מי שהגיע בימים האחרונים לבתי הקולנוע לא הצליח לפספס את ההיסטריה סביב הסרט "ברבי", עם תורים ארוכים בכניסה, ונשים וגברים לבושים בוורוד. גם מי שלא יוצא מהבית נתקל בתוכן הקשור לסרט בכל מדיה אפשרית.
אסיפת הורים
האזינו: המסע לאימהות - מה עובר על מטופלות פוריות? #45
39:50
בבתי הקולנוע אפשר גם לראות לא מעט ילדות שהגיעו לצפות בסרט ויצאו מבולבלות למדי, וכך גם ההורים שהאמינו שהסרט של ברבי שיצא בקיץ ומעוטר בצבעי פסטל - יתאים לקהל צעיר במיוחד. אך לסרט אין שום כוונה לשעשע ילדים בחופש הגדול: מדובר בהפקה ביקורתית במיוחד שלא חוסכת בהבעת עמדות על פמיניזם, פטריארכיה, אידיאל היופי, הפחד מזקנה ואפילו צלוליטיס, מילים ומושגים שילדות בגיל יסודי בדרך כלל לא מכירות.
ליווינו חבורת ילדות בנות 11-9 שהגיעו לסינמה סיטי גלילות כדי לצפות בסרט עם האימהות, שקיבלו הוראה לפני ההקרנה: לא להסביר לבנות דבר במהלך הסרט. "הייתי נותנת לסרט דירוג של ארבעה או חמישה כוכבים", אמרה בסיום אילאיל כהן שעולה לכיתה ו', "אבל לפי הדברים שהבנתי זה שלושה. היו דברים שכל המבוגרים צחקו ולא הבנתי למה".
עתליה, אחותה התאומה, מסכימה ומוסיפה: "גם אני הייתי נותנת בגלל ההבנה שלוש וחצי, וגם כי עדיין הם בחרו את ברבי 'הטיפוסית'. למה לא שיער חום? למה היא תמיד עם שמלה?"
את ברבי הטיפוסית בסרט משחקת מרגו רובי. בתחילת הסרט חייה מתחילים להשתבש, היא מתחילה לחשוב על מוות, מופיע לה צלוליטיס על הירך והרגליים שלה, שתמיד נמצאות על קצות האצבעות, הופכות לשטוחות. ברבי עוזבת את ברבילנד לעולם האמיתי בניסיון למצוא פתרון, שם היא מגלה שבניגוד לחייה האוטופיים שבהם הברביות הן שמנהלות את העולם - רופאות, פיזיקאיות, שופטות העליון ואפילו הנשיאה, בעולם האמיתי לא כך הדבר.
שאלנו את קבוצת המיקוד שלנו אם בעולם האמיתי באמת הבנים שולטים כמו שנטען בסרט. תלמה פיליפ גושן, עולה לכיתה ד', קבעה חד-משמעית: "בעיניי יש שוויון". איילת צובל שעולה גם היא לכיתה ד', הסכימה איתה אך הסתייגה: "פעם זה כן היה ככה, אבל עכשיו הבנות יותר. אם צריך משהו בבית הספר מזמינים תמיד את האימא".
קראו עוד:
האימהות הסתקרנו לדעת מה הייתה התשובה של הבנות. "יש סיכוי שהבנות שלי ענו שגברים מנהלים את העולם", מספרת נגה כהן, אימן של אילאיל ועתליה, חוקרת ומרצה על תרבות, ספרות ומגדר. "אבל אני חושבת שהדור שלהן כבר חווה את העולם אחרת. זה לא שהן לא חוות דיכוי ואי-שוויון, אבל הן חוות את זה עם תחושת מודעות וחירות, דברים הם לא מובנים מאליו".
"וזה שקן חשב שגברים מנהלים את העולם? הרגיש לי שגם הוא חושב כמו אישה", אומרת נעמה, אימא של איילת ומדריכת הורים במקצועה. היא מתייחסת לחלק בסרט שבו קן מגלה את הפטריארכיה בעולם האמיתי ומנסה לייבא אותה לברבילנד. "אני מאמינה שהבת שלי גדלה בבית מאוד שִׁוויוני. היא יודעת שאני עובדת בצורה שמאפשרת לי להיות איתה ועם האחים שלה בבית, כי זה מה שאני בחרתי. היא יודעת שאין אבא ואימא אותו דבר, הכול למעשה בשיתוף".
גם לגבי המסר של הסרט, הדעות בין קבוצות הביקורת היו שונות. עתליה טענה שהסרט "צודק" ושהמסר שלו הוא שבנות יכולות לעבוד במה שהן רוצות. לעומתה, איילת האמינה שהסרט ממחיש שאין עולם מושלם, ובכל עולם יש בעיות שצריך להתמודד איתן.
