לפני הכול, דעו שחשוב לדבר עם הילדים על השואה. לא רק לענות לשאלות שלהם, אלא לדבר על כך ממש, באופן יזום ומכוון. מעבר לעובדה שאנחנו רוצים לשמר את זיכרון המלחמה, להנציחה ולהעביר את המידע הלאה, הרי שהילדים שלנו נחשפים לתכנים הללו במקומות אחרים בימי הזיכרון - בגנים ובבתי הספר, ברשתות החברתיות, בטלוויזיה ועוד. לכן, חשוב שאנחנו נהיה אלה שנדבר איתם על הנושא, ונתווך אותו באופן נכון ומותאם לגילם.
(צפו: מה עבר על ילדים ונוער בשואה?)
קראו עוד:
מה לא לעשות בשיחה על השואה?
לא לשקר. לפעמים, יש לנו ההורים נטייה לנסות "לסדר" את המציאות כך שתתאים לסיטואציה, וכאן חשוב לא לעשות את זה - לא לשקר, ולא לייפות את המציאות, אבל גם לא לרדת לפרטים מאיימים וקשים רק לשם "האמת".
אם הילד נמצא בגיל שבו התפיסה שלו בין טוב לרע היא דיכוטומית, חשוב להדגיש דווקא את הדמויות הטובות הקשורות במלחמה, כמו יאנוש קורצ'אק למשל, ואנשים משמעותיים נוספים במלחמה ובהיסטוריה שלנו.
אסיפת הורים
מה עבר על ילדים ובני נוער בשואה? | #28
44:10
לא לדבר במושגים מופשטים. עם ילדים צעירים, מומלץ לא לדבר על דברים מופשטים. מושגים כמו "שישה מיליון", או "מחנה השמדה", לא לגמרי מובנים להם.
לא להכליל. לא כל הגרמנים היו רעים, ולא כולם היו נאצים. חשוב לא להכליל, ולהזכיר כי בין תושבי אירופה, וגם גרמניה, היו גם שעזרו ליהודים.
לא לצפות בסרטים מוקדם מדי. מומלץ לא להקרין סרטים או עדויות בנושא השואה טרם גיל התיכון. הנושא נדרש להיות מותאם לגיל וליכולת המנטלית להבין את ההתרחשויות.
לא לדבר על השואה רק ביום הזיכרון. יכולת ההבנה וההכלה הקוגניטיבית דורשת הטמעה איטית, ולכן נכון לדבר על נושא השואה והאנטישמיות לאורך כל השנה, ולא לרכז את הדברים סביב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
לא לחשוף ילדים לחומרים גרפיים קשים. חשוב לא לחשוף ילדים צעירים לתמונות שבהן רואים גופות או אנשים מזי רעב. מסיבות ברורות, הדבר קשה, מפחיד ומאיים.
2 צפייה בגלריה
ילדים בשואה. לדבר על זה כל השנה
(Serge Klarsfeld/Lily Jacob-Zelmanovic Meier, מתוך הגרדיאן)
מה כן לעשות בשיח עם הילדים?
מסרים חיוביים. כדאי להתחיל את השיחה עם הילדים בתזכורת חיובית לכך שטרם המלחמה היו יהודים שחיו חיים טובים ומלאים באירופה. לילדים הצעירים עוזר להבין שהשואה הייתה תקופה בהיסטוריה, והיא לא ההיסטוריה כולה.
דוגמאות מהעולם שלהם. הילדים שלנו נחשפים לסיפורים של גבורה וניצחונות, של טובים מול רעים, במהלך השנה ובמועדים השונים - סיפורי החשמונאים מול היוונים, העבדים במצרים וכדומה. שימוש בסיפורים ובדוגמאות מהתורה ומהתרבות הוא דרך לתווך את סיפור המלחמה.
להדגיש את המרחק. הדגישו את העובדה שהסיפורים מתרחשים במקומות מרוחקים מהבית שלנו בישראל, יש לכך יש חשיבות רבה. הדבר מבהיר שאנחנו בטוחים בבית המוגן שלנו בארץ. אפשר להסביר את הסמלים שמלווים את יום השואה - צפירה שמאפשרת "לחשוב בלב" על אנשים שחשובים לנו, וגם נר זיכרון שמזכיר לנו דברים עצובים שקרו ליהודים באירופה.
לראות את הטוב. אחד השיעורים הפשוטים ביותר להבנה בגיל הרך הוא שגם אם נמצאים בשעת משבר או בשעה קשה, צריך לראות גם את הטוב ולהתגבר על הפחד. תמיד יש דברים מפחידים, ויחד אנחנו מתגברים עליהם. וגם, מנפו את השיח לטובת הדגשת ערכים חשובים של אנושיות, אנשים טובים שדואגים לאחרים; על עזרה הדדית, על כוח להתמודד ועל חוסן רגשי.
סיימו כל שיח כזה בהדגשת הטוב שקיים בעולם – על ניצולי השואה הגיבורים שהקימו את המדינה כדי שיהיה לנו בית מוגן ובטוח. אפשר להוסיף ולספר על אנשים טובים רבים שחיים במקומות שונים בעולם – חסידי אומות עולם. להשאיר אצל הילדים מסרים של תקווה - למרות שתקופה ארוכה שהעם שלנו סבל מאוד, אנחנו היום כאן בבית בישראל, יש לנו מדינה שלנו ולעולם זה לא יקרה עוד.
לתת להם כלים להתמודד עם העצב. הסבירו לילדים צעירים שיש דרכים לגרש מחשבות רעות ולהתרכז בדברים חיוביים כמו לשיר, לקרוא סיפור, לנגן, להתפלל או לצייר. חשוב להסביר שפחד הוא תחוש לגיטימית, אבל אנו חייבים ללמוד איך להתמודד אתו ולנהל אותו כדי שלא יהפוך לחרדה. שתפו בזיכרונות שיש לנו על אדם קרוב, סבא ניצול שואה וכדומה, שמאוד אהב לאכול איתנו מאכל מסוים, או שנהג לשחק איתנו במשחק מסוים, וליזום פעילות זיכרון שכוללת את מה שנהגנו לעשות עם אותו אדם שהיה יקר לנו – כדי לזכור את הדברים הטובים והמשמחים ממנו.
רחלי ברץ-ריקס היא ראשת המחלקה לחוסן חברתי ומאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית, ומחברת הספר "הגול של סבא"
