"לפני 12 שנים אחיותיי ואני הפתענו את אמא שלי ליום ההולדת ה-60 שלה, וטסנו איתה לבודפשט, לעיר הולדתה", מספרת מיכל אורבך (48), נשואה לעומר ואמא לניב (17) ולמאיה (12.5).
"עומר נשאר עם ילד בן ארבע וחצי ותינוקת בת חצי שנה. לפני הנסיעה הייתי מודאגת איך הוא יסתדר עם שניהם, במיוחד שמאיה הייתה תינוקת קטנה וצמודה אליי בתקופה הזאת כיוון שהייתי עדיין בחופשת לידה.
"חששתי מאוד והיה לי קשה לעזוב, אבל היה לנו חשוב לחגוג לאמא שלי יום הולדת ולהיות איתה יחד במשפחה הגרעינית שלה - אמא ושלוש הבנות, עבור כל השנים שהיא שם בשבילנו ובשביל נכדיה".
איך התמודדת עם כל החששות?
"השארתי דף הוראות מפורט עם סדר יום, אוכל ושינה, וברגע שנסעתי כבר השתחררתי מכל הדאגות ונהנתי מאוד. זה שונה מלהיות עם בן הזוג והילדים. חזרנו לשורשים שלנו, מקום מגוריה של אמי, השוק שבו היא קנתה מצרכים. טעמנו מהאוכל ההונגרי שאנחנו מכירות מהבית, השפה שמוכרת למרות שלא מדברות והריחות המוכרים".
לנשום ולהתמלא באנרגיה
"ההתלבטות היחידה הייתה איזה גודל מזוודה לקחת", מספרת מורן בן ישי מלח (40), אמא לשלושה ילדים, נשואה לשי, איש צבא שלרוב לא נמצא בבית לאורך השבוע.
בן ישי מלח יצאה לחופשה הראשונה שלה עם חברות, כשהילדים היו בגילאי חמש וחצי, שלוש וחצי ושמונה חודשים. "החופשה הראשונה הייתה לסופיה", היא מספרת. "חיפשנו יעד זול, קרוב עם אוכל טוב ובילויים. התחושה הייתה של התרחבות, שחרור וחופש אמיתי. הרגשתי שאני שמה את עצמי בראש סדר העדיפות ומעניקה לעצמי את מה שאני הכי צריכה באותו רגע - לנשום ולהתמלא באנרגיה".
עוד היא מוסיפה, "אני מאמינה שכנשים ואימהות ככל שנאפשר לעצמנו יותר מרחב להנאה ושחרור, הסביבה שלנו, ובעיקר הילדים יוכלו ליהנות מזה לא פחות, ולכן כשזה התחיל לדגדג היה ברור שאני נוסעת, רק היה לסנכרן יומנים, לוודא שהחצי בבית ושסבתא והבייביסיטר נכנסת לכוננות הקפצה".
"היו לנו שיחות עמוקות אל תוך הלילה, תובנות מיוחדות וצחוקים כאלו שבאמת ששכחתי כבר שאפשר לצחוק ככה"
"לונדון הייתה סתם תירוץ"
חברות הילדות מיכל סלע, מרב וינגרדן וטל טאוב נסעו יחד לחופשה בלונדון. "לונדון הייתה סתם תירוץ להתנתק קצת מהחיים", מספרת וינגרדן. "היו לנו שיחות עמוקות אל תוך הלילה, תובנות מיוחדות וצחוקים כאלו שבאמת ששכחתי כבר שאפשר לצחוק ככה".
סלע: "אנחנו לא נמצאות בקשר יומיומי, ולמרות זאת, המפגש והחיבור היו מעולים, כאילו נפגשנו אתמול. אנחנו מכירות טוב אחת את השנייה, את המשפחות ואת החוויות מהעבר, מה שאיפשר שיחות עומק על החיים, המשפחה והעבודה. היה כל כך כיף ומשמעותי איתן שבכיף הייתי נשארת עוד קצת בלונדון".
קראו עוד:
"לא הייתה התלבטות לרגע"
פנינה איל, נשואה ואמא לשלוש בנות, טסה לראשונה עם אחותה, כשבתה הקטנה הייתה בת שנתיים וחצי, האמצעית בת ארבע והגדולה בת שש. "לא היתה התלבטות לרגע", היא אומרת. "לבנות יש אבא, שיודע את העבודה ושפרגן לי. הוא קיבל עזרה מהסבים והסבתות ואני נסעתי ל-5-4 ימים למדריד.
