יהונתן גפן מסביר לנו בשיר שלו שיש רעמים מפחידים, ויש כאלה שקצת, ושבכל מקרה לא ממש נעים לשמוע אותם ובעיקר לא אם אנחנו לבד. והנה החורף שלנו כבר לגמרי כאן, ויחד איתו גם הפחד מרעמים ומברקים. זה טבעי, אך עלול לשבש את הלילות ואפילו את השגרה בבית. אז מה עושים?
פחד הוא אחד הרגשות הבסיסיים הקיימים במערכת הרגשית שלנו, וקיימות לו סיבות הישרדותיות. כלומר, פחד עולה בנו כתגובה לגירוי חיצוני או איום שממנו יש להישמר. כתוצאה, מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת ואנחנו חווים סימפטומים פיזיים של ממש - קוצר נשימה, עלייה בדופק, הזעה, לחץ בחזה ועוד ועוד.
קראו עוד:
יש גם פחדים שמאפיינים תקופות התפתחותיות מסוימות. פחדים אלה יחלפו בדרך כלל ללא כל התערבות, למשל פחד מזרים, ופחד משינויים סביבתיים מהירים כמו רעשים חזקים פתאומיים, עד גיל שנה וחצי בערך. מגיל זה בערך ועד גיל שלוש, אופייניים פחדים הקשורים לנטישת דמות ההתקשרות של הילדים, וגם פחד מחושך, מגירויים, ומתופעות לא צפויות - כמו רעמים וברקים. בהמשך, אגב, לצד הפחד מפני תופעות לא צפויות, יבלטו פחדים דמיוניים, כמו חשש ממפלצות, וגם יופיע הפחד ממוות (לרוב של בן משפחה או הורה).
וכך, ילדים צעירים עלולים להפגין באופן טבעי פחד וחשש מרעמים ומברקים. אולם, כאשר הפחד פוגע משמעותית באיכות החיים שלהם ושל ההורים, למשל אם הוא נמשך זמן רב (חצי שנה או יותר) ומועצם באופן קיצוני, הוא הופך לחרדה הנקראת אסטרופוביה. מדובר בתופעה של פחד מוקצן ומופרז מפני רעמים וברקים, והיא נפוצה בקרב פעוטות וילדים צעירים.
אם כן, ילדים מגיל שנה עד גיל עלולים להיות מוטרדים מהופעת ברקים ורעמים, ואף לפחד - וזה לא מפתיע לאור הדרמטיות של הגירויים הללו. חשבו על עוצמת האור המבזיק של הברק, וכמובן על עוצמת הרעש החזק והפתאומי של הרעם. כשזה קורה בלילה, השקט והחושך מעצימים את עוצמת הגירויים הללו ומביאים לחשש גדול עוד יותר, וכך ילדים רבים המתעוררים מרעשי הרעם או מאור הברק, מגיבים בבכי וסערה רגשית או רצים למיטת ההורים.
עצות: איך להתמודד עם פחדי הילדים מרעמים ומברקים?
שמרו על תגובה רגועה: כאשר ילדינו חוששים ומגיבים בבכי, חווים סערה רגשית ולעיתים אפילו רעד בגוף, קל מאוד להילחץ יחד איתם. עם זאת, שמירה על רוגע ושלווה לנוכח החשש שלהם הוא קריטי כדי לסייע להם להירגע. למה? משום שכשילדים צעירים חווים חשש, הם פונים לדמות ההתקשרות שלהם כדי להבין אם יש סיבה אמיתית לחשוש ממנה. כאשר התגובה שלנו שלווה, אנחנו מסייעים להם להבין שאין סיבה אמיתית לחשוש, ומאפשרים להם לשוב לוויסות ורוגע מהר יותר.
