אסיפת הורים
"כמו לעמוד מול 200 אנשים": מה שעובר על ילדים עם חרדה חברתית #48
43:44
בשנה שעברה נערה בת 14 הובהלה לחדר מיון בבית חולים באוהיו אחרי ניסיון התאבדות. הצלקות הרבות על זרועותיה הבהירו כי זו לא הייתה הפעם הראשונה. בזמן שהרופאים הצילו אותה, פסיכולוגים בבית החולים ניסו להרגיע את ההורים שבאמת לא ידעו את נפשם. איך הילדה המתוקה שלהם, שגדלה בבית שיש בו הכול וקיבלה רק אהבה, מנסה שוב ושוב להתאבד.
אחרי חודשים של טיפול נפשי אינטנסיבי שעברה הנערה, הגיעו הפסיכולוגים למסקנה אחת בשפה שכל אחד יכול להבין: "היא לא קיבלה מספיק 'לייקים' באינסטגרם".
בתי חולים ברחבי ארה"ב מוצפים יותר ויותר בסיפורים כאלה. מספר בני הנוער שמגיעים למיון אחרי ניסיונות פגיעה עצמית ברמות שונות הוא לא רק חסר תקדים, אלא הוא נמצא ברמת מגפה. המחלקות המיועדות לטפל נפשית בילדים האלה אחרי שהם מתייצבים פיזית כל כך מלאות, שלפעמים הם פשוט נשארים מאושפזים בהמתנה כי מסוכן מדי לתת להם ללכת הביתה.
ד"ר ויווק מרת'י הוא ה-Surgeon General של ממשל ביידן, המקבילה האמריקנית לראש שירותי בריאות הציבור בישראל, וכל הדיווחים האלה מגיעים בסופו של דבר לשולחנו. כשהם נערמו לגובה בלתי נסבל, פירסם מרת'י, רופא רך דיבור ומוערך מאוד, אזהרה בהולה ממש לגבי המשבר הקשה שעובר על צעירים אמריקנים בעידן המדיה החברתית.
"הדחיפות עליונה", כתב מרת'י, "לא עשינו מספיק כדי למקסם את התועלת ולמזער את נזקי המדיה החברתית בילדים. אני מודאג מבריאותם הנפשית של ילדינו. פגיעה בבריאות הנפש היא משבר בריאות הציבור המכונן של זמננו, ומה שקורה עם בני נוער הוא נקודה לדאגה. השאלה מספר אחת שאני מקבל מכל הורה שאיתו אני מדבר היא על מדיה חברתית: 'האם זה בטוח לילדים שלי?'"
קראו עוד:
באופן שהפתיע אפילו אותו, שמע מרת'י את אותם פחדים מבני הנוער עצמם. "בשולחנות עגולים שהיו לי עם תלמידים, הם מרבים להעלות מדיה חברתית באופן יזום", אמר בסדרת ראיונות לתקשורת האמריקנית, "הדברים שהם אמרו לי באופן עקבי ביותר הם: שהמדיה החברתית גרמה להם לעיתים קרובות להרגיש רע יותר עם עצמם; שהם הרגישו רע יותר לגבי החברים שלהם; ושהם לא יכלו לעזוב את הפלטפורמה. תלמיד אחד אמר לי 'אני מרגיש מצוין במהלך היום, ואז מוציא את הטלפון שלי ומגיע לרשתות החברתיות ורואה את כל האנשים האלה עושים דברים בלעדיי - אנשים עם גוף מדהים וחיים מדהימים - ופתאום אני מרגיש הרבה יותר גרוע עם עצמי'".
לפי סקר של מכון "פיו", מספר מדהים של 95 אחוז מבני הנוער בארה"ב משתמשים בפלטפורמת מדיה חברתית אחת לפחות, ויותר משליש נמצאים במדיה חברתית "כמעט בלי הפסקה". הסקר גם מצא קורלציה בין זמן השימוש לדיווחים והאבחנות הקליניות בקרב מתבגרים של חרדה ודיכאון ולביקורים בחדר מיון בגין פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות.
