אסיפת הורים
שלושה שבועות לקח לי לספר שאבא חטוף, לא הייתי מסוגלת: רון בנימין עדיין שם
29:05
"אני מדמיינת סיטואציה שבה אלד כשאלכס לא לידי, וזה כל כך מכעיס אותי. איך יכול להיות שעד עכשיו לא החזירו אותו? שמונעים ממנו להיות בלידה של הילד שלו?" – את התסכול שלה חולקת מיכל לובנוב עם סיגי יהוד. אין כנראה מישהי שיכולה להבין אותה יותר טוב. הבעלים של שתיהן נחטפו לעזה. סיגי ילדה את דור, הילדה הרביעית שלה ושל בעלה דולב, בעודו בשבי. מיכל בחודש שמיני עכשיו, מתפללת שבעלה, אלכס, יחזור בזמן ללידה.
ב-7 באוקטובר הייתה סיגי יהוד בחודש תשיעי. היא וילדיה - רז (8), יותם (6 וחצי) ורון (4) – התחבאו בממ"ד בביתם בניר עוז. דולב יצא להעניק עזרה ראשונה מתוקף תפקידו כחובש מתנדב במד"א ובאיחוד הצלה. "היינו מ־6:30 בבוקר בממ"ד, בלי אוכל ובלי מים, כשאני מנסה לגרום לשלושה ילדים להיות שקטים ורגועים ובמקביל גם לשמור על עצמי במינימום לחץ כדי שלא יתחילו צירים", היא מספרת, "דולב כתב לי באותו בוקר להיות רגועה, להסדיר את הנשימה. ואז נותק הקשר איתו".
שבוע וחצי לאחר מכן ילדה סיגי את בתם דור. "הדבר הכי שונה בלידה של דור זה שדולב לא היה בה", אומרת יהוד, "הוא היה איתי בכל הלידות האחרות, החזיק את היד, הרגיע, חתך את חבל הטבור, לקח את התינוקות בידיים בפעם הראשונה כבר בחדר לידה. אבא מעורב כל כך מהרגע הראשון".
הם יחד מגיל 12. כיתה ו'. התקופה הכי ארוכה שבה לא נפגשו הייתה כשדולב התחיל את הטיול הגדול לפניה. אחרי שלושה חודשים היא הצטרפה אליו. עכשיו הוא חטוף כבר ארבעה חודשים. השיא נשבר. "הכי מפחידה אותי המחשבה שהוא לא יכיר את הילדה שלו", היא אומרת.
למיכל ואלכס גם יש ילד, בן שנתיים וחצי. "הוא אבא מאוד מאוד מעורב", היא אומרת, "בלידה של הילד הבכור שלנו הוא ישן איתי, האכיל אותי. חוץ מלהניק הוא עשה הכול. אלכס למעשה נתן לי את הביטחון ביכולת שלי לגדל ילד, להיות אמא. הקרדיט על זה שלו".
עם התקדמות ההיריון הנוכחי, גילתה מיכל שאין הרבה נשים שאיתן תוכל להתייעץ. בקבוצות האימהות בפייסבוק אין טיפים על לידה בסיטואציה שבה היא נמצאת. אבל יש אחת שיודעת. "זה מרגש אותי לדבר איתך – וגם ההורמונים שלי בשיא", היא אומרת לסיגי, "אני אשמח לדעת איך עברה עלייך הלידה, ואיך את מרגישה היום?"
קראו עוד:
סיגי עונה: "אני חושבת שהיה אצלי מעין ניתוק בין הגוף לנפש. הגוף יודע מה לעשות. הלידה, מבחינה פיזית, עברה מצוין. אבל הנפש כל הזמן הגיעה והתנתקה. היה לי רגע של שמחה מסוימת כי אני יולדת, ואז רגע של עצב שבו התחלתי לבכות כי לא כך תכננתי שזה יקרה, וכל זה קורה תוך כדי הלידה. אני בוכה וחושבת על דולב: איפה הוא היה עומד אם היה פה ולא בעזה? מה הוא היה עושה? העצה שלי – תני לעצמך לעבור בין הרגשות. זה בסדר להרגיש הכול".
עם שלושה ילדים בבית ובעל בעזה, יש גם בעיות לוגיסטיות. "את לא יכולה שהלידה תהיה יומיים או שלושה ימים, כי הילדים לבד", מסבירה סיגי, "ממש היה לי חשש – אם אני לא אהיה מספר ימים, מה זה יעשה להם? הייתי ממוקדת בללדת מהר ולהיות מינימום זמן בבית החולים". מיכל מהנהנת ומספרת שבנם הפעוט מתגעגע מאוד לאבא אלכס: "הוא מחפש אותו, שואל איפה הוא, לא מצליח להכיל את הסיטואציה. כשהוא צועק 'אבא, אבא', אני מראה לו תמונה של אבא בטלפון, אנחנו נותנים נשיקות למסך ומחייכים אליו, והוא נרגע – עד ההתקף הבא".
הנושא הבא שבו הן דנות הוא הענקת השם ליילוד. "כשאלכס נחטף הייתי רק בחודש רביעי, אז יצא לנו רק פעם אחת להעלות שמות", מספרת מיכל, "הוא זרק כמה, ומאז מה שקרה אני נאחזת בהם כדי לא לשכוח".
"אני בטוחה שאם שואלים אותו בעזה איך קוראים לתינוקת שלך – הוא אומר דור". עונה סיגי, "השם הזה תמיד היה ברשימות שלנו, אבל עכשיו יש לו משמעות קצת אחרת: האותיות ו' ו־ד' כמו בדולב, והר' זה המשכיות לחיים. בדור גם יש כל כך הרבה ממנו. שלווה, שקט פנימי, אינטליגנציה, והיא מחייכת הרבה. דולב מחייך המון".
כעת, כשעסקה נמצאת על הפרק, מבקשות סיגי ומיכל – אל תשכחו את הגברים. "אני מאוד מקווה שלא יפקירו אותם יותר", אומרת מיכל, "אין לנו זמן לקטגוריות, צריך להוציא את כולם. אף אחד כבר לא במצב שאפשר להשאיר אותו מאחור. אין מישהו שחשוב פחות ממישהו אחר. ולמען האמת, אני לא מרגישה שעושים הכול כדי שהם יחזרו".
"אם היו עושים הכול כנראה שלא היינו מתראיינות עכשיו", מסכמת סיגי, "אנחנו רואות איך בעסקאות הגברים תמיד בסוף. אסור לשכוח אותם. גם אם הם יהיו השלב האחרון - צריך לוודא שהוא מתקיים. כל אדם שנמצא שם הוא משפחה של מישהו. דולב נלקח מהחיים שלי, מהחיים של המשפחה שלי, של הילדים שלי. יש לי גם גיסה שם, ארבל יהוד, אחותו של דולב. היא הדודה של הילדים שלי. אז דודה פחות חשובה? אסור לשכוח אף אחד שנמצא שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.02.24
