אם נדמה לכם שכל הדבורים דומות אחת לשנייה, תחשבו שוב. בישראל, מתברר, יש כ-1,200 מינים של דבורי בר, והיא נחשבת למעצמת דבורים. בארצות הברית, למשל, הגדולה בשטחה פי 400 ממדינת ישראל, יש "רק" כ-6,000 מינים של דבורים.
המידע הזה מתגלה בביקור במוזיאון הטבע בתל אביב, המציין בימים אלה חמש שנים להיווסדו. המוזיאון ע"ש שטיינהרדט, הממוקם באוניברסיטת תל אביב, כולל יותר מ-6.1 מיליון פריטים שמתעדים את עולם החי והצומח בישראל ובמזרח התיכון לאורך אלפי שנים. יותר מ-700 אלף איש ביקרו במוזיאון מאז שנפתח, אבל לא רבים יודעים שרוב האוספים במקום בכלל לא גלויים לציבור.
בחלקו השני והסודי, נמצאים אוספי המוזיאון שהם הבסיס המחקרי לחקר טבע בישראל. האוספים כוללים, בין היתר, את אוסף הדבורים המכיל כ-250,000 פריטים, אוסף הפרפרים עם כ-130,00 פריטים, אוסף החרקים עם כחמישה מיליון פריטים ואוסף הדגים עם כ-150,000 פרטים.
בימי הקיץ מציעים במוזיאון, שאליו הכניסה היא בתשלום, מגוון סיורים ופעילויות לילדים ולכל המשפחה, בהם סיור מודרך בתערוכה "זה מתחמם - האקלים, המשבר ואנחנו", שננעלת בסוף החודש, "אגדה חיה" בהופעה - מיזם מוזיקלי זואולוגי של שחר אבן-צור (מוניקה סקס), וסדנת "חקרטבע" להורים וילדים "המאפשרת התבוננות מקרוב בפרטים קטנים וגדולים, שימוש בציוד מדעי ויצירת חיות מנייר".
כמו ספרייה קסומה
לרגל חגיגות החמש למוזיאון, קיבלנו הצצה לאוספים הנסתרים. הטיול ביניהם דומה לשיטוט בספרייה קסומה. ריח חומר השימור באוויר, עדות לשיטות השימור הישנות שהיו נהוגות, אבל במקום ספרים תוכלו למצוא ארגזים וצנצנות מלאים בבעלי חיים, פרפרים ועשים, חיפושיות וזוחלים, שוניות אלמוגים, כוכבי ים ודגים. לכל מחלקה הריח והקסם הייחודיים לה.
אוסף החרקים הוא הגדול ביותר. "יותר ממחצית ממספר הפריטים במוזיאון הם חרקים", אומרת בגאווה פרופ' נטע דורצ'ין, האוצרת הראשית של אוסף החרקים. "זה לא מפתיע, כי חרקים הם רוב היצורים על פני כדור הארץ".
הטיול במסדרונות החבויים של המוזיאון הוא חוויה קרירה ומנוגדת לחלוטין לחום המעיק שבחוץ. "לחות נמוכה וטמפרטורה נמוכה נדרשות כדי לשמר את האוסף", מסבירה פרופ' דורצ'ין, "ונזקים יכולים להגיע בעיקר מחרקים אחרים שאוהבים לאכול מוצגים מתים".
למה משמשים האוספים הסודיים האלה?
"האוסף משמש חוקרים שונים, מדענים וגופים כמו רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות. יש לנו קשרים אינטנסיביים איתם. הקשר בין חרקים לחקלאות הדוק, לחיוב ולשלילה. יש הרבה חרקים שנותנים שירותי מערכת חיוניים, כמו מאביקים ואויבים טבעיים של מזיקים. יושבים פקחים של משרד החקלאות בשדה התעופה, וכשמגלים חרקים במשלוחים פונים אלינו. מומחה יכול להסתכל על זה ולומר אם אפשר להכניס את המשלוח, או אסור בשום פנים ואופן שזה ייכנס. ברגע שנכנס דבר לישראל ומתפשט, זה סיפור אחר לגמרי להתמודד איתו".
