בשיתוף הגיע זמן חינוך מבית קרן טראמפ לחינוך
האם ניתן ללמד באווירת המלחמה הנוכחית? ואם כן, מה? סביר להניח כי בימים הראשונים בעיקר, אך ככל הנראה גם בכל אחד מהימים שלאחר מכן, הצוות החינוכי יהיה עסוק בשיח רגשי, ניטור המיקום הרגשי של כל תלמידה ולתמיד, אוורור רגשות וכד'.
מטבע הדברים, שיח שכזה ינוהל בעיקר עם המחנכים, וגם בשיעורי החינוך יהיה מעבר בשלב כלשהו לתכנים נוספים. מה בנוגע לשיעורים המקצועיים? האם יש ללמוד אותם באופן רגיל? גם הפלטפורמה (זום) מאוד בעייתית, ובסיטואציה הנוכחית, האם אפשר בכלל לחזור ל'רגיל'? למי יש כוח לזה? סביר להניח שלאף אחד. ובכל זאת – מה כן אפשר לעשות?
נשות ואנשי המקצוע העוסקים בטראומה הסבירו לנו שחזרה לשגרה כלשהי, במיוחד אם מדובר על המשכיות למה שהיה לפני שהכל התחיל, היא אמצעי חשוב ליצירת חוסן.
כלומר, חזרה ללימודים אינה עונש או עול, אלא חלק מתהליך ההתחזקות של החברה (אשר יועיל גם לכוחות הנמצאים בחזית). מדובר באמירה שכדאי לדעתי להתחיל איתה את השיעור המקצועי הראשון בכל כיתה: הניסיון לחזור ללמוד הוא חלק מהמאמץ הלאומי לשמור על חוסן, וזה יחזק אותנו בעורף ואת הלוחמים והלוחמות, הרופאים והרופאות, השוטרים והשוטרות- אשר יבינו כי ההגנה שהם נותנים לנו אכן מסייעת לנו ומאפשרת לכולנו לחזור לשגרה כלשהי.
אנשי הטיפול בטראומה מספרים גם כי השבת החוסן והפחתת הטראומה אינם רק בהיבט הרגשי, אלא גם בצד הקוגניטיבי. עבור רבים, הפעלת יכולות הלמידה, השכל והחשיבה, מהווה אמצעי יעיל להפחתת חרדות, כך שיש לכולנו הזדמנות להוריד את מפלס החרדה בקרב התלמידים ואנשי החינוך בזמן העיסוק בלמידה.
אפשר וראוי לעזוב את תכנית הלימודים ה"רגילה"
בשבוע הראשון של החזרה ללימודים, אני מציע ללמוד בכל שיעור, בנוסף לחומרים ונושאים הקשורים למקצוע, גם נושאים הקשורים למציאות סביבנו. כלומר, לכל הפחות בשבוע הראשון, אפשר בהחלט לעזוב את הלימודים על פי התכנית ה'רגילה' ולשלב בין למידה לבין המצב הכללי.
רוב המקצועות מאפשרים לימוד תכנים הקשורים למציאות בשטח - באזרחות אפשר להבין מהו קבינט, מהן הסמכויות לשעת חירום, מעורבות אזרחית, אמנת ז'נבה אשר אמורה להגן על החטופים, וכדומה.
בהיסטוריה אפשר ללמוד על מלחמת יום כיפור, על המתקפה על פרל הרבור ועל אירועי ה-11 בספטמבר, שלושה אירועים מההיסטוריה אשר משווים לאירוע הנוכחי. הנושאים האלו אולי לא נמצאים בחומר לבגרות, אבל הם רלוונטיים, מעניינים וחשובים, ומרחיבים את ההבנה של התלמידות והתלמידים על המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו. בספרות ובמחשבת ישראל אפשר להציג טקסטים העוסקים בנושאים כמו אבל ושכול, במלחמה ואולי אף בהתגברות וגבורה. כך ניתן גם בשיעורי תנ"ך, עם טקסטים כמו קינת דוד ולמיטבי לכת גם איוב. בשיעורי אנגלית ניתן להקשיב עם התלמידים לנאום המרשים של הנשיא ביידן, ללא תרגום כמובן. בשיעורי אמנות אפשר לעסוק בשלל יצירות העוסקות במלחמה ובאכזריות. בפסיכולוגיה אפשר לנתח את הריאיון עם רחל אדרי, הגיבורה מאופקים, ולנסות להבין מה נתן לה את העוצמות והחוסן שהצילו אותה ואת בעלה. בשיעורי גיאוגרפיה אפשר ללמוד על חבל הארץ עוטף עזה, על רצועת עזה וכד'.
