אם את אמא, זה בטח קרה לך יותר מפעם אחת. את אוחזת בידך את הטלפון הנייד שלך, ובוהה באימהות רשת מושלמות. מה זה "אימהות רשת מושלמות"? נו, אלה שהמטבח שלהן עשוי שיש יוקרתי ושהבית שלהן תמיד מצוחצח ומתוקתק. אלה שאין להן אף פירור על הרצפה, שמוכנות לכל תרחיש, בין אם מדובר בכתם על הפרקט או בצעצוע תקול. לעזאזל עם אימהות העל האלה שהילדים שלהן תמיד נקיים, שמחים, מתוקים ומסתדרים ביניהם ולעולם לא מציקים, בוכים ונסערים. את בוהה בהן בטיקטוק או ביוטיוב בקנאה מהולה בבושה, ומדי פעם מגיחה שאלה בראשך: מה קורה לילדים האלה כשאורות מקל הסלפי כבים? איך באמת הדברים מתנהלים כשאיש אינו מצלם?
כשמיכל פיטובסקי (40) הייתה בהריון עם בנה הבכור, גם היא גללה ללא הפסקה בפיד האימהות המושלמות. "העולם הזה ריתק אותי", מסבירה פיטובסקי. "פתאום יש לך חלון לחיים של אחרים, יוטיוב הפך להרגל בחיים שלי".
לצד התהיות על החיים האמיתיים של הילדים הללו התגבשה במוחה שאלה נוספת: "נעשיתי סקרנית - מה יקרה לילדים המתועדים כשהם יגיעו לגיל ההתבגרות? מה הם ירגישו לגבי סרטונים שמראים אותם מנסים להיגמל מקקי או עירומים במקלחת? עוד אין תשובות כי הילדים עוד לא הגיעו לגיל הזה".
ובהיעדר תשובות ממשיות, פיטובסקי מנסה לענות על השאלה באמצעות "חברים מזויפים", ספר השני שלה שמיועד לבני נוער, שיצא לאחרונה בהוצאת טל-מאי. ספרה הראשון, "דברים שקורים בשומקום", זכה בפרס שרת התרבות על שם דבורה עומר, וגם שם היא עוסקת בעולם היוטיוברים.
העלילה עוסקת במשפחת טיראן. תום, הבן הבכור, מתקשה להתמודד עם הבחירה של אמו, שרית, להפוך אותו לחלק ממערך היח"צ שלה. בעוד הוא רוצה להסתתר מהעולם, היא קובעת קמפיינים בכיכובו, ולמעשה, מכריחה אותו לשחק תפקיד שהוא לא מעוניין בו. שרית היא דמות חזקה ומרתקת שהצליחה ליצור אימפריה של אישה אחת, שמושתתת על מחיקה של המציאות ויצירת אידיליה מדומיינת.
מה מניע את שרית?
"שרית רוצה לשמור את הילדים בבועת ילדות קסומה ומגוננת. היא אוהבת את האידיליה של הילדות. היא מונעת מפיצוי יתר. היוטיובריות הכי מצליחות, שיש להן הכי הרבה עוקבים, המוטיבציה שלהן מגיעה מפצע או צלקת".
להפוך את הילד לטאלנט
"כבר למדתי מזמן שיש פער בין מה שאנשים רואים לבין מה שקורה מאחורי הקלעים. החיים שלי הם מילולית אחורי הקלעים כי כל הבית שלנו מתפקד כסט צילומים לערוץ היוטיוב של אמא"
במהלך הספר עובר תום תהליך משמעותי של הבנה והתמודדות עם מצבו ועם המשפחה אליה נולד. הגבולות בין מה שנכון לו לבין מה שנכון למותג המשפחתי הולכים ומטשטשים.
"השם 'תום' נבחר כי המשפיעניות קוראות לילדים שלהן בשמות בינלאומיים. אבל גם כי הוא מייצג תמימות וחייזריות" מבהירה פיטובסקי. "ברגע שהפכת את הילד ל'טאלנט', הכנסת אותו לעולם ולדילמות של מבוגרים. ההחלטות האלו אינן של ילדים. יש משל של דיוויד פוסטר וואלס על שני דגים ששוחים. אחד מהם אומר לשני, 'המים נעימים היום'. השני אומר לראשון, 'מה זה מים?'. תום מבין את המים שבהם הוא שוחה במהלך הספר".