ישראל מתמודדת עם שורה של מינים פולשים שגורמים לנזקים, ובמוזיאון הטבע מתקבלות מדי שנה מאות פניות עם בקשות לזיהוי.
ד"ר בת-שבע (שבי) רוטמן, אוצרת אוסף הדגים, ידועה במחקר שלה על הזהרונים, מין פולש לים התיכון. טורף-על שאוכל כמעט כל מה שנקרה בדרכו. היא הבחינה בו עוד כשדובר עליו רק בתצפיות בודדות. "בינתיים כל התחזיות די התממשו. יש לו פוטנציאל הרסני למדי על הסביבה, אין לו אויבים טבעיים והוא טורף מאוד אפקטיבי. להכניס דג כל כך אופורטוניסט במערכת כזו, זו איזו נורת אזהרה. אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל לאחור בים.
"יש כאן דגים שנאספו ב-1910. רוב הפרטים מהים התיכון ומאילת. יש כאן דגים מסיישל ומאריתראה, דגים מאזורים שאין לנו גישה אליהם היום כי הם מוקדי מלחמה. יש כאן במערכת שינויים שאנחנו לא יכולים להסביר את כולם. הים מאוד משתנה. דגים דומיננטיים הופכים לנדירים, ויש מינים שהפכו לנפוצים. הים מתחמם. יש מינים שנעלמים לגמרי".
נשמע כאילו הארכיון משמש כתמרור אזהרה.
"אנחנו יכולים לקחת את כל הידע הזה ולהסיק מסקנות, לנסות לאזן ולמנוע את השינויים בעתיד".
מוצאים ומכחידים
הארכיון כולל מגוון רחב של פריטים והוא בעל ערך של אוסף לאומי. המערכת כוללת יותר מ-600,000 פריטי אוסף רשומים, כולל נתונים על כל פריט - מתי והיכן נאסף, מי אסף אותו ומידע סביבתי וגיאוגרפי נוסף. כל שנה מתווספים לבסיס הנתונים יותר מ-30,000 פריטי אוסף חדשים. פריט יכול להיות חרק בודד, או צנצנת ובה עשרות רבות של סרטנים.
לדברי פרופ' דורצ'ין, "כל שנה מתגלים עשרות מינים חדשים של חרקים. זה בקנה מידה שונה לחלוטין מכל אוסף אחר פה. אנחנו יודעים בדיוק מה יש לנו בחולייתנים בעולם, ובוודאי פה בישראל. חרקים, בהערכה גסה, יש 25,000 מינים בישראל, וכמה אלפים מהם עדיין לא ידועים למדע. אנחנו יודעים שהם נמצאים פה. אבל לא מודעים להם. רק המיעוט מוכר למדע".
אם אנחנו מגלים בכל שנה עשרות מינים חדשים למדע, זה אומר שאנחנו גם מכחידים בכל שנה עשרות מינים.
"כן. ואפילו יותר מכמה עשרות. ב-2017 פורסם בגרמניה מחקר שעשה רעש גדול בעולם, ובו החוקרים הראו שיש ירידה של יותר מ-70 אחוז במסת החרקים באזורים שדגמו. היה להם רקורד דיגום של 25 שנה אחורה. אצלנו אין מחקר כזה. אבל אין ספק שהמגמה נכונה בכל העולם. ומאז שהמחקר פורסם זה העיר את התופעה הזו, שיש קטסטרופה של הכחדת חרקים. הסיבות הן הרס בתי גידול, חומרי הדברה וההתחממות הגלובלית. וזה נכון לישראל. שטחי הטבע שלנו, ובוודאי השמורות, מאוד קטנות. אנחנו מדינה מאוד צפופה ואין ספק שאנחנו גורמים להכחדה של מינים שאנחנו אפילו לא יודעים שנמצאים פה. מינים רבים נכחדו עוד לפני שהכרנו אותם. בייבוש החולה גרמו להכחדת חרקים, כמו מיני שפיריות וחיפושיות מים".
