אסיפת הורים
חוסן נפשי בילדים: מה זה ואיך מפתחים אותו? | #22
44:27
השנתיים האחרונות טלטלו את שגרת החיים המוכרת. לצד מושגים כמו קורונה, אומיקרון, בידוד או בדיקה סרולוגית, התווספו לחיינו מאפיינים של חוסר-ודאות, דאגה, חרדה ובעיקר ההכרה שתחושת השליטה על חיינו היא אשליה. לאף אחד מאיתנו אין באמת שליטה על המציאות, אלא אך ורק על ההתמודדות והתגובה למציאות שנכפתה עלינו.
קראו עוד:
מדובר באתגר מכובד לכל אדם, ובפרט להורה. הרי אנחנו אמורים להיות העוגן והמקום הוודאי והנינוח של ילדינו. כאנשים בוגרים, יש לנו כבר קילומטרז' של ניסיון חיים. הוא כולל התמודדות עם מעברים, שינויים ומשברים, ועוד אירועים שיצרו את החוסן - שמאפשר לנו לסמוך על עצמנו שנדע להתמודד עם מציאות בלתי-צפויה, כמו זו שאנחנו מתנהלים בתוכה בתקופה האחרונה.
לעומתנו, לילדים שלנו יש פחות ניסיון חיים, ובאופן טבעי הם פחות מכירים את היכולות והחוזקות שלהם שמתפתחות לאורך השנים. כחלק מהתפקיד ההורי שלנו, עלינו להשפיע על היווצרות החוסן הפנימי, לוודא שאנחנו עושים את המרב כדי שהילד שלנו יהיה בעל ביטחון עצמי, ושירגיש שעומדים מאחוריו הורים שסומכים עליו ומאמינים שהוא יוכל להתמודד בהצלחה עם המציאות.
אנחנו ההורים משפיעים על דרכי החינוך ועל האווירה בבית שלנו, ואנחנו הדמויות המשמעותיות ביותר בהתפתחות ילדינו. האתגר הוא לנתב את ההשפעה הזו למקום מיטיב ומעצים, מתוך הבנה שזה חלק מהותי מהתפקיד שלנו - להכשיר את הילד לחיים עצמאיים ובוגרים. להכשיר אדם שיידע שהוא מסוגל להתמודד עם שינויים, מעברים ואתגרים שהחיים יזמנו לו.
ביטחון עצמי, שהוא מרכיב משמעותי בחוסן, מתפתח לאורך החיים שלנו. חשבו על תינוק שרק נולד, הוא לא יודע מי הוא ומה הן החוזקות שלו. לאט-לאט הוא מקבל פידבק מהסביבה שלו, ומגבש את זהותו, תוך שהסביבה משקפת לו את כל הכישורים שלו. זה נשמע פשוט, אך בפועל - מאתגר מאוד.
חשבו גם, איפה הילד חווה את תשומת הלב המרבית? סביר שתגלו שזה קורה דווקא במצבים שבהם אתם לא שבעי רצון ממנו, כמו כשהוא הניח את התיק בכניסה לבית, לא הכין שיעורי בית, או שוב השאיר את המגבת על הרצפה אחרי האמבטיה. למעשה, את ההתנהגויות התורמות והמועילות אנחנו לוקחים כמובנות מאליהן.
האתגר שלנו הוא לעשות את ההיפך, כלומר, לתת מעט תשומת לב להתנהגויות המפריעות - והמון תשומת לב הורית להתנהגויות תורמות ומועילות, שאותן אנחנו רוצים לחזק. בסופו של דבר, הן ממחישות לילדים שלנו כמה כוחות ויכולות אנחנו מזהים בהם.
"איפה הילד חווה את תשומת הלב המרבית? סביר שבמצבים שבהם אתם לא שבעי רצון - כשהוא הניח את התיק בכניסה לבית, לא הכין שיעורים, או השאיר את המגבת על הרצפה אחרי האמבטיה. דווקא את ההתנהגויות המועילות אנחנו לוקחים כמובנות מאליהן"
זכרו, אנחנו מתדלקים את ההתנהגות שזוכה לתשומת לב הורית רבה. לכן, למרות הנטייה להעיר ולבקר, במטרה טובה כמובן, כדאי לנו לנסות להפחית בביקורת, בשיפוטיות, באכזבה ובשאלות כמו - "למה?" שאינן תורמות. ולצד זאת, להסתכל ולשקף לילדים את יכולותיהם.
בנוסף לשיקוף מהסביבה, ביטחון עצמי גם מתפתח דרך התנסות. ככל שנעניק לילדים חוויות שמתאימות לגילם וליכולתם, כך גדלים הסיכויים שהם יחוו הצלחה, שאותה יוסיפו לקילומטרז' ההתנסויות האישיות שלהם. ככל שהוא עשיר בהתמודדויות מוצלחות עם הפסד, אכזבה, טעויות, קושי ואתגרים שאותם הם צלחו, כך הם יאמינו ביכולתם לצלוח את האתגר הבא שיזדמן להם בחיים. והלא אין אדם שלא מתמודד עם אתגרי החיים.
השילוב בין השיקוף שמייצר את הדימוי העצמי של הילדים, לבין הערך העצמי שנוצר מהתנסות אישית, הוא שיוצר את התפיסה העצמית שלהם לגבי היכולות שלהם. ככל שהתפיסה העצמית שלהם את עצמם חיובית יותר, כך הם מאמינים ביכולות שלהם ויש להם יותר אומץ להעז ולנסות. ככל שילד מוכן להתנסות יותר, כך הוא מתמודד עם יותר מצבים - ולומד מכל אחד מהם כמה הוא יכול ומסוגל.
כהורים, עלינו לוותר על ההרגל שלנו לגונן יתר על המידה, או לעשות מטלות במקום הילדים. כחלק מהתפקיד ההורי שלנו להעצים, עלינו ללכת צעד אחורה, ולתת לילדים שלנו להתנסות ולהתמודד. כך הם לומדים ישירות מהן יכולותיהם ומפתחים אותן. כמובן שלצד זאת אנחנו תמיד נהיה רשת הביטחון שלהם, ונזכיר להם כמה אנחנו מאמינים בהם.
בסופו של דבר, זאת כל התורה על רגל אחת. לתת לילד להתנסות ולחיות את החיים כפי שהם, כשהוא מרגיש שיש לו רוח גבית של הורים שמאמינים בו ומשקפים לו את שפע הכישורים והחוזקות שלו. ככל שנפעל אחרת, אנחנו מונעים ממנו להתנסות, וכך, מתוך כוונה טובה, אנחנו לא מאפשרים לו להתמודד ולגלות את היכולות שלו.
לאה שטרן היא מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר
