לפני שנים רבות התחתנתי. מה זה רבות? בתקופה שבה אפילו גוגל היה בתכנונים, ומשפחות משולבות היו סוג של שמועה. אני הייתי רווקה צעירה שחיפשה דרך להמשיך למרוד בהורים, ומה יותר טוב מאשר להביא לאימא ולאבא פרוד בהליכים עם ילדה בת ארבע?
בהיעדר ספרי הכנה ראויים להורות חורגת (לא, סינדרלה הוא לא ספר עיון), הייתי נתונה לחסדי הסביבה - שהביעה אמפתיה באמירות שגרמו לי להרגיש לבד. 26 שנים אחרי, פניתי לקבוצת הנשים "אמא משלבת", כדי לשמוע שהמנגינה לעולם חוזרת. רק שלשמחתי, הן כבר לא מרגישות לבד.
קבלו אתם ואתן, את מצעד עשרת המשפטים שלעולם אל תגידו ל"אימהות משולבות" - כלומר לכל הנשים והאימהות שנמצאות בזוגיות שעבור אחד הצדדים, או שניהם, היא פרק ב' פלוס.
קראו עוד:
1. "ידעת למה את נכנסת"
זה המשפט המוביל ביתרון משמעותי מכל שאר המשפטים. אין מישהי שנכנסת למערכת יחסים עם גרוש פלוס שלא שומעת אותו. הגיע הזמן שננפץ את המיתוס הרווח ש'ידענו למה אנחנו נכנסות'. אז זהו, שלא. לא עשו לנו קורס הכנה ל"אימהות חורגת", אין ירחונים של "הורים חורגים וילדים", אין שירי "אימא חורגת יקרה לי", ותכלס זה ממש לא היה בתכנון אירועי החיים שלנו.
במסע הזה שלי, שחולש על שלושה עשורים, עדיין לא פגשתי מישהי שאמרה לי, "כשהייתי קטנה חלמתי להיות אימא חורגת". לא ידענו באמת מה יהיה, רק שהתאהבנו ולהתאהבות יש נטייה כזאת לגמד אתגרים, לתת לנו את האשליה שבעזרת האהבה נתגבר על הכול. ואז כשכבר שקענו והשקענו את הלב עמוק ביחסים, והבנו שלא אמדנו נכון את עומק האתגר.
2. "את לא אימא, אז את לא יודעת איך זה ילדים"
עם ההיגיון של המשפט הזה אנחנו לא מתווכחות. העובדה הפשוטה היא שאם אין לך משהו, או לא חווית משהו עוצמתי, סביר להניח שאת גם לא ממש מדויקת ברגש של זה. הבעיה היא בתזמון ובקונוטציה שבהם נאמר המשפט שמרמז על כך שאת טרחנית ומפונקת, שצריכה להתגבר ולעבור לפאזת ההורות כדי להבין שמה שאת עוברת - כולן עוברות ובצורה בוגרת ממך. הן רק שוכחות פרט מינורי אחד: הן עוברות את זה עם הילדים שלהן.
3. "מה את רוצה ממנה, היא ילדה"
הבעיה עם המשפט הזה, הוא שהוא שולח אותנו היישר למראת האם החורגת הרעה. אף אחת לא אוהבת לראות את דמותה משתקפת בו. אבל כפרקליטת השטן, תנו לי להסביר משהו. נכון, הילדים לא אשמים - אבל הם שם. מגיעים לעיתים עם קונפליקט נאמנות, לעיתים רואים בנו כמי שמאיימות על מקומם אל מול ההורה, לעיתים מתקרבים ולעיתים מתרחקים ומרחיקים, ולא בחינניות יתרה. הרבה ממרחבי החופש הזוגי והספונטניות נתונים לחסדיהם ולמדד רגשות האשם של האבא שלהם. אז כן , יוצא לנו לרטון מדי פעם ש"הם לא מחונכים", "הם מניפולטיביים" או "לא הגייניים".
