את הריאיון הזה מתכננת דורין דותן (אשת עסקים, יזמית, משפיענית רשת ויוצרת תוכן) כבר חמישה שבועות. מרגע שהביאה לעולם את ליב, בתה הבכורה. ברור ש-180 אלף העוקבות שלה ("182", היא מדייקת) התבשרו על כך מיד, בצילום משפחתי מחדר הלידה, אבל דקה לאחר מכן היא הנמיכה פרופיל. לא נעלמה לחלוטין ("לקחתי חופשת לידה של חודש בלבד, יותר מזה אני לא יכולה להרשות לעצמי, אני ב-12 נבחרות של משפיענים במותגים מובילים"), אבל את ים השאלות ("יש לך סימני מתיחה? את מיניקה?") היא הדפה בנימוס. "חכו, אני מבטיחה לכן שבקרוב תקראו על כל המסע".
דורין דותן בצילומי שער
מסע?
"ועוד איזה. מסע בן שלוש שנים. לא העליתי בדעתי שהוא יהיה כל כך ארוך וקשה. בתור חיית אינסטגרם התרגלתי לזה שמדי יום מלא בנות מעלות סטיק עם שני פסים והייתי בטוחה שככה זה יהיה גם אצלי. אבל הרופא שלי ד"ר רן נגר אמר לי פעם, די בהתחלה, 'דורין, יש משהו שאת חייבת להכניס לראש שלך טוב-טוב. כשאישה נקלטת באופן טבעי, ועוברת היריון תקין ומביאה לעולם תינוק בריא, זה נס רפואי'. המשפט הזה ליווה אותי לאורך כל הדרך וזה המסר שחשוב לי להעביר. אז בואי, אמאל'ה", היא מנשנשת את הנסיכה, "גם את רוצה לשמוע איזה מסע ארוך עברתי עד שהגעת?"
עוד לא סיפרת לה?
"לאף אחד לא סיפרתי. דווקא בגלל שהחיים שלי כל כך פתוחים וחשופים החלטתי לדחות את סיפור המסע לרגע הנכון, שבו הידיים שלי יהיו מלאות. חלק מהחברות שלי לא יודעות מה עבר עליי, חלק מהן התפלאו וכעסו שרק בחודש השישי שיתפתי אותן שאני בהיריון. אפילו אבא שלי, אהבת חיי, ילמד מהעיתון איזה מדורי גיהינום עברה בתו הקטנה".
גם אמא לא ידעה?
"ברור שאמא ידעה, היא ושתי אחיותיי הלכו איתי יד ביד, אבל עכשיו, כשסיפרתי לאמא על הריאיון, היא התנגדה. 'למה כולם צריכים לדעת?' ככה זה אצל המרוקאים. גם אני מרוקאית שפוחדת מעין רעה. הסברתי לאמא שזה לא הוגן מצידי להראות רק את הנוצץ ולהסתיר את מסלול המכשולים מהעוקבות שלי, שחלקן מלוות אותי כבר עשר שנים וזוכרות את הסלפי הראשון שלי עם מי שהפך לבעלי. זה לא הוגן מצידי להסתיר מהן את המסע המפרך, שהסתיים בהפי-אנד, כשיש ביכולתי לעזור ולחבק ולעודד".
"כולם מחפשים פרנסה"
דותן (כמעט 31, שנישאה לפני שלוש שנים לעומר פרקש) שוחה בעולמות הרשת מאז הייתה ירושלמית בת 15 שהסתערה על האינסטגרם שבקע מהביצה. "אבא שלי חשב שאיבדתי בורג, כל היום הסתובבתי בבית עם 'דאק פייס' ויד מורמת לסלפי. בגיל 21, בשנה הראשונה שלי בלימודי תקשורת בבינתחומי, הקמתי את העסק הראשון שלי.
"יזמות אצלי היא חיידק מלידה. כשניסיתי להסביר לבעלי התקציבים הגדולים שהמלצות מאנשים לאנשים הרבה יותר יעילות ממודעות, הם לא קלטו על מה אני מדברת. עוקבים זה מהמם ולייקים זה גם מהמם, אבל בשורה התחתונה כולם מחפשים פרנסה. ברור שמאז הכול השתנה. היום יש מותגים שאני מוכרת ב-400 בחודש".