כדי ליצור לעצמו ודאות, תום מבצע "מבחנים" לחברים שלו, כדי לראות אם הם "אמיתיים" או לא. "השאלה הזו במרכז חייו כי אין לו חוויה של אותנטיות", מסבירה פיטובסקי. "לתום יש קושי לסמוך, כי הוא חשוף לפערים בין מה שאמיתי ומה שלא. מלווה אותו תחושה של חוסר אותנטיות כי אלו המים שהוא שוחה בתוכם. שאלת הזיוף הזו מאד מעסיקה בני נוער. באופן דיכוטומי, ילדים מתחילים לתפוס שהרבה מעולם המבוגרים הוא זיוף, ומתפתחת טינה כלפי זה".
בשלב מסוים בעלילה, תום אומר לאימא שלו שהוא רוצה להיעלם.
"כשהוא אומר לה שהוא רוצה להיעלם, הוא למעשה אומר לה 'אני לא רוצה להיות בערוץ'. המצב של תום ואמא שלו מאוד שכיח. האמא מעלה תמונות מאירועים משפחתיים, הילד מתנגד והאמא אומרת: 'אל תעשה עניין'. דרך הסיפור הזה רציתי להביע עמדה בנושא sharenting - הורות שבה יש הרבה שיתוף של תוכן רגיש שקשור לילדים.
"עבור בני נוער בשלב הזה, הנראות היא משמעותית. הגוף שלהם משתנה. צריך לתת על זה את הדעת. הספר הוא משל על הורות: בגיל ההתבגרות את יוצאת מהסרט של ההורים שלך, ומצלמת את הסרט שלך בעצמך. שרית היא הבמאית של חייו של תום. אבל אם הוא היה מצלם את הסרט, זה היה אחרת".
כדי לעזור לתום לצאת מהסרט של שרית, מגיעה הודיה - ילדה חכמה ואחראית, שעליה מוטלות מטלות הבית הרבות והטיפול באחיה ואחיותיה הקטנים. הודיה היא הניגוד הגמור של תום: הוא לא חושב על כסף והיא חוסכת כל שקל מהג'ימבורי. הוא מפורסם והיא שקופה. "יש הרבה בתים כמו של הודיה שבהם הורים עובדים מסביב לשעון, בקושי סוגרים את החודש, והבת הבכורה מבצעת את רוב מטלות הבית", מסבירה פיטובסקי. "הבגרות שמטילים עליה היא כורח הנסיבות. שמים עליה קצת יותר מדי".
מי היא הודיה בשביל תום?
"הודיה היא עוד במאית בחייו של תום, שגם אותה הוא לא בחר. לבני נוער קשה להבין מה הם מרגישים באמת. כשאת גדלה בסביבה מסוימת, מה שקורה סביבך הוא הנורמה. תום מורעף במתנות, תשומת לב ועוקבים. אבל, יש מחיר. אם אני אגיד שלא רוצה להצטלם עוד, ממה נתפרנס?".
הודיה זה שם מזרחי. זה מכוון?
"לא התכוונתי לכתוב ספר על אשכנזים ומזרחים. עניין אותי לכתוב ספר שיש בו נימה על הצומת בין קפיטליזם והדורסנות שלו, עם התופעה של משפיעני רשת. כלומר, העניין המעמדי פחות עדתי ויותר כלכלי. הפיתוי של שרית לעסוק ביוטיוב הוא זוהר ותהילה, וגם כסף. דמיינתי את שרית והודיה כישראליות כפי שאני מכירה אותן, כשרבות מגיעות מרקע מזרחי או חצי מזרחי".
מטרת העל: להגן על הפאסון שלנו
שרית טיראן מייצגת את כל אותן אמהות הטיקטוק המושלמות שלא צריכות לטאטא לכלוך מתחת לשטיח, כי בעולמן לכלוך כלל אינו קיים. לשיטתה של פיטובסקי, טיראן היא ההתגלמות של הנטייה הישראלית להראות שהכול "בסדר", ללא יוצא מן הכלל ובלי קשר לנסיבות.
