הורה לילד מיוחד: תוותרו על הקלינקס
(צילום: משי בן עמי)
שום דבר לא הכין אותי לילד מיוחד. גם שנים של התנדבות בעמותות של ילדים מיוחדים לא, כי זה ילדים של אחרים ולא שלי, ואז הגיע האבחון. האבחון של הדר הגיע קר, עם מבטא אמריקאי וחבילת קלינקס על השולחן. לא הבנו כלום חוץ מהמילה אוטיזם, ואז הבנו שאין לנו מושג מה זה אומר.
קראו עוד:
העובדת הסוציאלית שנדבקה אלינו אחרי ההוא עם המבטא דיברה הרבה על ההטבות במס ועל הקצבה שתעזור לנו להתמודד ולא היה לה מושג עם מה, אבל גם לה היה קלינקס על השולחן אז הבנו את הכיוון ולא חזרנו לשם. ואז הגיעה ועדת ההשמה של העירייה, גם שם היה קלינקס אבל יצאנו משם עם ראש מורם כי די עם החרא הזה.
אחרי כמעט שלוש שנים בגני תקשורת גילינו שיש אנשי מקצוע מצוינים ויש גם כאלה שפחות, למדנו להתרחק ממתי"א (מרכז תמיכה אזורי) כמה שיותר, הבנו שכדי לקבל צריך לדרוש ושאסור להרפות לרגע.
אבל הרבה בזכותם ובזכות אנשים טובים שליקטנו בדרך גילינו ילד מקסים, אוהב, מצחיק וחכם שלא מפסיק להפתיע. תודה על זה. ילד מיוחד זה משא מטורף של למידה ורגש, גילוי עצמי, קבלה וכל מה שמנטורים עם אוזניית מדונה מוכרים לכם, אבל בחיים עצמם.
ואם גם לכם יש ילד מיוחד, תוותרו על הקלינקס. תפתחו את הראש, תקראו, תלמדו ואל תתנו לאף אחד להכתיב לכם כלום, חפשו אנשים חיוביים ותהנו מהדרך כי הכל לטובה.
דימה פולג, שותף בסטודיו לעיצוב. נשוי לאירית, אבא לאדם (11) והדר (6).