400 פריטים בחודש?
"לא", היא פורצת בצחוק רועם, "ב-400 אלף בחודש. אבל בחשיפה הזאת אני מגויסת כולי לצד הבריאותי. הפואנטה היא 'לכי להיבדק' כי החיים לא רוקדים לפי החליל שלך. עובדה. ביוני, לפני שלוש שנים וחצי, כשעמדתי מתחת לחופה, הייתי בטוחה שלחתונה של אחותי הגדולה דניאל, שתתקיים בעוד שלושה חודשים, כבר אגיע עם בטן הריונית. הרי בשביל זה התחתנו, לא? תמיד חלמתי על ארבעה ילדים, כמו במשפחה שלי, ובעזרת השם יהיו לי. רק בעזרתו".
אחרי החתונה הנוצצת ("אנחנו חלק מחבורת בנות שהתחילו כאלמוניות, נטע אלחמיסטר, נועה בני, ירדן ויזל") היא קפצה לקופת חולים. "אמרו לי להתחיל לקחת חומצה פולית ונתנו לי רשימת בדיקות", היא משחזרת, "בהן פאפ, בדיקה של משטח צוואר הרחם לגילוי מוקדם ומניעה של סרטן צוואר הרחם. הבדיקה הזאת כלולה בסל התרופות ומומלצת לנשים מגיל 25, ואני מתביישת להודות שבגיל 28 עברתי אותה בפעם הראשונה. זה מחדל. לא חיכיתי לתוצאות במתח, די שכחתי ממנה, עד שקיבלתי שיחת טלפון, 'דורין, מדברים מהמרפאה, אנחנו מבקשים שתגיעי'. בום. האחות אמרה את המשפט שהפך לי את כל החיים. 'זה עדיין לא סרטן, אבל גילינו לך תאים טרום-סרטניים'. הלם".
במרפאה היא שמעה על שלושה תאים בגודל מתקדם שמחייבים דגימה (ביופסיה), שרק בעקבותיה ניתן יהיה לקבוע את המשך הטיפול. "אמי ואחותי ליוו אותי לביופסיה שהייתה הסיוט של הסיוטים. בלי הרדמה, אפילו לא מקומית. אחרי כחודש הודיעו לי שהתוצאות מחייבות ניתוח בהקדם האפשרי. להפתעתי, לא בכיתי ולא צרחתי על מר גורלי. כנראה מרוב הלם עברתי לניוטרל. התאים הסרטניים הוצאו, הדימומים שככו, והתמודדתי עם המשמעויות של הניתוח הזה. זה אומר שכל ההריונות שלי יוגדרו כהריונות בסיכון מפני שקיצרו לי את צוואר הרחם. כשהרופא אמר לי, 'אילו היית בת 40 ואחרי לידות הייתי מוריד לך את כל הרחם', הבנתי באיזה מצב הייתי. והמשמעות הנוספת היא שאני חייבת להיות במעקב. זה לא משהו שנעלם, זה תמיד עלול לחזור. ואני חוזרת ומדגישה – המצב הזה יכול היה להימנע".
להגשים חלומות באי
שבוע אחרי הניתוח היא רקדה בחתונה של אחותה כמו שהיא אוהבת לרקוד. איש לא חשד שהיא מתאוששת מהדרמה שחוותה. במשך חצי שנה היא ובעלה ניסו להיקלט ונכנסו למסלול של אכזבה רודפת אכזבה. "ערב אחד, אחרי עוד תשובה שלילית, ישבתי עם עומר במטבח וסיפרתי לו שכבר לפני כמה חודשים פנו אליי מההפקה של 'הישרדות'. במשך שנים אמרתי לא לכל הריאליטיז ואין מה שלא הציעו לי, אבל הפורמט האמריקני הגאוני ריתק אותי כיזמית וכאסטרטגית ואמרתי לעומר שאולי ה'לא' הנוכחי בא להגיד לי משהו, שאולי זו ההזדמנות שלי לעשות משהו למען עצמי. הוא ישר אמר, 'תגשימי את החלום שלך'. הלכתי, התקבלתי, ועידכנתי את ההפקה במצבי הרפואי. הניתוח שעברתי מחייב אותי להיזהר מדלקות בדרכי השתן. הטיסה לאי נדחתה לאפריל 22', עומר ואני התחלנו להיזהר כדי שלא אקלט".