עש חדש מראשון לציון
עוז ריפנר, מנהל אוסף הפרפרים והעשים, התאהב ביצורים המעופפים בילדות. "על עשים בישראל כמעט לא ידוע דבר. עבדו עליהם בעיקר כמזיקים חקלאיים. גם היום אנחנו לא באמת יודעים אפילו כמה מיני עשים קיימים בישראל. כשאני יוצא לשטח, כמעט כל פעם אני מגלה דברים חדשים, זחלים שלא ידענו שקיימים, עשים שבכלל לא ידענו שנמצאים בישראל או כאלה שחדשים למדע. כמעט כל יציאה לשטח מביאה מידע חדש.
"יש לנו עש חדש מראשון לציון, אחד חדש מאילת, אחד חדש מפארק קנדה שהוא תעלומה. הוא דומה מאוד למין שהיה ידוע רק במרוקו. ויש לנו עוד אחד, מהגליל. לא חסרים".
מה הערך של אוספים שאינם חשופים לציבור?
"האוספים הם ארכיון דינמי וחיוני של המגוון הביולוגי", מסבירה פרופ' תמר דיין, יו"ר המוזיאון. "באוספים המדעיים שאינם חשופים לציבור יש מיליוני פריטי אוסף, המייצגים כ-11 מיליון בעלי חיים וצמחים, המוקדמים בהם הם מאובנים שגילם עשרות מיליוני שנים והאחרונים נאספו בשעות האחרונות ממש. האוספים האלו מאפשרים למדענים לחקור את המגוון הביולוגי, לעקוב אחר שינויים על ציר הזמן ולשאול בסיועם שאלות מגוונות, למשל – כיצד השפיע שינוי אקלים בעבר הרחוק ובעבר הקרוב על תפוצה של מינים ועל האבולוציה שלהם? כיצד השתנה ריכוז המזהמים בסביבה בעשרות השנים האחרונות? כיצד התפשטו טפילים ומחוללי מחלות על ציר הזמן ובמרחב? בעידן של שינויים גלובליים, הידע הזה קריטי לניהול ולשימור ההון הטבעי העולמי. כ-500 מדענים ישראלים ומחו"ל עושים שימוש מחקרי במוזיאון כל שנה".
ד"ר עמרי ברונשטיין, אוצר אוסף קווצי עור (כמו שוניות אלמוגים וקיפודי ים), מסביר כי האוספים מאפשרים לנו לבצע מחקר מעמיק יותר. "זו קפסולת זמן. מה אני יכול ללמוד, שרלוונטי להיום, על דוגמאות שנאספו לפני 100 שנה? אנחנו מתעסקים בבעיות גדולות כמו שינויי אקלים. והדוגמאות כאן נאספו בסביבה ובאקלים שונה לגמרי. המסת קרחונים היא דבר שמטריד אותנו, כולם מדברים וחשים את זה. אבל יש דרמות גדולות אפילו יותר מהדרמה הזו, שמתרחשות באופן שקוף לחלוטין. אנחנו לא רואים ומרגישים אותן; כמו פגיעה באפשרות של בעלי חיים ימיים להתרבות ולהעמיד דור המשך.
"כמעט כל בעלי החיים הימיים מתרבים בצורה שונה מאשר היצורים היבשתיים. זכרים ונקבות משחררים את תאי המין במים, והעוברים נוצרים בים. הים הוא הרחם הגדול של רוב בעלי החיים הימיים. אבל כדי שזה יקרה, נדרש סנכרון מדויק ברמת הדקה והשנייה. זכר ונקבה צריכים לשחרר זרע וביצית והעוברים נוצרים במים. מה שמסנכרן את הדיוק המדהים הזה אלו תנאי הסביבה. אז מה קורה כשתנאי הסביבה משתנים? המים מתחממים ונעשים חומציים יותר. איך זה משפיע על השלב הקריטי שבו נוצרים חיים?"
באוספי המוזיאון יש בעלי חיים ימיים מהמאה ה-20, שיכולים ללמד אותנו על דרכי הרבייה של המינים. "אנחנו יודעים לומר שהים התיכון והים האדום משתנים, בצורה שונה. בעלי החיים שחשופים וחיים על פני השטח רגישים הרבה יותר להפרעות ולשינויים. בטווח של 50 שנה, יש השפעה לשינויי האקלים על היכולת של בעלי החיים הימיים להתרבות. וזה קורה בשקט". •
