאטה חריפה.
- עיסוק כפייתי בחשיבה על מזון, קנייתו והכנתו.
- אכילה איטית, "לשחק עם האוכל", הימנעות מאכילה בחברה.
- הערכה עצמית כולה תלויה באכילה או אי-אכילה.
- תסמינים פיזיים - חולשה, סחרחורת, עייפות, התעלפויות והתייבשות.
- בעיות מעיים, עצירויות, טחורים, שלשולים וכאבי בטן.
- כאבי גרון תכופים, לחיים נפוחות, בלוטות רוק נפוחות.
- כאבים בוושט, כאבי שיניים, נשירת שיער.
- שפשוף באצבע, צלקת בגב כף היד כתוצאה מהקאות.
בכל מקרה, כאשר מתעורר אצל ההורים ספק - רצוי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע להתייעצות.
יהודה לימן הוא פסיכותרפיסט, מחבר הספר "איפה הילד - מדריך הישרדות להורים למתבגרים", ומרצה בקריה האקדמית אונו
