מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, גני הילדים הפכו למראה שמשקפת את המציאות המורכבת בישראל, כשהשינויים בהתנהגות של הילדים וההורים חושפים את עומק הטראומה שחווה הדור הצעיר.
"זיהינו השלכות מדאיגות בקרב ילדים במשפחות שנעקרו מבתיהן ומצאו את עצמן בחדרי מלון צפופים", מספרת נועה צור, מנהלת תחום הגיל הרך במכון ברנקו וייס, במערך החינוכי-התפתחותי ברשת ברנקו וייס. "פגשנו פעוטות שהפסיקו לדבר, ילדים שאיבדו את היכולת לשחק ותינוקות שהתפתחותם המוטורית נעצרה. ההורים שעסוקים בהישרדות התקשו להעניק לילדים את תשומת הלב הנדרשת ונוצר מצב מורכב שדורש התערבות מיידית".
לדבריה, מחקרים מראים כי חשיפה לטראומות בגיל הרך עלולה לפגוע בהתפתחות המוחית, הרגשית והקוגניטיבית, ודרושה הדרכה מכוונת טראומה כדי להחזיר את הילד למסלול התפתחות תקין ולמנוע פערים עתידיים. צוותים מקצועיים של מכון ברנקו וייס פועלים ברשויות שקלטו משפחות מפונות מהדרום ומהצפון כדי לתת מענה לילדים, והקרן לעידוד יוזמות חינוכיות מכשירה גננות לסייע לילדים להתמודד עם המצב.
ד"ר יערה שילה ממכללת אפרתה מלווה מאז אירועי 7 באוקטובר ילדים בני שלוש מהעוטף ומהצפון שפונו מבתיהם. "הילדים נמצאים במצב פוסט-טראומטי", היא אומרת. "הם אינם מסוגלים לבטא עצב או פחד, חלקם סובל מגמגום או לא מצליח לומר משפט שלם. ילדים נמנעים מדיבור בסביבות חדשות ולא מוכרות, מתקשים להביע רגשות במילים ובמקום זאת מביעים את עצמם באמצעות אלימות". שילה מציינת שעל פי ההערכה, שיעור משמעותי מתוך כ-43 אלף ילדים עד גיל שש שפונו מבתיהם עלולים לחוות קשיים בהתפתחות השפתית.
"הקשיים של הילדים מתבטאים בחוסר ביטחון, בקושי להיפרד בבוקר מההורים, לפתח שיח עם חברים, לשחק ולחלוק חפצים", מספרת קרן בדש, שפונתה ממושב אלקוש בגליל המערבי וכעת עובדת כגננת במעון ילדי מפונים בטבריה כשהיא מלווה על ידי מדריכות חינוכיות מברנקו וייס. "אנחנו עובדים על כל אלה ועוד בשיתוף עם ההורים והמדריכות החינוכיות. קיבלנו ילדים מפוחדים, ילדים שעקרו אותם מהסביבה הטבעית שלהם - בית, חדר, משחקים וחברים. לאט-לאט יצרנו סביבה תומכת לילדים וגם להורים, שגרת יום כמו שהם רגילים".
אור-לי פרנקל-קורנבליט, מנהלת השותפויות בעמותת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, המכשירה גננות ומורות בכיתות א'-ב' לסייע לילדים להתמודד עם הלחצים, מסבירה ש"למרות שמרבית הילדים בגיל הרך אינם מבינים את משמעויות המלחמה, הם חווים את השלכותיה באמצעות חשיפה לאזעקות, שיבושי שגרה, הורים שיוצאים למילואים ועוד. חוויות אלה מייצרות לחץ רעיל שהשפעתו צפויה לתת את אותותיה בטווח הרחוק". לדבריה, "צוותי החינוך צפויים ללמד מחדש חומר שכבר נלמד או שהיה צריך להירכש על ידי הילדים בשנה החולפת. על צוותי החינוך לשים לב לתופעות של רגרסיה או התנהגויות בוגרות מדי".
גננת בגן טרום חובה בשדרות סיפרה כי "ראינו ילדים בני שלוש שכבר יודעים מה זה מחבלים ומה זה להרוג. השיחות שלהם בגן היו על נושאים כמו חטופים וכמה עזה קרובה אלינו". גם ע', שהשתתפה בהכשרות הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, סיפרה על "הכנסת אלמנטים של מלחמה לתוך משחקים, בניית ממ"ד מקוביות ומשחק ב'צבע אדום' שבו הילדים נשכבים על הרצפה ומכסים את הראש".
הגננות מציינות שילדים בני שלוש-ארבע כבר יודעים לזהות צליל של הליקופטר, תותח, מיירט ועוד, ומשחקים במשחקי תפקידים של מחבלים וחיילים. לדבריהן, הלחץ מחלחל אל הילדים ומקשה עליהם את ההשתלבות בסדר היום בגן. ילדים חוששים לגשת לשירותים לבד או נבהלים מכל רעש קטן. הגננות זיהו גם פערים לימודיים כתוצאה משגרת החירום המתמשכת וקשיים כגון קושי פונולוגי, קושי בשיום, קושי בזיהוי אותיות וספרות וקשיים גרפו-מוטוריים.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.08.24