איך היה באי הנידח?
"מזעזע", עיני החתול המדהימות שלה נוצצות בכאב. "דמייני מה זה להיות על אי במשך חודש תמים עם זוג תחתונים אחד של בגד ים, שאת לא מחליפה אותם ויש להם ריח של משתנה, לא משנה כמה תיכנסי איתם לים וכמה תשפשפי אותם באבנים. יום אחד נעמדתי מול ארבע בנות מההפקה, הסרתי את התחתונים והתחננתי, 'תשפכו עליי מים קפואים, שורף לי', ורק אז פינו אותי לטיפול רפואי. זה משהו שלא פורסם מעולם, והוא לא היחיד. כל מה שקשור בי, כאישה, נשאר על רצפת חדר העריכה".
אבל הגעת לאיחוד!
"נכון, והייתי בטוחה שבגמר, שיצולם בארץ, תהיה לי בטן. כבר חשבתי איך לשחזר את בגד הים מהאי לממדים החדשים", היא דומעת. "חזרתי הביתה, חגגנו את יום הנישואים הראשון שלי, חגגתי יומולדת, כל שנה אני חוגגת בענק, הקונספט היה דיסקו, מוזיקה של הסבנטיז, שתיתי, איך לא, ולמחרת נזכרתי שאני באיחור. לא הגיוני. הרגע חזרתי מחודש של זוג תחתונים אחד.
"קניתי סטיק, שני פסים, עוד סטיק, עוד שני פסים. אחרי הסטיק השלישי קניתי קופסה של משקפי שמש, הנחתי אותה על השולחן, עומר פתח וראה את השני פסים. ברור שיש לי סרטון מהרגע שהוא פתח וראה ולא האמין, מזל שלא הספקתי להעלות אותו, גם זו עצה מהגינקולוג שלי, 'כשאת מספרת למישהו שאת בהיריון קחי בחשבון שתצטרכי לעדכן אותו במקרה ש...' קבעתי תור לבדיקת דופק, לעוד שבועיים, טסנו ליוון, לא אכלתי סושי, לא נגעתי ביין, וכשעומר טיפס לאיזה צוק שאלתי אותו אם הוא רוצה בן או בת. גם את זה צילמתי".
לבדיקת הדופק הראשונה הם הגיעו יחד, "כשאני מתה לשמוע את הסאונד שכולן מעלות, ואין סאונד. הרופא אומר 'יש דופק ברדיקרדי' ושנינו שואלים מה זה. 'דופק איטי', אומר הרופא ומוסיף, 'אני לא רואה את ההיריון הזה מתפתח' ואני בהכחשה מוחלטת. הוא אמר שיש דופק, אולי באתי אליו מוקדם מדי, אולי הדופק יתחזק עד לבדיקה הבאה.
"יצאתי משם מגז'דרת את חיי. אמא, די, למה זה קורה לי? מתח בלתי אנושי. המשכתי לתפקד כהריונית למרות שלא ידעתי אם אני כן או לא. אחרי שבועיים שוב בדיקת דופק וכשהרופא אומר שההיריון לא מתפתח אני בהכחשה, העובר שלי נלחם על חייו, הוא רוצה להיוולד. עוד שבועיים של מתח, ובבדיקה גודל העובר לא תואם את גיל ההיריון. וגם אין דופק. גרידה".
גם הזוגיות נפגעה
ימים ספורים לפני הגרידה הציעו לה לקמפן את לי קופר עם איתי לוי. "רק שנינו. אחלה הצעה, אבל אני יכולה להגיד כן? כבר יש לי בטן. ואני מרוקאית, פוחדת מעין. מנהלת השיווק תעיד שברוב חוצפתי אמרתי לה שרק יום לפני הצילומים אדע אם אני יכולה להשתתף. אחרי הגרידה אמרתי לעצמי, 'הפסדת את מה שהכי רצית, אז אל תוותרי גם על הקריירה, תמשיכי כרגיל'. שבוע וחצי אחרי הגרידה הגעתי לסט, כולי חיוכים, עם בטן קטנה של היריון שנגמר ועם תחבושות ספיגה. אף אחד לא הבין למה כל רבע שעה אני רצה לשירותים".