"הייתה חופשה מדהימה. הרגשתי מעולה, חשבתי על המשפחה אבל ידעתי שהם יסתדרו, ובכל מקרה אני במדריד והם בארץ, אין הרבה שאני יכולה לעשות. היו עוד חופשות מאז. אני חושבת שפעם בשנתיים בממוצע אני נוסעת עם חברות: ברלין פעמיים, סנט פטרסבורג, סוצ'י וקייב".
עוד היא מוסיפה, "גם בעלי נסע פעמיים עם אחיו לחו"ל, כך שאנחנו מאוזנים. אני מאמינה שצריך את החופש הזה קצת. אני מתגעגעת יותר אחרי נסיעה כזו ומעריכה אותו יותר.
"מכיוון שאני מאוד סומכת עליו ויודעת שהוא מסתדר לבד, אפילו יותר טוב ממני, ומכיוון שיש מערך עזרה של סבים-סבתות , אין לי שום היסוסים".
"החופשה נתנה כוח לכמה חודשים"
כשהילדים של שני אבנרי היו בני שמונה ו-11 היא טסה עם חברתה קארין לרומא. "למדנו יחד בפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה, בטכניון. אחרי מספר שנים שלא שמרנו על קשר, עבדנו יחד וחזרנו לקשר. קארין הציעה שניסע בסוף שבוע והחופשה הייתה מדהימה - הרבה אוכל, בילויים, קצת אתרי תיירות ושופינג.
"בהמשך נסענו לוורשה אבל הכי מצחיק היה כשהיינו בלונדון וכמעט פספסנו את הטיסה כי נהג המונית שנסע לכיוון תחנת הרכבת עצר להוריד אותנו כי המונית הייתה תקולה. מיד עלינו על מונית חלופית עם נהג מפחיד, שילמנו מלא כסף כי היינו בלחץ של זמן להגיע לרכבת לשדה, אחרת היינו מפספסות את הטיסה.
"קארין נלחצה והתקשרה לבעלה כי חששה שיחטפו אותנו ונאחר את הטיסה, כאילו היה יכול לעזור לנו. היה כל כך מצחיק ולא נשכח את החוויה הזאת. בסוף הגענו ברגע האחרון לטיסה כי ידוע שלונדון עמוסה ולכן כולם מאחרים לשדה התעופה. חופשה של כמה ימים מהמשפחה נותנת כוח לחודשים".
כל שנה יעד אחר
"ניר ואני הורים שמשקיעים המון בילדים", מספרת ידידה מור. "מצד שני אנחנו גם מאמינים בזמן איכות של שנינו וכמובן גם זמן של כל אחד בנפרד עם חברים או בני משפחה. החופשה הראשונה שלנו כהורים הייתה כשהילדה הייתה בת שנה וחצי. הילדה הייתה אצל ההורים שלי ודיברנו איתם פעמיים ביום. חודשיים אחר כך טסתי, למה שהפך למסורת, לחופשה עם אמי ואחותי לוורשה.
"נסעתי עם ביטחון מלא בבעלי שיסתדר איתה ויהנה, ולא היו לי התלבטויות. כל שנה אנחנו טסות ליעד אחר, ובאחת הפעמים הילד השני היה רק בן שלושה חודשים".
חופשה עם חברות היא שונה
נראה כי החופשה הראשונה רק פותחת את התיאבון: "השאיפה היא לפחות פעם בשנה חופשה בחו"ל עם חברות ועוד פעם או פעמים בארץ", אומרת בן ישי מלח. אפילו הייתה חופשה אחת מתוכננת לסיישל בין הסגרים, שלצערי התבטלה ברגע האחרון בגלל שסגרו את השמים. לא היינו מספיק מהירות".
אורבך מציינת שמאז אותה חופשה לפני 12 שנים, היא משתדלת לחגוג עם אמה ואחיותיה ביום ההולדת של האם. "בדיוק שלשום חזרנו ארבעתינו מים המלח, שם חגגנו לאמי יומולדת אחרי שנת קורונה שבה לא יכולנו לחגוג כמו שצריך.
"מאז היו עוד הרבה נסיעות לבד, ותמיד לפני נסיעות דאגתי והשארתי רשימות של הוראות הפעלה והלבשה לילדים. עם השנים הרשימה התקצרה ביחס ישר לילדים שגדלו ונהיו עצמאיים יותר.
