הם רגילים להכיר את הילדים שלהם בשם, מגדר וזהות, אבל יום אחד מגיעה ה"שיחה" על התאמה מגדרית, שמובילה לשאלות, מחשבות, דאגות ובעיקר חוסר ודאות גדול. כמובן שלא מדובר ביום אחד, אלא בתהליך אבל עבור חלק מההורים השיחה בנושא מגיעה בהפתעה מוחלטת. לרגל יום הנראות הטרנסג'נדרית שחל היום, הורים וילדים משתפים בפתיחות על השיחות בבית, ההתמודדות עם השינויים וההבנה שהאהבה היא מעל הכל.
"זה היה בערך בכיתה ד', הרגיש לי לא נכון כשמדברים אליי בתור בת, אבל לא הצלחתי להבין בדיוק מה זה אומר", משתף אריאל נקש בן ה-14.5 משער אפרים. נכנסתי לגוגל וכתבתי 'למה בן בגוף של בת?' וקפץ לי המונח טרנסג'נדר. זה קצת הלחיץ אותי כי היו שם סיפורים על אנשים שלקחו את זה קשה. עם השנים רמזתי להורים, אבל לקח לי זמן להרגיש עם זה בנוח ולהתחיל לדבר".
אמו אלונה, מוסיפה: "אנחנו עוד במסע. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתחלנו לקרוא לו בלשון זכר, זה קרה לפני חודש וחצי, היווה סממן משמעותי בהבנה והכלה".
את זוכרת כשהוא סיפר לכם לראשונה?
"כן. לפני שנתיים וחצי, שבועיים לפני בת המצווה. ילדת הבת מצווה שלי עשתה לנו מצגת בנושא טרנסג'נדרים ואמרה שהיא מרגישה בגוף הלא נכון. עניתי לה שיהיה בסדר. אחר כך היו מדי פעם שיחות, בקטנה, אבל לא מעבר. אבל אז, שנה מהבת מצווה, התעוררנו יום אחד והבנו שיש מציאות חדשה. יש לנו ילד בבית שמסביר שהוא לא נקבה ולא בת, ומרגיש בגוף הלא נכון וחשוב לו שנבין, נקבל ונתקדם".
איך הגבתם?
"בהתחלה זה הלם. אני מודה שהיו ימים של בכי ותסכול וקצת כעס. שאלות כמו 'למה זה קרה פתאום?' ו'איך אני אמורה להתמודד עם זה?' אני מכירה חבר'ה מהקהילה, גם טרנסג'נדרים, אבל לא באמת נחשפתי וידעתי, עד שזה הגיע לדלת ביתי".
אלונה מספרת שהיא ובעלה פנו לייעוץ, והמאמנת הפכה את הכל ליותר נגיש. "היא הזכירה לנו שאנחנו מחוברים לילד, לנשמה שלו ושאנחנו איתו לאורך כל הדרך. יש ילד וילדה שהם הנשמה שלנו והלב הוא אותו לב ואהבה שרק מתעצמת. בדרך את מגלה ילד מאושר, שמח שמרגיש פתאום נוח לספר ולשתף בכל מה שעובר עליו".
"כשאתה מחליט להיות הורה, אתה מתחייב שתאהב ותתמוך באושר של הילדים בתנאים שלהם, וזה הבסיס לחיים שלמים עבורם"
הם החליטו לספר לסביבה בהדרגה: "בהתחלה סיפרנו רק לאמא שלי ולבן הקטן בן ה-13, ובהמשך גם למשפחה המורחבת. כולם קיבלו באהבה והערצה, כלפי ילד שאומר שהוא רוצה לחיות ולהיות מאושר.
"אנשים שסובלים בחיים, כי הם לא מרגישים מאושרים, לא מוכנים להגיד 'עכשיו אני', והנה מגיע ילד שמבין שהוא רוצה להיות מאושר. הפירגון היה מדהים. בנוסף, אריאל רוכב על סוסים בצורה מקצועית. הוא נרשם לתחרות ואישרו לו להירשם כבן. קיבל חיבוק מדהים מהסביבה".
מה היה האתגר הכי גדול?
"לקח לי זמן לקרוא לו בלשון זכר. בהתחלה היו לי בן ובת בבית, היינו רגילים להבדיל בין 'הוא' ו'היא', ועכשיו יש בבית שני 'הוא'. הדבר היחיד שביקשנו, שלא ישנה את השם.
"המקום הבסיסי לחום ואהבה עבור הילד שלנו הוא אנחנו, הבית. כשאתה מחליט להיות הורה, אתה מתחייב שתאהב ללא תנאי ותתמוך באושר של הילד שלך בתנאים שלו, וזה הבסיס לחיים שלמים עבור הילדים שלנו".
