ל"ג בעומר מגיע. ימים, אפילו שבועות קודם, כל החברים קובעים להיפגש מדי יום אחר הצהריים כדי לאסוף קרשים. הם מתאמים מי מביא מה, מתכננים ומחכים - עד שמגיע הרגע הגדול, אחד האירועים החברתיים הגדולים של השנה, שבו הם יושבים מול המדורה ונשארים ערים כל הלילה. כמו הגדולים.
בבוקר, אחרי לילה לבן, הם חוזרים הביתה עם הילת ניצחון ועיניים אדומות מעייפות. הם מתבשמים על ניחוחות העשן שנפלטים מהחולצות הספוגות, ונרדמים עם חיוך. כמה טוב שיש חברים.
אבל יש ילדים שבשבילם ל"ג בעומר הוא הגיהינום בהתהוותו. היום הנורא בשנה, זה שחורט על נשמתם את מעמדם החברתי: אף אחד לא באמת רוצה לשבת לידם או להזמין אותם למדורה שלו. הם סרח עודף. גלגל חמישי. ואם הם רוצים באמת לעזור לחבר'ה, אז כדאי להם להתנדף מהמרחב ולהעלים את עצמם. לפחות ל-24 שעות.
קראו עוד:
המדורה שלא הייתה
בכל פעם שאני קופץ לבית לשל ההורים שלי, ומסתכל על התמונה שלי נשען על מעקה של ספינה שטה, בעודי בוהה לעבר האופק במבט חמוץ-מתוק, אני נזכר בל"ג בעומר ההוא שעברתי בבית ספר 'נועם' בקרית אתא כתלמיד כיתה ד'.
עד אז הייתי השליט הבלעדי של הכיתה, הילד הכי מקובל, עד שבכיתה ד' חבר שלי עבר דירה וחבר לחבר אחר שעלה למלכות, ואני הייתי צריך להילחם מחדש על המעמד החברתי שלי. פתאום מצאתי את עצמי מחזר אחרי ילדים אחרים, ומגלה שאף אחד לא הציע לי להגיע למדורה שלו.
חיפשתי את הכבוד האבוד שלי, ובכלל, הרגשתי אבוד. מעוך. כל כך נבוך ומתוסכל. רגע, אז זה המצב החברתי שלי עכשיו? כששיתפתי את ההורים היקרים שלי הם העלו רעיון: אבא שלי, שהיה אז סמנכ"ל מכללת שאנן, סיפר לי שכמה ימים לפני ל"ג בעומר המכללה יוצאת לטיול באילת והציע לי להצטרף. כמה ימים מחוץ ללימודים, מחוץ לאטמוספירה החברתית המחניקה, מחוץ לתזכורת המשפדת שהמעמד החברתי שלי רחוק שנות אור ממה שהוא היה רק לפני שנה. ברור שהסכמתי.
זה היה טיול נפלא, ואילת הייתה טובה אלינו, אבל לא יכולתי להתעלם מהטעם החמוץ - הייתי שם מתוך ברירת מחדל. הלוואי שהייתי מקבל הזמנות לאסוף קרשים ולהיות כמו כולם. הלוואי שהמצב החברתי שלי היה שונה.
מהיכרות אישית עם התלמידים שלי במשך השנים אני יכול לומר בוודאות: תמיד, בכל כיתה, יהיו תלמיד או שניים שבשבילם ל"ג בעומר הוא התזכורת החיה למעמד החברתי המכאיב שלהם. תלמידים שלא יקבלו ולו הזמנה אחת לבוא ולהכניס תפוחי אדמה עטופים לאש, לשפד מרשמלו או סתם לאכול המבורגר וסטייקים. מבחינתם, הם היו מוכנים לתת הכול בשביל להעלים את ל"ג בעומר מלוח השנה. כי הוא כואב מדי, חודר, שורף את הלב ומצלק את הנפש לעוד שנים רבות אחר כך.
"מהיכרות אישית עם התלמידים שלי במשך השנים אני יכול לומר בוודאות: תמיד, בכל כיתה, יהיו תלמיד או שניים שבשבילם ל"ג בעומר הוא התזכורת החיה למעמד החברתי המכאיב שלהם"
הורים, אם אתם מחפשים הזדמנות להטמיע בליבם הצעיר של ילדיכם קצת סולידריות חברתית, חמלה ורגישות, הנה היא הגיעה. אחרי שדאגתם שיש לילדים שלכם איפה ועם מי לעשות את המדורה, זה הזמן לבקש מהם להסתכל גם על הילדים האחרים בכיתה, החלשים.
בקשו מהם לבדוק מה עם הילדים הדחויים, אלה שכנראה אין להם איפה לעשות את המדורה, שאלו
אותם - איפה הם מתכוונים להיות בל"ג בעומר? האם הם מסודרים, או שהם הולכים להיות לבד בזמן שכל החברים בכיתה צוחקים ונהנים? כמה משמעות ותוכן נוכל ליצוק לתוך החג הזה, אם נבין גם את המשמעות המיוחדת שלו, נחיה אותה דרך המעשים שלנו ונדאג שאף אחד לא יישאר מחוץ למדורה.
אבינועם הרש הוא מחנך, מגיש פינת חינוך ב'כאן מורשת', מרצה להורים ונוער, נשוי ואב לארבעה ילדים