תקפו את החשש של הילדים: לעיתים, כשאנחנו ההורים מבינים שלא מדובר במצב מסוכן, אנחנו נוטים לבטל את החשש של הילדים ולומר דברים כמו: "אין לך מה לפחד". כשאנחנו אומרים זאת, אנחנו למעשה עלולים להגביר את תחושת החשש שלהם, ואפילו את התחושה שאולי הם "לא בסדר" משום שהם מפחדים. לכן, שקפו לילדים את החששות שלהם ותנו לכך לגיטימציה. למשל, תוכלו לומר: "את/ה מפחד/ת מהרעש של הרעם. זה טבעי, הרבה ילדים מפחדים מכך".
הדגישו את המרחק של הסופה מהם: כשאנחנו מאפשרים לילדינו להבין שהרעמים והברקים נמצאים רחוק מאוד מהם ומאיתנו, זה יכול לסייע להם להפחית את הפחד. ספרו להם שאומנם אנחנו שומעים את הצליל, או רואים את האור המסנוור - אך הם נמצאים במקום בטוח ומוגן, בבית שלהם, בחדר שלהם, והרעמים והברקים נמצאים הרחק הרחק מהם.
לילדים גדולים יותר אפשר גם להסביר את המכניקה שבה הברק והרעם מתקיימים מבחינה מדעית. ההבנה מהו הצליל החזק שהם שומעים, או האור החזק שהם רואים, יכולה להפחית משמעותית את החשש מהתופעות הללו.
קראו ספרים על פחדים: ילדים לומדים הרבה דרך הזדהות עם דמויות בסיפורים. קריאת ספרים על פחדים באופן כללי, ועל הפחד מרעמים ומברקים, יכולה לסייע להם להבין שהפחד שלהם הוא לגיטימי וטבעי. בנוסף, כך הם גם יכולים לאמץ את דרכי התמודדות של הגיבורים בספרים, מה שיכול לעזור גם להם להתמודד.
אפשרו לילדים לעזור למישהו אחר: כשאנחנו חוששים ומגיבים באופן אקטיבי לחשש, הוא עלול לפחות. כך למשל תוכלו לספר לילדים שהבובה או הדובי שהם אוהבים פוחדים גם מרעמים ומברקים, ולבקש מהם "לעזור" להם בלילה. אמרו לדוגמה, "את יודעת חמודה, גם הדובי מאוד מפחד מהרעש החזק, את חושבת שתוכלי לעזור לו? את חושבת שתוכלי לחבק אותו ולשמור עליו בלילה?". כך, הילדים ירגישו פעילים מול הפחד שלהם, וגם יתרכזו בסיוע לדובי בעוד שהחשש שלהם עצמם - יירד.
עדי וולפסון, פרופסור להנדסה כימית, ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל, מוסיף: "סופות הן תופעה טבעיות שנוטות לעורר רגשות עזים אצל בני אדם, כיתר בעלי החיים, ובעוד שיש כאלה שמוקסמים מהן - אחרים פוחדים מהן. אחת התופעות המוכרות במקרה של סופות חזקות היא קולות חזקים של רעמים ואורות חזקים של ברקים, והם גורמים לאנשים מסוימים, ובהם לילדים רבים, לבהלה.
עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפן"ברוב הפעמים הבהלה מובילה לכיסוי האוזניים, להתכווצות ואפילו להסתתרות מתחת לשמיכה, אבל במקרים קיצוניים יותר, מתגלות תופעות קיצוניות יותר כמו הזעה, רעד ובכי", הוא מוסיף, "במקרים אלה מדובר בתופעה שנקראת אסטרופוביה, המכונה פחד לא רציונלי מתופעות מטאורולוגיות שונות. עם זאת, חשוב לזכור שהתסמינים של אסטרופוביה שכיחים מאוד בקרב ילדים, אך היא מוגדרת כפוביה רק אם היא נמשכת תקופה ארוכה של לפחות כמה חודשים, וממשיכה להשפיע על הילדים גם כשהסופה שוככת. כדי להפיג את הפחד, כדאי לעודד את הילדים לעסוק במשהו אחר, כמו במשחק, ובעיקר להפגין לידם ביטחון".
הכותבת היא פסיכולוגית (MA בפסיכולוגיה קלינית של הילד), מלווה הורים בתהליכי גמילה מחיתולים, שינה והתנהגות