הדוח בן 19 העמודים של מרת'י היה אזהרה ציבורית יוצאת דופן אבל לא יחידה. הוא הצטרף למדריך ראשון מסוגו אי-פעם שפרסם איגוד הפסיכולוגים האמריקני, שכתב כי "בגיל ההתבגרות המוקדמת, שבו נוצרות זהויות ותחושת ערך עצמי, התפתחות המוח רגישה במיוחד ללחצים חברתיים, דעות עמיתים והשוואות". המדריך המליץ להורים לעקוב מקרוב אחר השימוש של בני נוער באינטרנט, ולחברות טכנולוגיה לשקול מחדש את השימוש בפיצ'רים כמו אפשרות הגלילה האין-סופית ומקש ה"לייק" - זה הרי הפך להיות מדד להערכה עצמית גם אצל מבוגרים, אז מה יגידו בני נוער.
"המדריך המליץ להורים לעקוב מקרוב אחר השימוש של בני נוער באינטרנט, ולחברות טכנולוגיה לשקול מחדש את השימוש בפיצ'רים כמו אפשרות הגלילה האין-סופית ומקש ה'לייק' - זה הרי הפך להיות מדד להערכה עצמית גם אצל מבוגרים, אז מה יגידו בני נוער"
למרת'י אין סמכויות לקבוע נהלים ופיקוח, הוא יכול רק להצביע על בעיות ולהמליץ על דברים כמו הקפדה משפחתית על זמני ארוחות ומפגשים אישיים ללא כל מכשירים, ויצירת "תוכנית מדיה משפחתית" כדי לקבוע גבולות סביב תוכן. אבל כל אלה הם רק פלסטרים על נמק מתפשט. מה שמרת'י כן יכול לעשות, ואכן עשה בדוח, זה להפנות אצבע ישירה אל מי שיכולים לשנות את המצב: חברות הטכנולוגיה וקובעי המדיניות בוושינגטון.
"זו 100 אחוז האחריות שלהם", אמר מרת'י, "אנחנו לא מבקשים מההורים לבדוק את הבלמים במכוניות שילדים ייסעו בהן, או את המרכיבים בתרופות שילדים לוקחים, או לנתח את הכימיקלים בצבעי הצעצועים שהם קונים לילדים. הממשלה קובעת סטנדרטים ואוכפת אותם. אי-אפשר לתת לחברות טכנולוגיה לקבוע סטנדרטים משלהן; אנחנו לא עושים את זה באף מגזר אחר שבו רווחת הילדים על כף המאזניים, אבל זה מה שקורה כאן ב-20 השנים האחרונות. לחברות טכנולוגיה יש אינטרס מובהק לשמור על יוזרים, והן משתמשות בטקטיקות המפתות אנשים לעסוק בהתנהגויות שדומות להתמכרות. הילדים שלנו הפכו למשתתפים בניסוי בן עשרות שנים".
אפשרויות רגולטוריות לפי מרת'י הן התאמה לתקני בטיחות החלים על מוצרים אחרים לילדים, ושינוי התקנים סביב גיל המשתמשים. "13 הוא הגיל הנפוץ שהרבה פלטפורמות משתמשות בו כדי לאפשר הצטרפות", אמר מרת'י, "אבל עלינו לזכור שני דברים. ראשית, זה לא באמת נאכף, כי כ-40 אחוז מבני שמונה עד 12 נמצאים במדיה החברתית. ושנית, המספר 13 לא הגיע ממערכת בריאות שבדקה באיזה גיל ילדים יכולים להיות במדיה החברתית, הוא הגיע מחוק הגנת הפרטיות המקוונת של ילדים, שלא עוסק במצב הנפשו של הילד בגיל הזה".
דבר נוסף שרגולציות יכולות לעשות הוא להבטיח שחברות טכנולוגיה ישתפו בשקיפות נתונים רלוונטיים. "אני שומע מחוקרים כל הזמן כי הם אינם מסוגלים לקבל גישה מלאה לנתונים כדי להבין היטב את ההשפעה שיש לפלטפורמות על ילדים", אמר מרת'י, "כהורה בעצמי, אני לא רוצה להרגיש שמסתירים ממני מידע לגבי השפעת מוצרים שהילדים שלי משתמשים בהם על בריאותם הנפשית. אני מכיר בכך שחברות מנסות לנקוט צעדים לשיפור הבטיחות עבור ילדים, אבל זה ממש לא מספיק. לילד יש רק ילדות אחת. בני נוער הם לא 'מבוגרים קטנים', הם ילדים בשלב קריטי של התפתחות המוח שישפיע על שארית חייהם. אנחנו חייבים לעשות משהו ומיד".
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.23
