"פחות הדרכה, פחות הנקה", זעקה לאחרונה כותרת ראשית בעיתון, ובפנים - מחקר נוסף שבדק את שיעורי ההנקה בישראל. אותו מחקר מצא כי בישראל (כמו במרבית מדינות המערב) מרבית הנשים מתחילות להניק אך מיעוטן מתמיד בהנקה לאורך זמן, בהתאם להמלצות משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי הממליצים על הנקה עד גיל שנה- שנתיים.
המחקר חדש של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות חשף כי משך ההנקה של הנשים בישראל נמוך משמעותית מההמלצות, וכי תקופת ההנקה הממוצעת שלהן עומדת על 67 ימים בלבד. זאת על אף חשיבותה של ההנקה ותרומתה המשמעותית לבריאות התינוק והאם.
בדרך כלל מחקרים אוספים נתונים על משך ההנקה (בלי לאפיין את איכותה או מאפיינים חווייתיים נוספים), ומצביעים על הפער בין אלו שמתחילות להניק לאחר הלידה (כ-95%) לבין אלו שמניקות בלעדית כחצי שנה אחריה (כ-30%), ואף על המשך הממוצע של הנקה בישראל (כ-60 יום). המסקנה שעולה מהם היא שצריך לשפר את מערך התמיכה - ולעודד הנקה לאורך זמן.
האזינו: למה אנחנו מרגישים אשמים כל הזמן?
במובלע נרמז שהפסקת הנקה בטרם עת היא ביטוי של קשיי הנקה שלא קיבלו מענה מתאים, או לחילופין חופשת לידה קצרה מדי. לדעתי, שתיהן פועל יוצא של מדיניות ציבורית אשר לא מספיק מותאמת להנקה. הכוונות נהדרות, והלוואי ומשך חופשת הלידה או כמות העזרה שאימהות בארץ מקבלות בתחילת הדרך יעלה, אך המסר המשתמע מבעד לאמירות אלו הוא בעייתי.
בקצרה, המסר הוא - אם תרצי, תצליחי. כלומר לא סתם תרצי - אלא אם את תהיי מוכנה לשלם את המחיר, להשקיע ולהתמסר - את תצליחי. אם תקבלי את כל התמיכה והייעוץ, תשני תזונה, תשאבי מסביב לשעון, תתגברי עם תוספים, תתחילי עם הפרוטוקול המשולש - אם תעשי את כל אלו, הרי שבסוף תצליחי ותניקי כמו שרצית.
האומנם? אני קוראת בנתונים האלה מסקנה הפוכה: הנקה מספקת איננה תוצר של בלעדי של רצון או מוטיבציה. גם לא של חינוך להנקה, הדרכה ותמיכה. הנקה מספקת היא תוצר מורכב של נסיבות, ולא תמיד היא אפשרית. כפסיכולוגית קלינית שמטפלת בנשים לאחר לידה, וכמי שחקרה הנקה במסגרת דוקטורט, אני רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה.
1. להנקה יש יתרונות רבים. אין צורך להכביר מילים על כך שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור התינוקות. היא מזינה, מחסנת, אקולוגית, זמינה, קלה ונוחה לאורך זמן. גם עבור האימהות יש להנקה יתרונות בריאותיים לא מבוטלים. נדמה לי שמעטות האימהות שאינן מודעות ליתרונות ההנקה בימינו. המסר עבר, אין צורך לחזק אותו עוד. העלייה בכמות הנשים שמתחילות להניק, כיום כ-95%, מחזקת את דבריי.
2. הנקה היא תהליך גופני. תהליכים גופניים אינם נתונים לשליטה מלאה שלנו. אנחנו יכולות לרצות משהו מאוד, אך התרגום הגופני לרצון הזה ייקח זמן, והוא לא תמיד יהיה בשליטתנו.
3. מרקם עדין מאוד נבנה בין אם לתינוק בשבועות הראשונים. מרקם של היכרות, של יחסים, של תלות ושל אמון. בהקשר להנקה, מיד לאחר הלידה האם והתינוק פוגשים את תנאי ההנקה המציאותיים שלהם. והמציאות, כמו שיודעים כולם, אינה תמיד נתונה למשאלות ליבנו.