"נסעתי גם עם חברות במיוחד למרוצים. בהתחלה חשבתי שזה בזבוז לנצל ימי חופש של העבודה לנופש ללא בן זוגי, אבל מהר מאוד הבנתי שחופשה עם חברות היא שונה, חשובה ויעילה גם לי וגם לבני המשפחה שנשארים בבית".
"איזה אמיצה את"
מסתבר שחופשה עם חברות, ללא המשפחה, היא לא משהו טירוויאלי לכולם, והתגובות בהתאם. "התגובות שקיבלתי פעם, כשהבנות היו קטנות, היו 'איזה כיף לך, הלוואי שהייתי יכולה לשחרר ככה ולנסוע, אני עדיין לא מוכנה, יש לי רגשות אשם'", מספרת איל.
"אני לא אשכנע מישהי לנסוע לחול ולהשאיר את המשפחה בניגוד להרגשה הפנימית, אבל אם יש מערך עזרה, אין סיבה לא לנסוע. זה קשה ללא עזרה. במיוחד אם הילדים קטנים ויש הסעות לחוגים אחר הצהריים. מצד שני, מדובר בדרך כלל בכמה ימים בודדים. אני מאמינה שכל אחד ואחת צריכים מדי פעם לצאת להתאוורר".
"בהתחלה חשבתי שזה בזבוז לנצל ימי חופש של העבודה לנופש ללא בן זוגי, אבל מהר מאוד הבנתי שחופשה עם חברות היא שונה וחשובה"
בן ישי מלח מספרת שהתגובות הכי נפוצות שהיא מקבלת הן "וואו, איזה אמיצה את" ו"כל הכבוד שאת מאפשרת את זה לעצמך". לדבריה, "לצערי הרבה פעמים ההמשך הוא 'אני לא הייתי מסוגלת', משהו שמבאס אותי לשמוע כל פעם מחדש".
טיפים לאמא שרוצה לנסוע אבל חוששת?
"הטיפ הכי חשוב זה לשחרר ולהתנתק", אומרת סלע. "לדאוג לפני הנסיעה להכל, ברמת הבגדים לילדים וסידורים אחר הצהריים. אנחנו נסענו לכמה ימים שכללו שבת. בגלל שאנחנו דתיות, הבעלים נסעו לשבת עם הילדים להורים שלהם וזה מאוד עזר והקל, אז לחשוב איך הסביבה יכולה לעזור, וכמובן לחזור עם מתנות לבעל ולילדים, וככה כולם יוצאים מרוצים. אני אישית מחכה כבר לפעם הבאה".
וינגרדן: "ברמה הפרקטית, להכין לילדים מכתבים כדי שיפתחו כל יום, לקנות להם הפתעות קטנות ממך כל ערב לפני שהם הולכים לישון. לדבר איתם כל יום, לקנות מתנות כבר מהארץ ולדאוג שהבעל יביא אותם לשדה כדי שתכניסי למזוודה.
"לא ברמה הפרקטית, זה נראה קשה וקשוח וככל שתאריך הטיסה מתקרב הפרפרים בבטן מתעצמים ויש לך מלא רגשות אשמה אבל אל תתני לכל אלו להפריע לך. בסוף, זו חוויה מדהימה וכיפית שרק מעצימה אותנו בתור אימהות, בתור נשים, בתור חברות ובכלל בתור בני אדם. לילדים שלנו מגיע שהאימהות שלהן ירגישו טוב עם עצמן".
מור: "הטיפ הכי חשוב לאמא שרוצה לנסוע - תשחררי! האבא של הילדים הוא בדיוק כמו אמא של הילדים. הוא לא 'עוזר' בגידול הילדים. הילדים גם שלו, סמכי עליו".
אורבך: "אני תמיד אומרת לילדיי שאמא נוסעת לחופשה כדי להיות אמא טובה יותר. אם הילדים קטנים תכיני רשימות עם סדר יום מבחינת אוכל ושינה, ותזכרי שכל תכנית ניתנת לשינויים, כמו שלא בטוח שאבא יסיע לכל החוגים או שהבית יהיה נקי ומסודר ברמה שאת רגילה.
"בפעם הראשונה זה קשה ומתגעגעים ועדיף לעשות זאת בשלבים, קודם יומיים בארץ. אחר כך אפשר גם חו״ל, ותגלי שזה אפילו כיף ועושה טוב לכל המשפחה. משפט המפתח - איזון. צריך לעשות חופשות משפחתיות עם הילדים וגם חופשות נפרדות עם בני הזוג והכי חשוב חופשות עם חברות/אחיות/אמא, כדי שנהיה אימהות טובות יותר".
