בשיתוף הגיע זמן חינוך מבית קרן טראמפ לחינוך
הלימודים בבתי הספר מתחדשים, וטוב מאוד שכך קורה. מדובר בצעד נדרש. דבקות בלימודים, ההתקדשות למטרה, תמיד, גם במצבי פורענות, טבועה ב-DNA של ישראל. היא זורמת בדם. כעת מנצנצים בתודעה הבהקי זיכרון מהעבר הרחוק, אשר מאירים על תמונות של ילדים וילדות הלומדים בכיתה ממוגנת, במקלטים או במרתפים במהלך מלחמת העצמאות, ואפילו מגיעים עד עדויות מן הבלוק במחנה הריכוז.
על רקע אישור חוק לימוד חובה תש”ט 1948 בכנסת, כתב נתן אלתרמן שיר הלל בנושא. אחד מהבתים של השיר מרגשים במיוחד: "בין אומות אין אחרת / שמכל תולדותיה כהד / משרֵפות ומבכי, עלה הרה / קול תינוק הלומד אלף-בית." ברור, אם כן, שגם במהלך מלחמה, אנחנו הישראלים חותרים להשבת הלימודים על כנם מוקדם ככל האפשר.
הלב שלי עם המחנכים והמחנכות. כאחים ואחיות הם עבורי, ואני יודע לאמוד את המועקה והלחץ העולים אצלם לקראת הכניסה לכיתות בתקופה שכזו. הם ימצאו שם תלמידים ותלמידות, ביניהם רבים שבמשפחותיהם יש שכול או דאגה שאין לה סוף ליקירים נעדרים, חטופים או פצועים. הם ימצאו תלמידות ותלמידים בחרדה, בלבול והיעדר אוריינטציה, אשר אוצרים ריבוא שאלות קשות.
מה מלמדים על רקע מלחמה? מלמדים מתמטיקה והיסטוריה ומוזיקה ואמנות ופיזיקה וגיאוגרפיה ותנ"ך ועוד, כרגיל. הכל לפי תכנית הלימודים. אין ערוך לחשיבות לימוד זה אשר מקנה ידע מדעי ותרבותי הנחוץ לכל אדם. לצד זאת, החינוך מתבטא ונבחן ברובד גבוה יותר – רובד הרוח. זו הקומה בה עוסקת כיתת הלימוד, וכל תלמידה ותלמיד הנמצאים בה – בלקחים, בתובנות, במשמעות, בערכים וברגשות, בשאלות על הקיום האנושי, בסוגיות שלמוסר ובזיקות המוסקים הן מתוך חומר הלימוד והן מחוויות החיים עצמם. זהו הרובד אשר מאפשר חוויה של התרוממות אל דרגה אנושית גבוהה יותר. התוכן הנלמד בכיתה חשוב, אבל חשוב פי כמה מה לומדים מתוך מה שלומדים. בכך נבחן החינוך.
2 צפייה בגלריה
חשוב מה לומדים בכיתה, אך חשוב פי כמה וכמה מה לומדים מתוך מה שלומדים. בכך נבחן החינוך.
למרבה הצער, החינוך בישראל הגיע להישגים סבירים ברובד של לימוד הידע, אך לא יותר מכך. באשר לרובד הגבוה, בעשורים האחרונים נדלדלה בו הרוח. בתקופה של מלחמה, ניתן למצוא יכולות בכוח, יכולות פוטנציאליות להשבת הרוח החסרה אל החינוך. יש לקוות שהאפשרות הזו לא תוחמץ.
מה סגלי החינוך יכולים להציע?
לפני הכל, לדבר על המצב.
אני סבור כי בחודשים הקרובים יש לקיים בכל יום, בפתיחת יום הלימודים או במהלכו, שיחה על המתרחש סביב. השיחה תונהג על ידי מחנך או מחנכת הכיתה, אך גם על ידי מורות ומורים שעברו הכשרה ייעודית לשם כך. התכונות העיקריות הנדרשות מצד המורים והמורות בשיחה הן אמפתיה וקשב. עליהם לאפשר לתלמידים ולתלמידות להביע, בלי הגבלה, את החוויות והרגשות שלהם, לרבות הקשים ביותר, אשר נוגעים בזוועות, ולעודד שיחה בנושא בכיתה. במקרים בהם מתגלה מצוקה קשה, יש לפנות זמן ככל הנדרש כדי להאזין לתלמיד או התלמידה, להשתדל לחזק אותם ובמקרים מיוחדים להפנות לייעוץ פסיכולוגי וחינוכי של בית הספר.
עיקר תפקידם של המורים והמורות בהתייחסות למצב הוא עיצוב ההמשגה, לדעתי. כולנו חווים בתקופה זו חוויות קיומיות רבות: מוות, קטל, טבח, אובדן, כאב, חרדה, פחד, השפלה, דאגה נואשת, חוסר אונים, אי אמון, לצד גבוה, היחלצות, הצלה, לכידות וחברות אשר מגיעות לשיא. המשמעות של חינוך – בכל מצב אך במיוחד בעת פורענות – היא לסייע לתלמידים ולתלמידות לאבחן את האופי של אחת מהחוויות האלו, לתת להן מילים ולהגדיר אותן. העיקר הוא לקשור את המושגים עם יצירות הרוח האנושית שביטאו אותם – בהגות, בהיסטוריה, בספרות, בשירה ובסוגי האמנות השונים. לכל חוויה, לצד חוויות אחרות, ניתן למצוא מקורות בתרבות העולמית, היהודית והישראלית. עיסוק בהיבטים אלו – הצבעה על אנלוגיות, כיול הזיהוי של מרכיבי המושג, עוזר להרחבת ההתבוננות, הרחבת הדעת, מעלה את הרוח ומחזק אותה.
