כשנעם חורב היה בן 11, הוא נהג לכתוב שירה בחדר שלו בעפולה. לשירים שלו הוא התייחס בחרדת קודש: הדפיס אותם, תייק בקלסר ושמר עליהם מכל משמר. "ידעתי שזה יהיה חשוב", הוא מספר. החלום שלו היה לעבוד ככותב שירים כשיהיה גדול, אבל בסביבה בה גדל לא הביעו תמיכה. "הבנים בגילי רצו להיות שחקני כדורגל, או לפתוח דוכן של פיצוחים. ואני רק רציתי לכתוב. אף אחד לא התייחס לזה ברצינות. אמרו, הילד רוצה לכתוב שירים אבל תכף החיים יגיעו, והוא יצטרך לשלם משכנתא. הייתה לי משפחה נהדרת. אבל החיים האמיתיים דורסים לנו את החלומות. משהו בנו מתקשה ואנחנו הופכים להיות ציניים".
"יש לי תפילה", שיר של נעם חורב
(הפקה: Avoxvision)
איכשהו, החלומות של חורב לא נדרסו. הוא כותב שירים עד היום ("מתנות קטנות" של רמי קליינשטיין), מרצה ובימים אלה יוצא לאור ספר הילדים הרביעי שלו, "גלידה בחורף", שמלווה באיוריה המרהיבים ומלאי התנופה של קסניה סובה. הספר עוסק בתמר הקטנה שמספרת על כל המקצועות המדומיינים שהיא רוצה לעסוק בהם כשתהיה גדולה: "מדריכת טיולים מתחת למים", "ליצנית של ליצנים", "רופאה של צעצועים שבורים" או "מגרשת חלומות רעים". המקצועות האלו לא קיימים, כפי שהדוד שלה, עודד, מזכיר לה ללא הרף. הסיפור עוסק במתח בין הדוד הריאליסטי לבין הילדה מלאת הדמיון.
"הייתי רוצה שהילדים ילמדו שהם לא חייבים ללכת בתלם", מסביר חורב על הקו המנחה של הספר. "הם לא חייבים להיות כמו כולם. מותר להם להתמסר לדמיון שלהם, וליצירתיות. זה לא הספר שאומר 'לכו תגשימו חלומות', אלא אומר - 'תעזו לחלום'. גם אם מסביבכם אנשים מרימים גבה. אל תתנו לזה לגעת בכם. תהיו בתוך ההתלהבות הילדית. לא היה לי מי שאמר שאם אעבוד קשה, אוכל להיות כותב שירים. למזלי, הבערה הזו הייתה כל כך חזקה בי, שהייתי כמו תמר. לא עניין אותי שאומרים שזה לא קיים. התשוקה הייתה כל כך גדולה, והסביבה לא כיבתה אותי".
תמר היא בעצם השתקפות שלך.
"תמיד בדמויות יש משהו שהוא אני. המלבוש משתנה, אבל אני תמיד כותב את עצמי או השתקפות מסוימת שלי. תמר היא לא ילדה מרצה. היא לא רואה בעיניים והיא לא מוותרת. היא ממשיכה להציע רעיונות. בסוף היא מדביקה את דוד שלה בהתלהבות. ברגע השיא, עודד עומד מול המראה, ורואה בה את הילד שהוא היה פעם, ואת מה שהוא רצה להיות כשהוא יהיה גדול - מוזיקאי. תמר שמה יד על הכתף שלו, והתפקידים מתהפכים לרגע: הוא הילד, והיא המבוגר המנחם. הרבה קוראים אמרו לי שהם מצאו את עצמם בדימוי הזה".
אחד המשפטים הבולטים בספר הוא ״כשיש דמיון מי צריך הגיון״.