בשלב הזה, היא נפתחת עד הסוף, הזוגיות שלהם נפגמה. "הסקס הפך למכני, על פי מעקב זקיקים שקבע את מועד הביוץ המדויק, לא היה לי כוח ליחסים וגם לא לעוד אכזבות. האינסטגרם מלא בתמונות של הריוניות טריות ורק אני דפוקה או מקולקלת. ככה הרגשתי. הסתכלתי לשמיים ושאלתי את אלוהים למה אני חייבת לעבור כל כך הרבה מכשולים. מהרגע ש'הישרדות' עלתה כולם התנפלו עליי ב'למה עוד אין לך ילדים'. אפילו טכנאי שבא לתקן כאן משהו אמר לנו, 'הגיע הזמן שתתחילו להרחיב את המשפחה'. וכשהעליתי תמונות ממסיבה שאלו אותי, 'יותר חשוב לך להיות רזה על עקבים ולא עם בטן? תתביישי'. לא ייאמן מה שאנשים מרשים לעצמם. רק במדיה הכול נראה ורוד ונקי ומושלם. לא בחיים האמיתיים".
כשטסה לדובאי, למסיבת רווקות של חברה, היא הייתה "רזה-דוקה", כהגדרתה, "אבל כשחזרתי הביתה והראיתי לעומר את התמונות מהמסיבה גיליתי שיש לי בטן. ושהבטן הזאת נראית לי מוכרת. שלחתי את עומר לבית מרקחת לקנות סטיק. שני פסים. למחרת עוד סטיק. חיובי. ואני כבר לא מגישה לעומר את הסטיק בקופסת מתנה. זה לא רומנטי כמו בהתחלה, אבל הוא עומד לידי כשאנחנו מחכים להופעת הפסים. סיפרתי לאמא ולאחיותיי. עוד חוזר הניגון", היא משחררת אנחה.
"אחותי, קומה מעליי, הייתה אז בהיריון ושמחנו שנהיה בהיריון ביחד. אחרי כמה ימים, בשירותים, ראיתי דימום. טסתי למיון. כשטכנאית האולטרסאונד אמרה, 'אני לא רואה שק היריון' לא האמנתי שזה שוב קורה לי. הרופא שלי הגיע ואישר שזה היה היריון כימי שנפלט מעצמו. הוא אמר, 'כמעט כל אישה עוברת היריון כימי בלי שתדע, את פשוט היית ערה מאוד לגוף שלך'. אכזבה שלישית. איך להודיע לאמא, לאחיות, לחמותי? זו שאלה שכיחה של העוקבות, הן מבקשות לדעת איך מעדכנים בשינויים".
להיריון הנוכחי, זה שהניב את ליב, קדמה תקופה מתסכלת. "כבר חשבתי שאולי משהו לא בסדר בחיבור בין הזרע לביצית שלנו, אמרתי שאני אחכה לחסידה, וכשקיבלנו תשובה חיובית היה ברור לנו שהפעם נשמור את זה בסוד. עומר טען שהוא לא רוצה לספר עד לסוף השמיני ואילו אני התלבטתי. הלכתי לפילאטיס עם טוניקה כדי להסתיר. מבדיקה לבדיקה התחלתי לצבור ביטחון. רק אחרי בדיקת מי שפיר, שדרשה ממני לא מעט אומץ, התחלתי להירגע. רגע לפני שעומר ואני טסנו עם הוריי לארצות-הברית סיפרתי לאבא שלי שאני בהיריון. עלינו לקרוז ולמחרת בבוקר הוא צילצל אליי מהחדר שלו ואמר, 'דורין, קומי לאט-לאט ואל תיכנסי לטלפון'. אז קמתי מהר וישר הדלקתי. האנשים הכי קרובים אליי, שידעו שאני בהיריון, פחדו לספר לי שפרצה מלחמה".
טופ וג'ינס: בוטיק Roya , תכשיטים: Noritamy
מכנסיים: בוטיק Roya טופ: Zara , בלייזר: H&M , תכשיטים: Noritamy
הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג: אלכס גדרון; איפור: דורין בר; שיער: ליאור גבריאלוב
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.24
