ב-7 באוקטובר, מיד כשהתחילו האזעקות, התקשרה מאמנת הכושר והמשפיענית ליקי רוזנברג לגיס האהוב שלה, רס"ם (מיל') עמרי מיכאלי, מפקד צוות ביחידת דובדבן, כדי להבין מה קורה. עמרי, שכבר היה על מדים בדרך לעוטף עזה, ניסה להרגיע את הדאגה שלה. ואי-אפשר היה לא לסמוך עליו. אין כמעט אף אחד במדינה שלא מכיר את תמונתו של עמרי שהפכה לסמל – לוחם פצוע על אלונקה, מפונה מהקרבות בצוק איתן, עטוף בדגל ישראל ומצדיע. על גבורתו באותם ימים הוא קיבל את צל"ש הרמטכ"ל – והפך לסמל.
גם בעיני משפחתו הוא נחשב לגיבור-על שדבר לא יכול להכניעו, אך עמרי – מפקד נערץ, בן זוג ובן משפחה אהוב, והדוד היקר של הילדים של ליקי והדר, נפל לאחר שהציל חיים כאשר פרץ בראש כוח בניסיון להציל את מי שהיו נצורים בשכונת הצעירים של כפר עזה.
ליקי רוזנברג, גיסתו שכל כך מתגעגעת, כתבה לזכרו ובהשראתו ספר ילדים – "ל-חיים". "מטרת הספר היא להנגיש לילדים התמודדות עם אובדן של אדם אהוב וקרוב, בדרך מטפורית ויצירתית", היא אומרת, "כתבתי אותו מתוך האובדן הפרטי של הילדים שלנו, דון (6.5) ומורי (2.5) שכל כך אהבו את דוד עמרי, אח של אבא שלהם. שבועיים אחרי שקברנו את עמרי נסענו כולנו לבית העלמין בנס-ציונה. הקבר עדיין היה טרי ודון החליט שהוא מניח את קלפי הפוקימון על הקבר כדי שעמרי לא יהיה לבד. צילמתי, הסרטון הפך להיות ויראלי, וכולם שאלו אותי איך אנחנו מנגישים את הכל לדון. יום אחד מישהי שלחה לי את הסיטואציה הזו מאוירת, ואז החלטתי לכתוב ספר על ההתמודדות של דון ושלנו עם האובדן של עמרי".
ליקי העלתה סטורי שהיא מחפשת סופרת בתחילת דרכה ליצירת הספר. ענת זאוברמן הציעה את עצמה, הביאה את המאיירת דר קפלינסקי, והשלוש יצאו למסע. "למעשה היינו ארבעה", היא מספרת, "דון היה שותף לכל הפגישות שלנו. הרבה מהספר זה דברים שהוא אמר ולכן הכל יצא אמיתי ומוחשי".
הספר מתאר מפגש מרגש בחוף הים בין דון, הילד, לבין צב ים שאך נולד, והתגלגלות הרוח של עמרי הלוחם. זו לא הייתה בחירה סתמית. צב ים הוא גם הקעקוע שעמרי וחבריו בחרו לשאת על גופם. אגב, גם בזכות הקעקוע הזה זוהתה גופתו לאחר שנפל.
"ואז נוצר ביניהם שיח", מסבירה רוזנברג, "הילד דון מספר לצב הים על התחושות והרגשות שלו, וצב הים מספר על העולם החדש שנולד אליו ועל הצעדים הראשונים שהוא חווה. דון מאוד התרגש לראות את כל המסע שלנו הופך למילים ואיורים. הוא ומורי ישר לקחו את הספר לסבא וסבתא".
אין לה חלומות להיות סופרת. המטרה הייתה להנציח את עמרי, ועל הדרך לסייע לעוד משפחות. "חשוב למצוא את הדרכים להנגיש לילדים את המצב", אומרת רוזנברג, "יש הורים שלא יודעים איך לספר, פוחדים לספר. קיבלתי מאות תגובות מאנשים שחוו מוות של מישהו קרוב ולא יודעים איך לתווך לילדים שלהם את ההתמודדות. קצינה שמגיעה להודיע למשפחות על נפילת האהוב אמרה לי: 'נתת לי מילים לסיטואציה'. הילדים מרגישים שהספר מגן עליהם. בבתי ספר יש כבר פעילויות שמבוססות עליו. נותנים לילדים ציור של שריון כמו של צב הים, והם צריכים לכתוב עליו את החוזקות שלהם".
וכאן הספר פורס כנפיים לעוד מחוזות מאתגרים, שהם לא רק התמודדות עם מוות.
"נכון זה גם התמודדות עם עצב, עם עלבון, עם חרם. לפני כמה זמן דון סיפר שפגעו בו בבית הספר. אמרתי לו 'איך זה יכול להיות שפגעו בך, איפה השריון שלך?' והוא ענה לי 'נכון אמא, הייתי צריך לשים את השריון'".
איך מרגישה המשפחה שמונה חודשים אחרי שעמרי נהרג? הוא היה לא רק בן משפחה אהוב, אלא גם סמל.
"עכשיו הכל שוקע. מבינים שהוא לא יחזור יותר. אבל המשפחה מדהימה. אבא של עמרי עסוק בהנצחה שלו ונמצא בקשר הדוק עם החברים שלו ליחידה ועם הצוות שהיה איתו בכפר עזה. דובדבן זו יחידה מאוד עוטפת. זו משפחה. הם כל הזמן נמצאים ומלווים ואנחנו לא מרגישים לבד. כן עצוב לנו, אבל החיים חזקים מהכל. אנחנו ממשיכים ואין לנו ברירה. יש חיים, יש עסקים, יש משפחה וילדים, וזה מה שעמרי היה רוצה. הוא איתנו בכל שנייה ואנחנו ממשיכים את החיים, איתו".
את הספר בחרה ליקי להדפיס בדפוס בארי תחת המיזם "אלבומי דפוס בארי". שיתוף הפעולה עם הקיבוץ שנחרב בשבת השחורה היה לה מאוד חשוב. את הספר אפשר להשיג באתר ייעודי וכל ההכנסות מועברות להמשך הנצחתו של עמרי.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.24