"דמיון הוא התכונה הטבעית ביותר עבור ילדים. הם הכי מלאי דמיון שיש. אנחנו כמבוגרים מסרסים את זה וחיים בתוך גבולות, תבניות והגדרות. לילד, מבחינת דמיון, אין גבולות. זה מאד תלוי בדינמיקה בין ההורה לילד. אני זוכר את עצמי כילד, בתקופה ללא מסכים. דמיון זה כמעט כל מה שהיה ובראנו עולמות וירטואליים. צריך לעודד את זה, אצל ילדים, כי זה כבר קיים".
"יש משהו בעברית שמדליק אותי"
האיורים של סובה, שמיטיבה לתרגם לדף טקסטורה של גלידה, מתפרצים מהדפים. חורב מספר שהוא ידע שזה "זה" ברגע שהגיע לבית שלה, שם מתחבא סטודיו לייצור צעצועים. "בדירה קטנה ברוטשילד, שנראית תמימה מבחוץ, נמצא סטודיו קטן עמוס משחקים, פאזלים ומדפסות תלת ממד. זה ממש עולם פנטזיה מלא ושלם. היה מעניין לעבוד עם מישהי שאין לה ניסיון בספר ילדים, כי היא לא הייתה מקובעת. לא הייתה דרך אחת נכונה לעשות את זה. זה ספר שרצינו להשתולל בו. רציתי התפוצצות של צבע, דמיון, יצירתיות. היה כיף לעבוד עם מישהי שאין לה חוקים".
אילו ספרי ילדים אהבת בילדות?
"'מיץ פטל', 'איה פלוטו', 'דירה להשכיר', 'תירס חם'. כנער מאד אהבתי את 'ג'ינג'י' של גלילה רון פדר. תמיד התחברתי לספרות ישראלית. יש משהו בעברית שמדליק אותי. גם במוזיקה, אני מקשיב בעיקר לשירים בעברית וקורא בעיקר ספרות עברית".
איך לדעתך אפשר לשכנע ילדים לקרוא?
"להכריח אף פעם לא עובד. יש משהו בלספר סיפור לילד שקשור לקשר בין ההורה לילד, מאשר לספר עצמו. כשהאחייניות שלי יושבות בסוף היום עם אימא שלהן, הן יוצאות ביחד למסע עם הספר. לייצר טקסיות של רגע בסוף היום, למשל, זה יותר מהותי מהספר עצמו והתוכן שלו".
בימים אלו מחכים חורב ובן זוגו לילדה. עדיין אין שם, אבל "יש מחשבות", אומר חורב. "זה יהיה בטוח שם מאד ישראלי שיש לו משמעות".
יש לכם חששות לקראת ההורות באקלים הפוליטי הנוכחי?
"אין לי את הפחד הזה כרגע. יש בי עדיין את המקום שמאמין שבסופו של דבר זה מקום טוב לגדל בו ילדים. אני כל כך מחובר למקום הזה, זה הבית. עבר לי בראש, 'מה פתאום אני מביא לפה ילדה?'. פתאום אתה לא חושב רק על עצמך, אתה לא מורגל לזה לפני שאתה הורה. אבל עם כל הקושי וכל מה שאנחנו עוברים, לא הייתי מגדל את הילדה שלי בשום מקום אחר".
איזה אבא יהיה נעם חורב?
"אי אפשר לדעת. אני לא יודע מה יצוף. אני רואה חברים שהביאו ילדים וזה טלטל אותם. זה הדבר הכי מפחיד, הכי גדול. יהיה חשוב לי לתת לילד חופש לבחור מה שהוא רוצה ושידע שלא משנה מה, יש מישהו שמחזיק אותו".
אתה מכיר תוכניות ילדים בטלוויזיה?
"לפני שנתיים כתבתי סדרה לילדים בשם 'מתנות קטנות'. אני מודה שמעולם לא צפיתי בפרק של יובל המבולבל. אבל נגיע גם לזה, מה נעשה? אין ברירה".
פורסם לראשונה: 09:53, 11.04.24