לסביבה יש תפקיד חשוב
"הזהות המגדרית מתפתחת כבר מגיל שלוש", מסבירה ד"ר אדוה דרור, ד"ר לעבודה סוציאלית, מומחית בעבודה עם הקשת הטרנס'נדרית ומלווה משפחות. "זהו הגיל שבו מתחילים ללמוד ולהבין את השייכות והשוני בין המינים, גם בדרך הפנייה הוא/היא, בן/בת וגם בשוני באיברי המין. לכן, ילדים יכולים להרגיש שלא נוח להם".
יש שינוי בגיל ההתבגרות?
"בגיל ההתבגרות, הגוף מתחיל להשתנות והבדלים בין זכרים לנקבות באים יותר לידי ביטוי גם חיצונית. בתקופה הזאת נראה התעצמות של הקושי אצל בני נוער, עם שאלות לגבי הזהות המגדרית, משום שהגוף שלהם התפתח בניגוד לציפייה ולתפיסתם את עצמם".
לדבריה, "לסביבה יש תפקיד חשוב, להכיל ולקבל. ההורים צריכים לסמוך על הילדים שהם יודעים מה נכון להם. לעשות הכל כדי שיהיה להם טוב ולתמוך בהם.
"הרבה פעמים ההורים זקוקים ליותר ליווי מהילדים. הם עוברים תהליך בעצמם וזקוקים לתמיכה, ולכן במידת הצורך, כדאי שיפנו לסיוע, כדי לקבל את הכלים איך להיות שם עבור הילדים".
לקח זמן להשלים את המעבר המנטלי
"בכיתה ה' התחילו לראות חזה וזה עשה לי רעד בגוף, עד שהבנתי את הסתירה - אין התאמה למגדר שנולדתי. אני יכולים להתאהב בבנים ובנות, א-בינרי, זה לא משנה". משתפים טיי גדול בני 17 מראש פינה.
לא, זו לא טעות, טיי מסבירים שהדרך הנכונה לפנות אליהם היא בלשון רבים. "בעברית אין דרך אחרת לפנות לבן ו/או בת, ולכן לשון הרבים היא הכי ניטרלית. הייתה לי חברה ועכשיו יש לי חבר, זה הקשר הרציני הראשון. הכרנו בתוכנית מחוננים ואנחנו ביחד שנתיים".
סיגל האם, מוסיפה: "שאלתי עם מי מתחתנים והם ענו, 'עם מי שרוצים'".
טיי, מתי סיפרתם להורים?
"לפני שנה וחצי סיפרתי לחברים ואחר כך להורים".
"עבורנו, מיניות ומגדר הם לא עניין, ולכן לא עברתי שום תהפוכות רגשיות, התחבטויות, חרדה או לחץ"
סיגל: "תמיד אמרתי שאני מוכנה לקבל הכל, אבל אני מודה שלזה לא ציפיתי. כשסיפרו, עניתי שיראו מה מתפתח. הרגיש לי לא נכון לא לאהוב את הגוף, הם פרצו בבכי ואמרתי, 'סליחה מאמי, את אישה יפיפייה', ואז אחותם אמרה 'הן בכלל לא אישה'.
"החברים ישר ידעו לקרוא טיי ולפנות בלשון רבים. לנו לקח שנה להשלים את המעבר המנטלי. עכשיו הם טיי, בקושי זוכרים איך קראו להם קודם, הם לא בן ולא בת איפשהוא מחוץ לקופסה".
איך הסביבה מגיבה?
טיי: "כולם יודעים, אני לא מסתירים ולא פגשתי מישהו שסירב לקבל. אנשים היו צריכים הסבר איך לפנות, אבל לא נפגעתי. אני זוכרים רגע שאמרו בכיתה באיזה משחק 'כל הבנות לקום וצעקתי שאני לא בת. כששאלו, הסברתי'".
סיגל: "הם נפגעים כשקוראים להם בנקבה ואז אני צריכה להסביר שטיי שלי לא בן ולא בת, ולכן מדברים בלשון אתם. זה לא קל, אבל רק שיהיו בריאים ומאושרים".
יוסי, אבא של טיי, משתף: "לטיי יש אישיות מאוד מגובשת. הם מאוד החלטיים, יודעים מה הם רוצים. כמו תמיד, מה שמשמעותי זה שטיי יהיו מאושרים, בדרך שבה הם בוחרים.
"למזלם, הסביבה הקרובה והחברים תומכים בהם. למעשה אפילו נראה שמבחינת הנוער היום העניין של שינוי מגדרי הוא פשוט שקוף. אני מאוד שמח שהם יכולים לעבור את השילוב של שינוי מגדרי ושל גיל ההתבגרות בסביבה תומכת ואוהבת. עבורנו, מיניות ומגדר הם לא עניין, ולכן לא עברתי שום תהפוכות רגשיות, התחבטויות, חרדה או לחץ. טיי מאושרים אז גם אני מאושר".
קראו עוד:
מה המסר שלכם?
טיי: "הסביבה צריכה לקבל כל אחד כמו שהוא, כל עוד לא פוגעים באחרים. אני ממליצים לצאת מהארון, רק כשמרגישים בטוחים ושיש סביבה תומכת".
