אחרי חודשים ארוכים ברחם המוגן, התינוק שלכם יוצא לאוויר העולם ומערכות גופו נדרשות להסתגל במהירות לסביבה חיצונית חדשה ושונה לחלוטין. חודשי השהייה ברחם אמורים להכין אותו לכך, אך בשבועות הראשונים עשויות להתרחש אצלו שורה של תופעות מוזרות, שמעוררות הרבה חששות אצל הורים טריים.
נרגיע ונאמר שמרבית התופעות השכיחות חולפות מאליהן ואינן מסוכנות. רק במקרים נדירים מאוד הן דורשות בדיקה רפואית, שלרוב יוצאת תקינה. הנה מגוון התסמינים הצפויים אצל העולל שלכם, מתי נדרש טיפול, ובאילו מקרים יש צורך בבדיקת רופא.
קוליק
קוליק מוגדר כבכי של תינוק שנמשך יותר משלוש שעות ביממה, במשך יותר משלושה ימים, בשבוע אחד. מהתופעה סובלים כ-20% מהתינוקות. קוליק מופיע לרוב בארבעת החודשים הראשונים לחיים. אף שעדיין לא ברור לגמרי מדוע התופעה מתרחשת, כל המחקרים הוכיחו שקוליק הוא לא מצב מסוכן ואינו פוגע בהתפתחות התינוק. לכן, הבעיה המרכזית היא הלחץ והחרדה שנוצרים בקרב בני הבית.
אסיפת הורים
האזינו: המסע לאימהות - מה עובר על מטופלות פוריות? #45
39:50
קוליק לא מחייב טיפול רפואי, אך לאורך השנים הועלו מספר אופציות, החל מהחלפת תחליף החלב (הפורמולה) לתמ"ל מפורק, דוגמת נוטרמיגן או פרוג'סטמיל, שינוי תזונתי של האם והסרת מאכלים כמו כרובית, ברוקולי, נבטים, שעועית, קפאין ואלכוהול - העלולים להשפיע על מערכת העיכול של התינוק היונק, או ניסיון להקל עליו באמצעות אקמול או נובימול. במקרה של בכי שנמשך חרף הניסיונות הללו מעל שבוע, יש לפנות לבדיקת רופא.
קראו עוד:
אריתמה טוקסיקום נאונטורום
פריחה זו מעוררת לא אחת דאגה רבה אצל הורים ולעיתים אפילו אצל צוותים רפואיים שאינם יודעים לזהות אותה. אבל מדובר בתופעה שכיחה, שמופיעה לרוב ביומיים-שלושה הראשונים לחיים. הפריחה מורכבת מכמה נגעים, כולל כתמים אדומים ושלפוחיות זעירות קטנות המוקפות בהילה אדומה, והיא מפושטת באזורים רבים של הגוף. היא נמשכת בין כמה שעות לשבוע, לא מסוכנת, חולפת מאליה, לא דורשת כל טיפול ולא מגבירה כל סיכון להתפתחות אלרגיות בעתיד.
כתם מונגולי
נגע כחול שמופיע אצל תינוקות רבים, לרוב באזורי הגב התחתון והעכוז, עקב הצטברות תאים שיוצרים את הפיגמנט מלנין, המלנוציטים. התופעה חולפת ברוב המקרים במהלך השנים הראשונות לחיים, אך גם אם חלק ממנה נותר – מדובר בעניין קוסמטי בלבד, שלא דורש כל טיפול. במקרים שהכתם מופיע ברגליים, בכתפיים או בזרועות, הוא נוטה להישאר כל החיים, אך גם זה לא מסוכן ואין צורך בטיפול. לרוב נוטים לשלוח את היילודים לבדיקת אולטרסאונד כדי לוודא שאין ליקוי במערכת העצבים, שם המלנוציטים אמורים להימצא, אולם ברוב המכריע של המקרים תוצאת הבדיקה תקינה.
פליטות
תינוקות רבים בולעים את מי השפיר, ולכן ביממה הראשונה הם עלולים לפלוט נוזל שקוף או רירי. בנוסף, בשבועות הראשונים לאחר הלידה עשויות להופיע פליטות לאחר ההאכלה. לרוב מדובר בתופעה נורמלית, אולם אם הפליטות בכמות גדולה, מעל רבע מכמות המזון, הן עשויות להעיד על כמות האכלה רבה מדי. פליטות הן לרוב תוכן מזון לא מעוכל שמקורו בחלק העליון של הקיבה. הן יוצאות לרוב בצורה איטית ונוזלית. מנגד, הקאה נפלטת לרוב בזרם חזק וצבעה יהיה צהבהב.
אם התינוק שלכם סובל מפליטות משמעותיות, או שהוא באי-שקט ניכר או ממושך לאחר ההאכלה וגבו מקושת (תופעה המכונה "סינדרום סנדיפר") ייתכן שהוא סובל מריפלוקס קיבה־ושט, מצב שבו השסתום המפריד בין הוושט לקיבה אינו בשל ותוכן הקיבה נפלט החוצה, או מהפה או רק בתוך הוושט. כאשר הריפלוקס חמור במיוחד, התינוק אינו עולה במשקלו כמצופה, או שממעט במתן שתן. במקרים כאלה יש לפנות לרופא הילדים שישקול החלפת הכלכלה לכזו שמתמצקת בקיבה ואינה נפלטת, לצד תרופה המפחיתה את חומציות הקיבה, כך שגם בעת פליטה התינוק לא יסבול מכאבים. לפני הכל, ודאו שכמות המזון שאתם נותנים לתינוק אינה גדולה מדי. המינון התקין הוא 120 עד 150 מ"ל ביממה לכל קילו משקל.