עיסוק בתכנים אלו יכול לאפשר לתלמידים להציף שאלות, תחושות ורגשות שאולי לא יעלו בשיח רגשי ישיר של שיעורי חינוך, ובנוסף יכול לתת לתלמידים מעבר פחות חד בין השיח הרגשי לבין הלמידה השגרתית.
ארגון הלמידה בשבועות הנוכחיים סביב אותן 'שאלות גדולות', יכול לסייע לתלמידים בארגון המחשבות שלהם וההבנה של המצב, ובנוסף לאפשר העמקה בסוגיות היסוד שאמורות להעסיק אותנו כמחנכים ומחנכות. הזוועות והאכזריות שהתלמידים (ואנחנו) נחשפנו אליהן מציבות שאלות משמעותיות על טבע האדם ומונחים כמו טוב ורע. הצבת שאלות פילוסופיות 'גדולות' בכיתות בתור בסיס להחלטה מה ללמד, היא חלק מתהליך הריפוי של כולנו, חלק מהחזרה ביכולת להאמין באדם. מחזות הגבורה מהחזית, יחד עם ההתנדבות האדירה בעורף, יעזרו לנו להתמודד עם שאלות כאלו.
צוות המורות והמורים הוא החוליה החשובה הראשונה בתהליך זה. ראשית, עלינו להקשיב זה לזו, לאוורר את הרגשות ולעבד את התחושות הקשות שלנו ואת המצב הטראומתי שאנחנו חווים. בשלב הבא, עלינו להחזיר את השליטה לעצמנו, באמצעות מחשבה והחלטה לגבי תכנית הלימודים המתאימה לתלמידים הספציפיים שלנו.
האחריות על עיצוב הלמידה היא של המורים והמורות
ההצעות ששיתפתי כאן, כמו ההצעות של משרד החינוך או גורמים אחרים מהימים האחרונים, הן הצעות בלבד. האחריות האמיתית על עיצוב הלמידה היא של המורים והמורות בכיתה. משפט זה נכון גם בימי שגרה, אך הוא מדויק פי כמה וכמה בעת הזו, משום שתחושת שליטה ופרו-אקטיביות במרחבים שונים בחיים שלנו עוזרות לנו להפחית את הטראומה והחרדות.
חשוב (וכדאי) לשתף את התלמידים בהתלבטויות, לאפשר להם להביע את דעתם בנושא. מה יעניין אותם ללמוד בתקופה הנוכחית? מהו המידע החסר להם באשר למה שמתרחש? מהן השאלות (ולא רק תחושות ורגשות) שעלו אצלם? באופן שכזה, נעניק גם להם חלק מאותה חוויית שליטה במציאות שלהם, אשר חשובה מאין כמותה בזמן זה.
להצעות שלי מצורפות גם 'הערות אזהרה': ההצעות אינן אוטומטיות אלא גם תלויות בהקשר בו פועל בית הספר כולו. למשל, בבית ספר יסודי, או בבית ספר בו לומדים ערבים ויהודים יחד, סביר שבימים הקרובים עדיף יהיה להתרחק ככל האפשר מעיסוק ישיר בזוועות שחווינו, באמצעות מיקוד בתכניות הלימודים ה'רגילות' בתור אמצעי מסייע. הצעות אלו אינן רלוונטיות מן הסתם גם למקומות ולתלמידים שחוו אובדן במעגל ראשון.
בכל מקרה, מדובר בתקופה קשה וכואבת בה מתחדד עוד יותר התפקיד שלנו כמורים מקצועיים – לא רק ללמד, אלא גם לחנך. הלמידה חשובה לא רק לכשעצמה, אלא מהווה חלק מתהליך חינוכי ותמיכה רגשית בתלמידים שלנו ובעצמנו.
- ד"ר אדר כהן, מרצה ומנהל המחלקה ללימודי הוראה באוניברסיטה העברית
בשיתוף הגיע זמן חינוך מבית קרן טראמפ לחינוך
פורסם לראשונה: 11:44, 22.10.23