"ישראל שמרנית קונפורמיסטית. בהרבה משפחות יש פאסון, תכונה שהתפתחה על ספידים, מעין רצון להראות שהכול מדהים".
במה זה מתבטא?
"החברה הישראלית כולה אימצה את הגישה שצריך להגן על הנרטיב היפה, ולא להציג את מה שבאמת קורה למרות שכולנו רואים שאין קוסם ואין קסם. אני מבקרת בבתי ספר משופצים ויפים, חזון בית ספר כתוב על הלוח, אבל בפועל יש הזנחה והידרדרות בלימודים, מערכת החינוך לא מעודדת קריאה. סוגרים ספריות. ספרניות מקבלות משכורות רעב. יש הידרדרות בתכנים, אבל העיקר שהמבנה משופץ".
פיטובסקי מאד נחרצת בכל הקשור למצב התרבות הישראלית. "ספרות נחשבת פאתטית בישראל. זה לא שופוני כמו מקצועות שמכניסים המון כסף במערך הקפיטליסטי. לא רוצים אותנו, לא רוצים אינטלקטואלים בישראל. כשמירי רגב בזה לצ'כוב כשרת התרבות והספורט (בשנת 2015 הצהירה רגב "מעולם לא קראתי צ'כוב"- נ"פ), היא בזה למה שמריח מאינטלקטואליות. האווירה הזו קיימת גם בקואליציה הזאת. יש ניסיון מניפולטיבי לשרטט את הפריפריה כמי שמנוגדת לאינטלקטואליות. ציור של הפריפריה החברתית ככה לא תורמת בכלום להעצמתה. עצם זה שהתבטאויות כמו של רגב 'עוברות' בציבור בוחריה כדבר מעצים, כלומר משהו שנלחם לטובת החלש, זאת עמדה עיוורת. בחברה מתוקנת, כל גישה למוסד אינטלקטואלי כמו ספרייה, מוסדות תרבות, השכלה גבוהה, צריך להיות דבר זול, פופולארי, נגיש לכלל הציבור".
"אני צופה בטיקטוק כל היום"
מעריצה נלהבת במיוחד של הספר החדש היא הסופרת מאירה ברנע גולדברג, העומדת מאחורי הצלחת הענק של החתול השובב כראמל. "מאירה ישר כתבה לי שהיא רוצה את הספר החדש, לא חיכתה לקבל עותק והלכה לקנות אותו", מספרת בגאווה פיטובסקי. "היא כתבה לי באמצע הלילה וזה מאוד משמח ומרגש. 'כראמל' הוא תופעה מדהימה. היא עשתה את הבלתי ייאמן: גם סדרת טלוויזיה וגם ליין מוצרים לספר ילדים ישראלי. היא השראה בשבילי".
התמיכה שלה הפתיעה אותך? את לא תחרות מבחינתה?
"ספרות נוער נעימה וחמה ביחס לספרות מבוגרים, בה אין סצנה. בספרות ילדים, כולם סבבה אחד עם השני. זה שהיא כתבה עליי דברים כל כך יפים, זה מרגש מאוד. מי שנמשך לקהל של בני נוער וילדים, הוא קצת כזה בעצמו. אני קצת אינפנטילית שתקועה בגיל ההתבגרות. אני צופה בטיקטוק כל היום, ומכירה את הדברים שבני נוער מתעסקים בהם בשיח. גם סופרי ילדים אחרים הם אנשים שהם פאן".
שאלת הזיוף שבמרכז הספר עולה אצלך גם בהקשר של סופרת מבוגרת שכותבת לעולם הנוער?
"אני לא מנסה להתחבב על נוער. אני עושה הרצאות 'סל תרבות' בבתי ספר ואין מנוס מלהיות קרינג' בסיטואציה הזו. אני עומדת מול 120 בני נוער, ואני לא קולית. אף פעם לא הייתי. תמיד הייתי חננה. היום אני יותר שלמה עם זה".
פורסם לראשונה: 08:07, 04.06.24