אילאיל הסכימה איתה: "אני חושבת כמו איילת, שיש עולם שהכול טוב בו, הם לא מתים, והכול נפלא אבל הם רוצים לראות את העולם האמיתי שבו אנשים מתים ומזדקנים ואפשר גם לבכות, וכשהם חוזרים לעולם שהכול בו טוב גם הוא נהרס".
שרון פיליפ גושן, דבוראית ורכזת חינוך במרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, תפסה את הסרט מעט אחרת והתייחסה בעיקר לסצנת הפתיחה שבעיניה אומרת הכול - סצנה שבה ילדות נוטשות את בובות התינוקות ששיחקו בהן עד כה ומגלות את בובת הברבי הנשית.
"זאת סצנה מדהימה והיא מספרת את הסיפור כולו. פעם כל מה שיכולת לחלום זה להיות אימא. וזה מה שקרה עם ברבי וגם קצת הפרודיה שלה - היא פתחה את הדלת להיות כל דבר שילדה תרצה". תלמה, בתה, זכרה גם היא את הסצנה הזאת: "אני גם לא אוהבת לשחק אימא, עם ברביות כל פעם הייתי מישהי שונה אבל תמיד זה היה עולם קסום שהכול נפלא בו. אני פחות אוהבת את הברביות הרגילות, אם הייתה ברבי פחות רזה זה היה יותר מציאותי וכיפי".
סצנה נוספת שזכורה במיוחד לאימהות היא הגעתם של ברבי וקן לעולם האמיתי. השניים נוסעים על גלגיליות בטיילת בלוס-אנג'לס כשברבי מרגישה תחושה "אלימה" ממבטי הגברים ברחוב. הם מעירים לה על המראה שלה ואדם אחד אפילו צובט אותה בישבן. "זה גרם לי להרגיש מכווצת", אומרת נגה, "קינאתי בהן שהן לא מבינות את זה. אותנו הטרידו והתרגלנו להיות מותקפות ומוטרדות, ואם אני לא בסדר עם זה, זה בעיה בי".
שרון: "ככה נבנה הערך העצמי שלנו. בנות בכיתה ו' מספרות בסדנאות על התחושה של ללכת ברחוב חשופה ולא מוגנת, אני שואלת מה אתן עושות כדי להגן עליכן ברחוב? ולכל הבנות יש כבר אסטרטגיה קבועה - מדברת בטלפון, הולכת עם מפתחות. הפחד הזה הוא מבוסס לרוב אבל הוא גם כבר עובר ב-DNA מאם לבת וגם לבנים שלנו כבר".
נושא ההטרדות או תחושת ההחפצה במרחב הציבורי לא עלה בשיח מול הנשים הקטנות, אך אידיאל היופי היה נוכח ומורגש במיוחד. "הנה תראי, יש ציור שם של ברבי", אומרת איילת ומצביעה על פרסומת המוצגת ליד הקופה. "אם ברביות היו כמו הגוף שלנו, זה היה נראה אולי לא טוב. ברביות, הקטע שלהן, זה גם שהן רופאות והכול וגם שהן יפות ושכשילדה משחקת בהן היא תמיד דמות יפה".
"ברבי היא לא מכוערת," מוסיפה אילאיל, "הן תמיד עם שיער חלק ועקבים למרות שזה לא נוח, אם הייתה לי ברבי מכוערת הייתי משחקת בה אבל לא כדמות הראשית, היא הייתה הרעה או האמא החורגת". שאר הבנות מהנהנות בהסכמה וחושבות על עוד ליהוקים לברבי המכוערת שהמציאו. לנעמה היה ברור שבנסיעה הביתה היא תסביר לאיילת כיצד נוצרה הברבי המושלמת בסרט: "זה סט צילום, ואיפור, היא צריכה לדעת שזה מלאכותי והיא לא צריכה לרצות להיות ברבי. עם הכלים שיש לה והחשיבה הביקורתית שיש לה בבית אני חושבת שהיא הבינה".
אילאיל מבהירה שלא מדובר רק במרגו רובי ובקולנוע: "אישה יפה ודוגמנית זאת רק בלונדינית עם עיניים כחולות, זה מה שאני רואה בפרסומות. הסרט מעביר על זה ביקורת בחלק מהזמן, לדוגמה כשברבי אמרה לאישה המבוגרת שהיא יפה - היא בלונדינית צעירה ומהממת ואומרת לאישה זקנה עם שיער אפור שהיא יפה?".
"אולי זה אומר שאישה יפה היא גם מישהי שמתחשבת", מסכמת עתליה.
