כשגיורא מנדל, יזם ואיש עסקים מוביל בתחום התיירות והטכנולוגיה, היה בכיתה י', המורה שלו למתמטיקה הודיעה לו שהוא לא יצליח בחיים. "היא דאגה לחזור ולהגיד לי שאני חולם, לא מרוכז, לא רציני, לא קשוב, לא תלמיד טוב, לא מממש את הפוטנציאל שלי, ושלא אצליח בחיים ככה. היו תלמידים שהיא אהבה והעריכה, וכאלה שתייגה כמקרים אבודים. אני הייתי בקבוצה השנייה".
אסיפת הורים
"הפגיעה השקטה בנפשו של הילד": האם אתם הורים נרקיסיסטים? #42
42:47
המסר הפוגעני העליב את מנדל (50), אבל הוא החליט לא להיכנע לתיוג. האיש שהמציא את אפליקציית הטיסות המצליחה "חוליו", ואחראי לעוד כמה סטארטאפים בתחום, ניצח את התחזיות. "אני בטוח שיש כאלה שלא מצליחים להשתחרר מאמירות כאלו בילדות", הוא אומר, "אבל אני לחלוטין צמחתי מזה. זה זיכרון שממש נצרב אצלי, אבל החלטתי לא לשקוע לזה ולא להגדיר את עצמי לפי זה. לימים, הבן של אותה מורה הגיע להרצאה שהעברתי. כשהיא שמעה על זה, היא התרגשה וקצת התפלאה, שהתלמיד הנכשל שלה כל כך הצליח".
ירידה במוטיבציה
מנדל הצליח לשים את העלבונות בצד ולפלס לעצמו נתיב קריירה מצליח, אבל לא כולם מצליחים. מחקר אקדמי חדש חושף, כי השפעת המורים על תלמידיהם נמשכת גם שנים לאחר שסיימו את לימודיהם, בגרו, פיתחו קריירה בעצמם והפכו להורים.
קראו עוד:
פרופ' יצחק גילת וד"ר רחל שגיא מהמכללה האקדמית לוינסקי-וינגייט ערכו את המחקר בקרב 501 בוגרי מערכת החינוך, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל. החוקרים גילו כי יחס שלילי ועלבונות צורבים גורמים להורדת המוטיבציה ולפגיעה באמונה של התלמידים שיצליחו בלימודים, וכי השפעות היחס השלילי ניכרות גם אחרי שנים.
רבים מבוגרי המערכת אינם שוכחים יחס מזלזל וחוסר אמון ותמיכה מצד מוריהם. הם לא שוכחים אמירות כמו, "לא ייצא ממך כלום", או "לכי ללמוד בבית ספר מקצועי", גם לאחר שהצליחו לפתח קריירה. לחלופין, השפעותיה של גישה מכבדת ומכילה ניכרות גם הן לאחר סיום הלימודים. המחקר מוכיח כי מורים שהעצימו את תלמידיהם השפיעו על בחירת המקצוע של התלמידים אחרי שנים.
דרישות ופירגון
שירה אטינג (37) סיימה את לימודיה בתיכון מכבים רעות לפני 19 שנה, ומציינת את המורה שלה לפיזיקה, ד"ר איליה מזין, כמי שהשפיע עליה לחיוב והיווה עבורה השראה בהחלטותיה בהמשך דרכה.
אטינג, בעברה טייסת מסוקי קרב וכעת משקיעה בקרן הון סיכון, אף הזמינה בזמנו את מזין לטקס מסדר כנפיים. היא אינה הטייסת היחידה מקרב תלמידיו, הרואים בו דמות משפיעה. עשרות רבות מהם הזמינו אותו למפגשים עם מפקדי חיל האוויר, כשהתבקשו להצביע על דמות שהשפיעה עליהם במיוחד.
"איליה מאוד פרגן לתלמידים שעבדו קשה", אומרת אטינג. "הדרישות שלו היו גבוהות, אבל מצד שני הוא מפרגן, מעודד ודוחף להצלחה. איליה הראה לי איך אפשר להיות מורה טוב. הוא אתגר ומשך אותי קדימה. הרגשנו שחשוב לו שנצליח ואם תלמיד מאוד רצה להצליח, איליה גרם לזה לקרות.
"הייתה לו השפעה גדולה לגבי המשך דרכי. הייתי מתגייסת לטיס בכל מקרה, אבל המקצועיות והמשמעת העצמית אלה דברים שלקחתי איתי הלאה. למורים יכולת להשפיע על התלמידים ולשנות את מסלול החיים. אני מקווה שבתוך כל הקשיים מורים יידעו לנקות את הרעשים, ולזכור שהם יכולים להשפיע על כל אחד מ-35 התלמידים בכיתה, לטובה או לרעה".
בושה, אשמה ופחד
מממצאי המחקר עולה, כי כ-70 אחוז מהנחקרים העריכו את ההשפעות החיוביות של מוריהם כחזקות במידה רבה, וכ-30 אחוז העריכו את החוויות השליליות כמשפיעות במידה רבה על המשך חייהם.
המשתתפים שדיווחו על השפעה חיובית ייחסו למורים השפעה חיובית בחיזוק האמון העצמי, תוספת ידע, חיזוק הסקרנות, תמיכה רגשית וטיפוח חוזקות. חלק מהנשאלים ציינו במחקר כי "המורה חיזק בי את האמונה ביכולתי להצליח", "השפיע על בחירת המקצוע שלי", "פתח לי אופקים", "ראתה את הטוב שבי", "הייתה מודל לחיקוי ובזכותה הלכתי ללמוד הוראה".
המשתתפים שדיווחו על השפעה שלילית של מוריהם, דיברו על פגיעה ביכולת לתת אמון באחרים, פגיעה בתחום הרגשי, פגיעה בביטחון העצמי ובנכונות לפתיחות בבחירת תחום אקדמי, ופגיעה במוטיבציה ללמוד ובתחושת היכולת להצליח בלימודים.
הנחקרים דיווחו על מורה ש"בייש אותי לעיני חבריי"; "גרמה לי לברוח משיעורים"; או "ערערה את הזהות שלי, גרמה לי לחוש בושה ואשמה במי שאני".
אחת המשתתפות במחקר סיפרה: "המורה הייתה שואלת אותי שאלות לעיני כל הכיתה. אם לא ידעתי לענות, היא לא הייתה פונה לאחרים אלא מחכה עשר דקות עד שאשיב. זו חוויה ששמה אותי ללעג בפני כל הכיתה. אני אישה מבוגרת היום, ואני זוכרת את עוצמת הפחד שחוויתי ממנה".