4. מהי המציאות של תנאי הנקה? בראש ובראשונה מאפיינים פיזיולוגיים של פטמות האם ושל מבנה הפה של התינוק. לאחר מכן נסיבות הלידה, המצב האימהי, המצב המשפחתי ומידת הפניות. בהמשך גם מוטיבציה ורצון להניק למרות הקושי, ולבסוף תמיכה והדרכה.
5. בהנקה יש שניים - יש אם ויש תינוק. יש תינוקות שהמבנה האנטומי של הלסת שלהם, הטיית הראש, או פעולת הלשון - בעייתיים להנקה. לתינוקות כאלה יהיה קשה במיוחד לינוק.
6. הנקה היא מיומנות נלמדת. עבור רוב הנשים המניקות היא מתחילה קשה, ולוקח זמן עד שהאם והתינוק לומדים את הפעולה הנכונה. בדרך לשם יש כאב, פציעות, סתימות, פטריות ושיבושים שונים. זה לא אומר שאי-אפשר להתגבר על זה, זה רק אומר שזה עשוי להיות כואב וקשה.
7. הטבע הוא חכם מאד ואכזרי מאוד. כאשר נותנים לפצע מנוחה, מנסים לפתוח מרווחי הנקה, לוקחים יומיים להתאוששות וכדומה, חלון ההזדמנויות לייצור החלב נפגע, ולעיתים באופן קריטי. כלומר למידת הנקה מתבצעת "תחת אש", בזמן שהאם מתאוששת מהלידה, ומתרגלת לאימהות, ובזמן שהתינוק עצמו פגיע וזקוק להזנה נאותה. לכן, לא תמיד התנאים מאפשרים להתגבר על הקשיים הללו, וגם בהינתן תמיכה מספקת. הנקה יכולה להיפגע גם בלי שמישהו בחר בכך.
8. כשאני מדברת על נסיבות הנקה, אני מדברת על מעגלים חוזרים ונשנים של תגובה ופעולה - שלא ניתן לצפות אותם. למשל, תינוק שנולד מוקדם, במשקל נמוך, עם צהבת, לאם שעברה לידה קשה, שצריכה להתאושש נפשית ופיזית, אינו נמצא באותה נקודת פתיחה כמו תינוק שנולד בזמן, בשל, והתחבר לשד מיד לאחר הלידה. האם זה בלתי הפיך? לא. אך האם זה רק עניין של מוטיבציה? ודאי שלא.
ד"ר שיר בר-אמתצילום: שרון כהן שטרום9. קשיי הנקה הם דבר טבעי. תמיד היו תינוקות שהתקשו לינוק ואימהות שהתקשו להניק. גם בתנ"ך, גם בחברות שבטיות, גם במזרח הרחוק וגם באפריקה. בספרה המפורסם של החוקרת מרי אינסוורת', "מחקרים מאוגנדה", עקבה החוקרת אחרי דפוסי ההנקה של אימהות בחברה שבטית.
תיאוריה מלמדים שגם אז היו אימהות שלא היה להן מספיק חלב, היו אימהות שלא הניקו כלל (והתינוקות שלהן הונקו על ידי שכנות או קרובות משפחה), והיו תינוקות שלא הצליחו לינוק כלל (והוזנו בכוס שכן לא היו אז בקבוקים). אין זה אומר שלא ניתן היה לעזור להגיע להנקה גם במקרים הללו, אך המחשבה שקשיי ההנקה הם תוצר של חברה מודרנית, היעדר דוגמה אישית ובעיקר היעדר הדרכה, לא לוקחת בחשבון שקשיים אלו היו קיימים מאז ומעולם. כמו גם תמותת תינוקות בשל הזנה לא טובה. אנחנו חיים בעידן שבו ישנם תחליפים טובים להנקה, וזה לכשעצמו חיובי ויכול להוריד את הלחץ הקיומי להנקה בכל מחיר.
