המראות הקשים מ-7 באוקטובר, לצד הלחימה, האזעקות, והסיפורים הקשים של הנרצחים והחטופים, מקשים על בתים רבים בישראל, גם כאלו שלא נפגעו באופן ישיר מהמלחמה. ממצאים ראשוניים של מחקר חדש - מוכיחים עד כמה.
מנתוני המחקר עולה כי כשליש מההורים מדווחים על תסמיני פוסט-טראומה החוצים את רף החתך הקליני המצביע על קיומה של תסמונת פוסט-טראומטית. עם זאת, ציינו החוקרות, חשוב לזכור כי אנחנו בעיצומה של המלחמה והחשיפה לאירועים טראומתיים עדיין מתרחשת, ואילו ניתן לאבחן הפרעה פוסט-טראומטית רק חודש לאחר תום האירוע הטראומתי.
קראו עוד:
"הבאתי את הילדות שלי לישון לידי במיטה, ישנתי עם סכין מתחת לכרית. נעלתי את חדר שינה שלי בכל לילה. רגשות של פחד נוראי וחוסר אונים", סיפרה אחת האימהות שהשתתפו במחקר. "שיחקתי עם הבן שלי והוא היה מתוק. והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא על הילדים החטופים. פחדתי שלא אצליח ליהנות יותר מהרגעים הקטנים והיפים האלה", אמרה אימא אחרת. אימא נוספת שיתפה: "הילדים הקטנים רוצים לצאת למקומות בילוי ואני חרדה לתת להם לצאת מהבית".
המחקר, שערכה הדוקטורנטית מור קלייניקוב עם פרופ' נגה כהן וד"ר ג'וי בנטוב מהחוג לחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, בשיתוף ד"ר דנה לסרי מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית וד"ר ראומה גדסי-פולק, חוקרת במכללה האקדמית תל אביב-יפו ופסיכולוגית קלינית באיכילוב, ביקש לבדוק כיצד הורים מתמודדים עם רגשות שליליים העולים בעקבות המלחמה, כיצד הם עוזרים לילדיהם להתמודד עם רגשותיהם השליליים - ואיך שני הגורמים הללו קשורים למצוקה נפשית בקרב ההורים ולקשיים התנהגותיים ורגשיים של ילדיהם. במחקר השתתפו כמעט 600 הורים.
שוני אחד שבו התמקדו החוקרות היה בין זוג הורים ששניהם נמצאים בבית, לבין זוג הורים שבו אחד או אחת מההורים נקראו לשירות מילואים. לדבריהן, הן אמנם ציפו למצוא מדדים גבוהים יותר של קושי, סטרס, דיכאון וכדומה בקרב זוגות הורים שבהם אחד מבני הזוג במילואים, אולם היה חשוב בכל זאת להצביע על ההבדלים ועל הקושי הרב הזה.
מהנתונים עולה כי כ-41% מזוגות ההורים שבהם אחד מבני הזוג במילואים מדווחים על תסמינים של פוסט-טראומה (PTSD), זאת בהשוואה לכ-30% מזוגות ההורים שאינם במילואים.
עוד נמצא כי 40% מקרב זוגות הורים שבהם אחד מבני הזוג במילואים הראו מדדים חמורים של דיכאון, 36% הראו רמות בינוניות של דיכאון. תסמיני הדיכאון שנבדקו היו עייפות מוגזמת, חוסר מוטיבציה ועצבות. בקרב הורים ששניהם היו בבית, רק 19% הראו רמות חמורות של דיכאון.
"הורים רבים שהשתתפו במחקר דיווחו על תחושה של אשמה - שאני נהנה מהדברים הקטנים, שהילדים שלי בסדר, שאני מתלוננת על כך שאין לילד מסגרת בעוד שאחרים איבדו את היקר להם מכל"
לגבי משפחות שבהן בני הזוג אינם לוקחים חלק במערך המילואים נמצא כי כ-66% מההורים סובלים מרמה בינונית או גבוהה של דיכאון. "רמות תסמיני הפוסט־טראומה, הדיכאון והחרדה גבוהות בקרב כל ההורים בישראל, וכמובן שהן גבוהות אף יותר בקרב אלה שבן או בת זוגם נקראו למילואים. אף שישראל למודה משברים - מלחמות, מבצעים, וכן מגפת הקורונה - ניכר כי מלחמת חרבות ברזל מביאה לפתחנו משבר נפשי בסדר גודל אחר. משך ועוצמת החוויות הטראומטיות הם ברמות בלתי נתפסות אשר ייקח שנים לעכל", אמרה פרופ' נגה כהן מאוניברסיטת חיפה.
גם במדדי חרדה, שבאו לידי ביטוי בתסמינים פיזיים כמו רעד בידיים או קשיי נשימה ובתסמינים רגשיים כמו פחד מהעתיד, היו הבדלים ברורים בין הקבוצות: 38% מזוגות ההורים שבהם אחד מבני הזוג במילואים הראו רמה חמורה של חרדה ו-22% דיווחו על רמה בינונית.
"בסך הכול, הורה שבן או בת זוגו נמצא במילואים דיווח על פי 1.5 יותר תסמינים של שחיקה הורית, דיכאון, סטרס וחרדה, בהשוואה לזוגות שבהם שני בני הזוג בבית וגם על יותר תסמיני סומטיזציה - קשיים בריאותיים שלא נובעים מתופעה בריאותית, למשל כאבי בטן ללא הסבר רפואי - ויותר בעיות התנהגות במהלך תקופת המלחמה בקרב ילדיהם. כאשר כל הנטל של גידול הילדים נופל רק על הורה אחד, זה צפוי שהוא ירגיש יותר שחיקה הורית", אמרה קלייניקוב.
החוקרות, שערכו מחקרים דומים על ההתמודדות ההורית גם במהלך הקורונה, ביצעו השוואות של המדדים השונים בשני מצבי החירום הקיצוניים הללו, וגילו רמות גבוהות משמעותית של דיכאון, חרדה וסטרס במהלך התקופה הנוכחית. כ-66% מההורים סובלים כיום מרמה בינונית עד גבוהה של דיכאון, בהשוואה ל-44% בזמן הקורונה.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.12.23