סיגל: "להורים, כמו שאהבתם לפני, תמשיכו לאהוב, הם אותם ילדים. לטיי יש עוד שני אחים, הם מעריצים את טיי, תומכים ואוהבים".
"היו מחשבות שאולי זה יחלוף"
"בגילי 16-11 לבשתי בגדי נשים בחדרי חדרים, אבל הרגשתי נוח בהגדרה עם הגוף שלי", מספרת הדר מזרחי (21). "יום אחד באתי לאמא שלי ואמרתי לה שלא נראה לי שאני בן, ואז התחיל מסע, חקר מגדרי".
פנינה, אמא של הדר, מוסיפה: "אני זוכרת את המילים המדויקות - 'אני שוקלת לעשות שינוי מין'".
הדר, מה משמעות המסע עבורך?
"להיכנס לאינטרנט, ללמוד ולהיפגש עם פסיכולוגית. הדרכתי אז בתנועת נוער, הגעתי עם זקן ושיער קצר, ולמרות זאת ביקשתי שיפנו אליי בלשון נקבה. ביקשתי מהסביבה לפנות אליי כבת כי רציתי לראות איך זה מרגיש, לחקור את מה שנוח ומה שלא נוח.
"לכל אחד יש תחושה פנימית עם הגוף. אבל חשוב למקסם את הנוחות, זה לא קשור לשינוי, זה קורה לכולם. אני חושבת שזה מסע אינסופי".
איך סיפרת לאמא?
"סיפרתי עוד בשלבי ההתלבטות, היא גיבורת על מבחינתי. בהמשך, ספרתי לאבא. זה תהליך, גם לקבל את עצמי ואני בטוחה שגם להורים, אבל בסוף ההורה מקבל אותך, למרות הכל".
פנינה, שתפי בתחושה.
"בהתחלה הייתה תחושה קשה. תוהו ובוהו אבל מהר מאוד התחלתי לחשוב צעדים קדימה, איך להיות שם בשביל הדר ולעזור לה. התייעצתי עם אמא שעברה תהליך כמוני ובמצב דומה. לאחר מכן, היא הפנתה אותי לקבוצת פייסבוק של 'ברית הלביאות', שזה בעצם ארגון של משפחות לילדים.ות ונוער טרנסג'נדר.
"זו קבוצה מדהימה שנתנה לי עוגן. פגשתי אנשים כמוני, שאלתי שאלות, קראתי ולמדתי מה זה טרנסג'נדר. היום אני חלק ממערך החונכות של הקבוצה. במקביל, התייעצתי עם פסיכולוגית. בשלב מסוים הרגשתי שאני אפילו ממהרת קצת יותר מהדר".
הדר, את זוכרת רגע קשה?
"דברים בסיסים שלא ידעתי לפני, כמו איך לחפוף שיער ארוך. לקחתי הורמונים כדי להרגיש בנוח עם הגוף. הרגשתי איך הקרקע שהייתה תחתי, התערערה לחלוטין".
פנינה: "בכל פעם ראיתי את הדר עושה צעד ועוד צעד. היו מחשבות שאולי זה יחלוף. היא האריכה ציפורניים ושיער, וביקשה שנפנה אליה כנקבה. בהתחלה דברתי בלשון פועל, הייתי צריכה להתרגל לשפה חדשה. בסוף התיכון ביקשתי ממנה שתבוא למסיבת סיום כזכר ולא נקבה והיא הסכימה. אני זוכרת שבכיתה היו מבטים מביכים, אבל אז החלטתי לומר - 'שלום, הרווחתי בת'".
"מהר מאוד התחלתי לחשוב צעדים קדימה, איך להיות שם בשביל הדר ולעזור לה"
נקודת המפנה, לדבריהן, הייתה בנשף הסיום של הדר: "היא קנתה שמלה, התארגנה עם ספרית וציפורים וביקשה עזרה", מספרת פנינה. "נרתמתי והיא הייתה הכי יפה בעולם. אז הבנתי כמה היא שלמה במקום שלה להיות בת".
הדר: "לפני זה קצת התביישתי, היה לי זקן עבה, ולעיתים נדירות התגלחתי, הרגשתי לא בנוח. הנשף היה הפעם הראשונה שהופעתי כבת והתגובות היו מקסימות".
מה העצה שלכן לסביבה?
הדר: "לא לפחד, לקחת את הזמן, אין לחץ. אם מתלבטים וזקוקים לסיוע חיצוני, שלא יתביישו, גם אני נעזרתי והיום אני עוזרת לאחרים".
פנינה: "כאמא, גם אם בהתחלה הכל שחור והקרקע נשמטת, הילד הוא אותו ילד וחשוב שיזכרו שהם לא לבד ויש סיוע ועזרה. זה לא משנה אם בן או בת, הם מדהימים ויכולים לעשות הכל. הדר מאושרת, מוצאת מסגרות חדשות, מלחינה, כותבת ואפילו יש לה בת זוג".