4. "חכי תראי, כשיהיו לך ילדים הם יתנהגו בדיוק אותו דבר"
בטוח. הם יעירו אותנו בלילה, יצרחו בהתקף זעם באמצע הרחוב, הם ילכלכו, ישאירו את הבגדים זרוקים על הרצפה בחדר, ישאירו כלים בכיור, וגם יעשו רעש עד השעות הקטנות של הלילה. עכשיו תארו לעצמכם שאת כל אלה עושים ילדים של חברים שלכם אצלכם בבית. כשמדובר בילדים שלנו, יש לנו בסיס רגשי חזק איתם. אנחנו מגיבות אחרת לכביסה המלוכלכת של הילדים שלנו, כועסות אחרת ומתפייסות אחרת. אז נכון, הם יתנהגו אותו דבר, אבל קרוב לוודאי שזה ירגיש אחרת.
5. "עזבי מה אכפת לך, ילדה שלך? ילדה שלו, שהוא יתעסק עם זה"
בעולם רגיל המשוואה הזו נכונה. שכל אחד יתעסק עם הילדים שלו. אבל בעולם של פרק ב' היא מורכבת יותר. נכון שההורה הביולוגי הוא הדמות המחנכת באופן ישיר על ילדיו. העובדה הפשוטה היא שחינוך נעשה עם חום, וכשאלמנט החום נפקד - נוצרת התנגשות חזיתית ביחסים. העניין הוא שכקבוצת אנשים גדולים וקטנים חולקים יחד חיים בבית אחד, הם מעין רקמה אנושית אחת.
מה שקורה לבן הזוג שלנו עם אחד הילדים שלו משפיע עליו - ואם זה משפיע עליו זה משפיע עלינו. דווקא העובדה שיש לנו יכולת להסתכל על דברים מהצד, מאפשרת לנו לראות גם את ההתמודדות של הילדים ולהאיר זווית נוספות.
6. "אל תסכימי שהיא תעשה ככה בבית שלך"
המשפט הזה פסול מכל הבחינות. זה לא בית שלי - אלא זה בית של כולנו, גם שלה. לא להסכים שיתנהגו בדרך מסוימת דורש ידע מוקדם על דפוסי ההתנהגות הקודמים שהילדים באים איתם. משפחה משולבת היא קבוצה של אנשים עם דפוסים שונים, הרגלים שונים, סגנון חיים שונה שעוברים לחיות יחד בבית אחד. לילדים בדיוק כמו למבוגרים בבית יש היסטוריה משפחתית, וכשנוצר תהליך של התהוות משפחה חדשה, עם דפוסים ומסורת חדשי, אין 'נכון' או 'לא נכון' אלא 'אחר' - ולוקח זמן וסבלנות לפתח דפוסים חדשים שישביעו את רצון כולם.
"הורים שבונים התקשרות בטוחה עם הילדים שלהם מרגע לידתם דרך טיפול, היענות לצרכים שלהם וויסות רגשות שליליים, בונים קשר עוצמתי וחזק ששם אותנו בפער גדול מאוד מאחור. זה לא אומר שלא נוכל ליצור רגש חזק ואפילו אהבה ללא תנאי לילד לא שלנו"
7. "הוא רוצה אותך בתור אימא לילדים שלו"
לא מכחישות. באיזשהו מקום משאלת הלב שלו היא גם שנהיה כמו אימא לילדים שלו. אבל כשאתם אומרים משפט כזה, אתם נוטעים בנו חשש שמא יש כאן איזו מזימה שנרקמת מאחורי גבינו, שאנחנו לא ערות אליה, והחשש הזה מרים את ראשו בכל פעם שהיחסים הזוגיים ייתקלו בקושי מול הילדים.
להיות כמו אימא לילדים שלו זו משאלה כנה בפשטותה. היא שואפת שהרגשות הטיפוליים האימהיים שאנחנו רוחשות באופן טבעי לילדים הביולוגיים שלנו - יוכלו לחול גם על ילדיו. איזה הורה לא רוצה שדמות משמעותית בחיי ילדיו תאהב אותם? המציאות היא שזה לא פשוט להתנהג כ'אימא' (לא להחליף את אימא) לילד שהודף אותך ולעיתים נותן לך הרגשה שאת רק מפריעה. בניית מערכת יחסים עם ילדים שאינם ביולוגיים דורשת קודם כל בניית אמון בתתי-מערכות היחסים בבית. ולפני הכול, זוגיות תומכת ואמפתית.
8. "כשיהיו לך ילדים משלך את תאהבי אותם יותר"
למדתי שהמשפט הזה מעורר הרבה רגשות סותרים. יש כאלה שהעידו שהמשפט הזה נאמר להן, וכשהן הפכו לאימהות הן שללו אותו לגמרי היות שחשו בדיוק את אותם הרגשות לכל הילדים. עם זאת, לא מעט נשים, שלא תמיד נשמע את קולן בפומבי, גם לא בקבוצות ייעודיות, לא חשות כך.