"אין זה אומר שלא ניתן היה לעזור להגיע להנקה גם במקרים הללו, אך המחשבה שקשיי ההנקה הם תוצר של חברה מודרנית, היעדר דוגמה אישית ובעיקר היעדר הדרכה, לא לוקחת בחשבון שקשיים אלו היו קיימים מאז ומעולם"
10. המחיר של עידוד הנקה, לא מדברים עליו. כלומר יושבים אנשים, רופאים וחוקרים, אוספים נתונים ואומרים: אוי, אנחנו כחברה כשלנו, לא הצלחנו לעמוד ביעדי ההנקה שלנו, לא הצלחנו לעלות את אחוזי ההנקה לאורך זמן. בואו נשתפר, בואו נתקן. איך? נפעיל עוד לחץ על אימהות. נוסיף עוד שאלה שגרתית בביקור אצל רופא ילדים (האם את מניקה?), נהפוך הדרכת רשות במחלקת יולדות להדרכת חובה, ונבצע מעקב טלפוני אחרי אימהות שמתקשות להניק במטרה לעודד אותן להנקה לאורך זמן. אם זה לא יועיל, זה לא יזיק. אז זהו. שלפעמים זה יזיק.
11. ולמה שיזיק? כי מסתובבות להן אימהות רבות שמרגישות שהן נכשלו במבחן ההורי הראשון שלהן. הן מרגישות שהן לא עמדו ביעד, שהן לא מספיק טובות, שהן עשו נזק שהן אפילו לא יודעות לאמוד אותו ובעיקר, שזו אשמתן - כי הן לא רצו מספיק, לא השקיעו מספיק, אולי ויתרו מהר מדי.
12. ואולי הנזק הוא מתוך המסר שעובר במטרה לעודד הנקה, והוא שהנקה חיונית לנקשרות האימהית לתינוק? כלומר אימהות שלא מניקות, משהו בחיבור הרגשי שלהם לתינוקות נפגע? זה כבר בבטן הרכה, וזה מחיר יקר לשלם.
"אולי הנזק הוא במסר שעובר, והוא שהנקה חיונית לנקשרות האימהית לתינוק? כלומר אימהות שלא מניקות, משהו בחיבור הרגשי שלהם לתינוקות נפגע? זה בבטן הרכה, וזה מחיר יקר לשלם"
13. מחקר הדוקטורט שלי, שנערך מטעם אוניברסיטת חיפה בהנחייתם של פרופ' דני קורן וד"ר דנה שי, ניסה לבדוק את המחיר הרגשי שאימהות משלמות בשל ניסיונות הנקה מתסכלים, ובדק מה באמת מזין קשר אם-תינוק. האם זה המעשה עצמו (כלומר הנקה, האכלה מבקבוק, או שילוב), או החוויה האימהית בזמן המעשה (חוויית ההאכלה, בין אם בבקבוק או בהנקה)? כמשוער, נמצא כי חוויית ההאכלה האימהית בחודשים הראשונים מנבאת את הנקשרות האימהית בהמשך הדרך, וכי ככל שההאכלה נחווית באופן חיובי יותר - הקשר מתחזק. לא נמצא קשר לאופן ההאכלה, ולא נמצאה תרומה ייחודית להנקה לקשר אם-תינוק כפי שאנחנו מדדנו אותו.
14. מכאן כי החוויה האימהית שנלווית להאכלת התינוק חשובה. וכדאי להתעניין בה, ולשאול עליה. לא רק מה את עושה, אלא גם מה את מרגישה בקשר לזה. לטוב ולרע. כל החוויות משפיעות.
15. הניסיון לעודד הנקה מעלה את הלחץ על נשים להניק. לא לכולן זה מתאים, ולא לכולן זה מסתדר. אינני אומרת שאין תועלת בעידוד הנקה, שכן הנקה זה דבר נהדר, ויש לה יתרונות רבים שאינני מתווכחת עליהם. אני רק מבקשת לשים לב למחיר הפסיכולוגי שהאימהות משלמות, ובהמשך גם התינוקות, על הנקה שאינה עולה יפה, ולהעביר את המסר שכמו בדברים אחרים בחיים, לרצות זה חשוב, אך לדעת להתפשר ולהתגמש בהתאם לנסיבות - חשוב יותר.
ד"ר שירי בר-אמת היא פסיכולוגית קלינית