"בשבועות הראשונים לאחר הלידה עשויות להופיע פליטות לאחר ההאכלה. לרוב מדובר בתופעה נורמלית, אולם אם הפליטות בכמות גדולה, מעל רבע מכמות המזון, הן עשויות להעיד על כמות האכלה רבה מדי"
עיטוש
בימים הראשונים לאחר הלידה עשוי התינוק להתעטש. לא ברור לגמרי מדוע זה קורה. ההשערות גורסות שמדובר בגירוי של רירית האף עקב הבדלי הטמפרטורה בין הרחם לבין האוויר החיצוני, לחות מוגברת בחלל האף או רפלקס נוירולוגי. כך או כך מדובר בתופעה שאיננה מסוכנת וחולפת מאליה.
חבל הטבור
במשך השהות ברחם, חבל הטבור הוא צינור החיים של העובר, המספק לו את כל הדרוש, מחומרי תזונה ועד חמצן, אולם לאחר הלידה אין בו עוד צורך. הוא נחתך באמצעות הנחת אטב חוסם במרחק של מספר סנטימטרים מהגוף, והאטב מוסר לאחר שהטבור מתייבש ומתחיל להגליד. הגדם נפרד לחלוטין מהגוף ונושר תוך כשבועיים מהלידה. לעיתים יופיע דימום קל סמוך לחיבור הגדם לגוף התינוק, אך הוא נפסק מעצמו תוך דקות. בעבר נהגו לחטא את הגדם באלכוהול, אולם כעת ממליצים לשטוף אותו במים ולתת לו להתייבש באוויר.
במקרים נדירים הגדם עלול לא להגליד או להזדהם. לכן, במקרה שמופיע אודם סביב הטבור, או אם נודף ריח רע מהאזור, יש חום גבוה או הפרשה מוגלתית יש לפנות מיד לרופא שימליץ על חיטוי המקום ולעיתים גם טיפול אנטיביוטי. ואם הגדם לא נשר תוך חודש, יש לפנות לרופא הילדים שישקול את הצורך בהסרתו אצל כירורג ילדים.
ורניקס
בשליש השלישי של ההיריון מתחיל עור התינוק להתכסות בשכבה שומנית שעוותית, שתפקידה המשוער הוא הגנה על עור התינוק בזמן השהייה ברחם, הלידה והשעות הראשונות לחיים. אצל חלק מהתינוקות שכבת הוורניקס עבה, ואצל אחרים השכבה דקה או שאינה נראית כלל. ההשערות הן שהוורניקס מסייע לתינוק לשמור על חום הגוף, להתגונן מזיהומים ולהחליק בתעלת הלידה. האחיות בתינוקיות נוהגות לרחוץ את היילוד ולעיתים להסיר את הוורניקס, אך אין בכך צורך. הוא נספג לרוב ביממה הראשונה לחיים, ועד שבוע מהלידה. אין להשתמש בקרמים או משחות שרק עלולים להזיק ואף לגרום לדלקות או התפתחות של פטריות.
שינויים באיברי המין
התינוק חשוף להורמונים מהאם, שעשויים לגרום לשינויים שונים באיברי המין, שחולפים מאליהם. כך, למשל, תיתכן נפיחות בשדיים הן אצל תינוקות זכרים והן אצל נקבות, הפרשה מועטה של חלב או דימום קל מהפטמות, והפרשה וגינלית מועטה, לבנה, צהובה או דמית. התופעות חולפות מאליהן תוך חודש.
רפלקסים ותנועות
היילוד מגיח לעולם עם רפלקסים יחודיים, המסייעים לו בחיים שמחוץ לרחם. כך, למשל, רפלקס המציצה – התינוק מתחיל למצוץ כששמים דבר מה על שפתיו. ברפלקס הלפיתה יאחוז היילוד בחוזקה בעת מגע עם כף ידו. ברפלקס הקרוי מורו, ומוכר גם כ"רפלקס הבהלה", התינוק פורס את ידיו ורגליו ומתכווץ בתגובה להנחתו על המיטה, עקב רעש או אור חזק או כאב. תופעה נוספת שמבהילה הורים היא תנועות גוף בעת השינה הנראים לכאורה כפרכוס ונעלמים לחלוטין כשמעירים את התינוק. כל הרפלקסים הללו נחשבים לתקינים, והם נעלמים עד גיל ארבעה חודשים.
מרפס
עצמות הגולגולת של התינוק עדיין אינן מחוברות לחלוטין, כדי לאפשר את גדילת המוח. כך, נוצרים שני פתחים מרכזיים בגולגולתו – מרפס קדמי הנסגר סביב גיל שנה וחצי, ומרפס אחורי הנסגר סביב גיל ארבעה חודשים. הורים רבים נבהלים כי ליטוף מעל המרפס הקדמי מרגיש כמו "לגעת במוח", אך מדובר בקרומים העוטפים אותו ובנוזלים, ואין חשש בליטוף עדין. למרפס יש חשיבות באבחון סימני מצוקה: מרפס שקוע עלול להצביע על התייבשות, ומרפס בולט מאוד עלול להצביע על עליית לחץ תוך־גולגולתי, דימום או דלקת קרום המוח. בכל חשש משינוי באזור המרפס יש להתייעץ עם רופא הילדים.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, רופא ספורט ותעופה והכתב הרפואי של ynet