הורים שבונים התקשרות בטוחה עם הילדים שלהם מרגע לידתם דרך טיפול, היענות לצרכים שלהם וויסות רגשות שליליים, בונים קשר עוצמתי וחזק ששם אותנו בפער גדול מאוד מאחור, מול הקשר שלנו עם ילדיו. הדבר בא לידי ביטוי בהמון רגעים ביומיום שפורטים לנו על תחושת השייכות. למשל, שכשילד נכנס לחדר הוא קודם כל מבקש את ההורה שלו. זה לא אומר שלא נוכל ליצור רגש חזק ואפילו אהבה ללא תנאי לילד לא שלנו, אבל זה דורש מאיתנו לצלוח הרבה רגעים מאתגרים. אמירה כזו ממקדת את היחסים במעין היררכיית אהבה, והיא מייתרת כל סוג של בניית מערכת יחסים מבוססת על אכפתיות וחמלה.
"לא פשוט להתנהג כ'אימא' (לא להחליף את אימא) לילד שהודף אותך ולעיתים נותן לך הרגשה שאת רק מפריעה. בניית מערכת יחסים עם ילדים שאינם ביולוגיים דורשת קודם כל בניית אמון בתתי-מערכות היחסים בבית. ולפני הכול, זוגיות תומכת ואמפתית"
9. "הם תמיד יהיו אצלו מקום ראשון"
הבעיה במשפט הזה היא שהוא מגיע לא רק מהסביבה, אלא גם מבני הזוג עצמם. הרפלקס המותנה האנושי למשמע המשפט, במיוחד לאנשים תחרותיים (כמוני), הוא לעבור למצב דרוך בסגנון "הקם...". זה משפט מעליב שגורר הרבה רגשות שליליים בין בני הבית, היות שמערכת זוגית ומערכת הורית לא מתחרות אחת בשנייה. בכל אחת מהן יש אנשים שונים, בגילים שונים, עם שלבי התפתחות שונים, וגם צרכים שונים. מרחבי העצמאות של ילדים, פיזית ורגשית, הם יותר מצומצמים ולכן דורשים יותר השגחה ותשומת לב. לכן, במקום לדרג בסולם מעליב את מיקומם של בני הבית, דברו בהדדיות על הצרכים השונים שלהם.
10. "וואו, כל הכבוד לך. מעריצה אותך, לא יודעת אם אני הייתי עושה את זה"
לכאורה משפט מרים, אבל בהרבה מקרים הוא בא לשקף לנו שבחרנו בחיים מאתגרים שאף אחד מאלה שאומרים לנו את המשפט הזה לא היה בוחר. להיכנס לזוגיות עם גרוש פלוס ילדים זו אומנם חוויה שלא הכנסנו אותה לרשימת ה- TO DO העתידית, היא פשוט קרתה. כזו היא האהבה - אניגמה, מפתיעה.
התאהבנו בבן הזוג שלנו למרות הילדים, ולא בזכותם. וכשהתחלנו להבין שהעובדה הזאת מייצרת אתגרים אחרים, כבר היינו מושקעות בקשר. חוסר ידע ודעות קדומות יצרו לזה שם רע. כל מסלול לא מוכר מעורר חששות, והדרך לחיות בשלום איתן הוא להפוך את המסלול למוכר, להשתמש במפת הדרכים הנכונה. כי כשזה עובד - זה נפלא.
טוב, אז מה כן? הדברים לא בדיוק נמדדים במה להגיד אלא ב-איך לגרום לנו להרגיש. האמת היא שחרף העובדה שמשפחות משולבות הן יותר ויותר נורמה, עדיין קשה להבין מה זה אומר להיות "אימא משולבת" אם את לא הופכת לכזאת. זו גם הסיבה לכך שהמשפט הכי שגור שאני שומעת מנשים בסטטוס הוא - "זר לא יבין זאת". ההבנה שלמילים שלכם יש כוח לגרום למישהי להרגיש טוב או רע, זו כבר התחלה נפלאה. גם פה, כמו בכל אינטראקציה אנושית - אמפתיה, הקשבה ותמיכה עושות פלאים.
הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות
