משפחת בארט גרה במנצ'סטר שבעה חודשים. אם אתם עושים חישוב מהיר, תגלו שהם הגיעו בדיוק כשכל העולם השתגע. "אנגליה ברגעים אלו נחשבת אדומה", מספרת אפרת בארט. "אנחנו גרים במנ'צסטר, כשכרגע התחלואה כאן גבוהה ויש סגר חלקי. אסור להיפגש עם חברים בבית או בגינה ואסור להיפגש בקבוצה של יותר משישה אנשים בבתי קפה או פאבים. אנחנו שישה אז בגדול לא יכולים להיפגש עם משפחות אחרות".
הם הגיעו עם ארבעה ילדים - דולב (9), גפן (6) ארבל (3) וים בן השנה. גדעון עובד כאן כמנהל פרויקטים ואפרת כרגע נמצאת בבית עם הבן הקטן ולומדת קורס אנגלית. בארץ הייתה תרפיסטית בתנועה M.A ומורה ליוגה.
"הגענו לכאן בשושן פורים כי זאת הייתה הטיסה הכי זולה שמצאנו", מספרת אפרת. "יום לפני הטיסה ביטלו לנו את הטיסה למנצ'סטר והעבירו אותנו לטיסה ללונדון, כי התבטלו הטיסות למנצסטר. זאת הייתה רק ההתחלה. אף אחד לא הבין מה קורה בכלל, אף אחד לא חשב שהקורונה הולכת להיות חלק נכבד מחיינו.
"היה לנו יום אחד של שפיות יחסית, ואז התחיל כאן תוהו ובוהו"
"לשמחתנו אל על סידרו לנו קונקשן למנצ'סטר, הגענו ל-Airbnb. היינו עם 18 מזוודות, וחלקן נעלמו לנו אבל הגיעו לאחר כמה ימים. היה לנו יום אחד של שפיות יחסית, ואז התחיל כאן תוהו ובוהו. היינו במרוץ נגד הזמן למצוא בית. רהיטים מצאנו בחנות יד שנייה בעשר הדקות האחרונות לפני שהתחיל פה סגר על הכול".
נשמע כמו סצינה מסרט.
"ישנו כמה חודשים על מזרנים. היה חוסר ודאות מוחלט. חברה ישראלית הזמינה לנו חיתולים, מגבונים ופסטה. היה פה כאוס כי הסופרים היו ריקים וכמובן לא היה נייר טואלט. אבא שלי, בלי לצפות את הקורונה, דחף לכל מזוודה שלנו גלילי נייר טואלט שיהיה, וזה הציל אותנו. היינו תקועים בתוך הבית במדינה זרה ויצאנו לטייל בפארק גולף שמאחורי הבית בשביל להתאורר, אבל בהחלט לא היה קל לעבור תקופה כל כך ארוכה עם הילדים בבית.
"באותה תקופה הפנים של הבן שלי בן השלוש התנפחו. המרפאות כאן לא הסכימו לקבל אותנו. הסתכלו עליו ואמרו שכנראה יש לו חזרת ושזה יעבור. הילד כמובן עבר חיסון לחזרת כשהוא היה תינוק. התייעצנו עם רופאים ישראלים שאמרו שהוא צריך להיבדק. בסוף שוב בעזרת ישראלית כאן הצלחנו למצוא רופא פרטי שהגיע אלינו ובדק אותו. הוא אמר שזה סטרפטוקוקוס ונתן לו אנטיביוטיקה וכמובן התחיל שיפור מיידי, אבל אלו היו ימים קשים".
מה קורה עם מערכת החינוך?
"מאמצע מארס ועד ספטמבר מערכת החינוך הייתה סגורה, למעט ילדים של הורים חיוניים. לקראת יוני פתחו עוד שתי כיתות גן חובה וכיתה א', וחלק מהגנים נפתחו.
"מספטמבר בית הספר עובד במתכונת של קפסולות ויום הלימודים יותר קצר. שולחים את הילדים לפי השעות של הקפסולות ובאים לאסוף אותם בשעות שונות כדי שלא יהיו ערבובים. לפי הבנתי, לממשלה יש רצון גבוה להשאיר את הלימודים בשביל להשאיר את המשק פועל. בינתיים שמחים על כל יום שיש לימודים, כי גם זה יכול להשתנות בכל רגע".
יש מפגשים עם חברים אחר הצהריים?
"חברים זאת הנקודה הכואבת ביותר. אין לילדים חברים אחר הצהריים. אסור להיפגש בבתים ואסור להיפגש חוץ. היתרון הוא שהם ארבעה והם משחקים אחד עם השני כל היום, וגם רבים כמובן, אבל לחלוטין זאת נקודה כואבת, זה מאוד חסר להם.
"לי אישית מאתגר החלק החברתי והמשפחתי. אני מגיעה מיישוב שבו החלק החברתי והמשפחתי תמיד היה חלק מהיומיום שלי. יש לנו כאן חברים אבל זה שונה, יש הרבה תחושת לבד. אני לא חושבת שזה רק הקורונה אבל התקופה בהחלט מחזקת את תחושת הלבד".
קראו עוד:
עוד היא מוסיפה: "תחביב חדש שמצאנו כמשפחה, והוא גם נקודת האור שלנו זה טיולים בטבע. בארץ בחיים לא עשינו מסלולים כמשפחה, וכאן חברה ישראלית הדביקה אותנו בחיידק הטיולים. הוא אפשרי עם מגבלות הקורונה, והילדים נהנים מאוד.
"יש בזה הרבה ערכים והנוף פה משגע. יש אינסוף אפשרויות לאן לטייל והכול כמובן תלוי במזג האוויר, שלא תמיד נחמד אלינו, אבל יש ימים מדהימים ומשתדלים לנצל אותם כמה שאפשר. בתוכם יש הרבה רגעים מרגשים. לבן שלי בן השלוש מאוד קשה ללכת הרבה וכל ניצחון שלו זה ניצחון של כולנו, מכשולים שעוברים בדרך ומצליחים לעבור אותם".
ספרי על נקודת אור בכל התקופה, רגע מיוחד שהיה לכם כמשפחה.
"היה רגע מהמם, כשאספתי אותם מבית הספר. כל אחד מגיע ממקום אחר בגלל הקפסולות, ודווקא הגדול שמתחיל את גיל ההתבגרות חיבק את אחותו ואת אחיו, וככה הם עמדו שלושתם מחובקים במשך דקה ואז באו לחבק אותי, בהחלט רגע קסום".
"יש לנו כאן חברים אבל זה שונה. אני לא חושבת שזה רק הקורונה אבל התקופה בהחלט מחזקת את תחושת הלבד"
ומה את עושה עבור עצמך?
"התחביב שמציל אותי זה ריצה. בגדול זה הספורט הכי נוח. אני יוצאת לבד, זה נותן לי זמן למחשבות וזה השקט שלי. גם כשקשה אני מנסה לאתגר את עצמי כמה שאפשר. גם גיליתי כאן יוגה מדהימה חדשה שלא הכרתי אותה בארץ, שעושה לי קסם בכל פעם. בנוסף, התחלתי לימודי אנגלית שמאוד מאתגרים אבל לחלוטין מהווים לי נקודת אור בחיים".
טיפ להורים קצת מיואשים?
"יין ? ג'ין וטוניק? בכל זאת אנחנו גרים באנגליה. בגדול אני חושבת שצריך להתייחס לזה כמו להרבה קשיים שיש בחיים. לא להישאר לבד עם התחושות, לשתף, לדבר, להשתמש בהומור שחור ולחפש משהו שאפשרי לעשות למען עצמך.
"למצוא משהו שעושה לך טוב, אם זה ספורט, לימודים, להיפגש עם חברה ולא לוותר על עצמך בתוך כל הכאוס הזה שאנחנו נמצאים בו. זה מאתגר ויש לזה מחיר, אבל גם רווח מאוד גדול. והנקודה האחרונה שגם מאוד עוזרת לי זה לעשות טוב לאחרים".
גרים בחו"ל ורוצים להשתתף במדור? כתבו לנו