שנית, להגביר את החינוך האינטלקטואלי
תפקיד המורים והמורות הוא הגברת היסוד האינטלקטואלי, יסוד התבוניות, בהוראה-למידה במקצועות הרגילים של תכנית הלימודים. חינוך אינטלקטואלי הוא חינוך לחתירה לאמת, לאבחנה של האמת מכל מה שאינו אמת ומאיים עליה. מדובר בחינוך לשכלול יכולת החשיבה וחינוך לסקרנות, חינוך לפתיחות ולדיאלוג, ליכולת לקיים שיח קשוב עם בני אדם שונים ועם תיאוריות ודעות שונות.
מכל אלו אציין בהדגשה את החינוך לביקורתיות. זהו הציר אשר מכוון באופן ספציפי את החינוך בתחומים החברתי, המוסרי והדמוקרטי. זהו המפתח לניתוח ביקורתי-שכלתני אשר מתייחס ליחסים הבין-אישיים, החברתיים והפוליטיים. זהו המפתח להכרת הכוחות, המבנה, החוקים והעקרונות, המקור לתובענות מתמדת כלפי ההנהגה. חינוך זה נועד גם להטמעה מבוססת-מנומקת של יסודות מהותיים של הדמוקרטיה.
כאשר הצגתי את הדברים האלו בקבוצת מנהלי ומנהלות בתי ספר, מחנכות ומחנכים, התקיים דיון ער אשר כלל גם שאלות מתריסות אך מחויכות כגון 'דברים יפים אמרת, אבל אמור, האם הם לא אידיאליים מידי ואוטופיים?' או 'הגד, האם אתה באמת סבור כי המורה יכול\ה להיות פילוסופ\ית, פסיכולוג\ית או עובד\ת סוציאל\ית?'. התשובה שלי הייתה: כן, הדברים אידיאליים, אבל ללא אידיאלים לא מתאפשר חינוך. עם זאת, הם אינם אוטופיים, הם בגדר האפשר ונכון שהפילוסופיה והפסיכולוגיה הם חלק מאדני החינוך, ויסודות מסוג זה חייבים להיתפס בתור חלק מהזהות של המחנך או המחנכת.
שלישית, הדגשת החינוך ההומניסטי
אנחנו מכירים באדם בתור סובייקט, עולם ומלואו. מתוך כך, חינוך לעצם ערך האדם-הפרט, לצד חינוך לכבוד האדם. חינוך לערכים של חירות, שוויון, צדק, סובלנות וכיבוד מלא ועיקש של זכויות: זכויות אזרח, זכויות אדם, זכויות קהילה וזכויות מגדר. חינוך לרגישות אנושית, לחמלה, להיחלצות עבור כל אדם אשר חי בדיכוי, בהשפלה ובהדרה. מדובר על אחריות אנושית, אחריות המובעת גם כלפי האחר, לרבות הקיצון. חינוך לשאיפה מתמדת לשלום.
חינוך הומניסטי בזמן מלחמה, במיוחד המלחמה בה אנחנו נמצאים כיום לאחר זוועות הטבח שאין מילים היכולות לתאר אותן, הוא משימה קשה. עם זאת, תפקיד החינוך הנאור, החותר להעלאת האדם, מחייב אותנו לעמוד בו.
בהקשר זה, ברצוני להעלות את היחס לחטופים ולשבויים שלנו- רובם אזרחים ואזרחיות, ביניהם זקנים, ילדים וילדות – בחינוך, הנושא רגיש מאוד. ישנן עמודות מקצועיות ועמדות אנושיות ואזרחיות באשר לו, גם בהתייחס לכוונה של ישראל להיכנס לרצועת עזה ולקיים בה לחימה נחרצת מתוך כוונה לחסל את החמאס. אני סבור כי נשות ואנשי חינוך, ללא קשר לדעתם הביטחונית והצבאית, מצויים להעמיד בכיתה את חובת הצלת החטופים והשבויים הנמצאים בידי האויב בראש סדר העדיפויות הלאומי.
רביעית, לרתום את התלמידות והתלמידים לסייע
ככל הנדרש, נכון יהיה לכוון את התלמידים והתלמידות מהשכבות הגבוהות בבית הספר לפעולות סיוע בחירום. בשנת 1973, חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מוניתי לתפקיד מפקד פיקוד הגדנ"ע של צה"ל. במשך שנה לערך, הפעלנו עשרות אלפי בני נוער שתרמו מאות אלפי ימי עבודה בבתי חולים, במד"א, בסיעוד בבתי קשישים, בדואר ובמוסדות מפעילים חיוניים אחרים.
בסיוע רב-ממדים שכזה, היה יסוד שהוא מעבר לפן המעשי – היה בו יסוד מורלי אדיר והוא זכה להערכה נרגשת עצומה מצד הלוחמים בחזית ובין האזרחים שנותרו בעורף. ככל שהמלחמה הנוכחית תימשך, כך תגבר הנחיצות שבגיוס בני ובנות הנוער לשם כך. הערך המוסף במקרה זה יעלה לאין ערוך על ערך היעילות: מדובר בחווייה חינוכית-ערכית שלא תסולא בפז.
פרופ' ישעיהו תדמור הוא מחנך. פרופ' לחינוך. בעבר, מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר התנועה להעצמת הרוח בחינוך.
בשיתוף הגיע זמן חינוך מבית קרן טראמפ לחינוך
פורסם לראשונה: 16:18, 19.10.23
