שרונה ויוגב בורקו גרים בסן דייגו קרוב לשבע שנים אבל כשיחזרו לארץ יזכרו במיוחד את התקופה האחרונה, שבה כל חוקי המשחק השתנו בעולם ובבית שלהם. יש להם שתי בנות, רוני ודניאל (7 ו-10), ועוד אחת בדרך (שרונה בהיריון מתקדם - ל.ע.ע), והם מקווים לחזור ארצה בקרוב.
"בארה"ב קשה להתייחס למצב הקורונה כמכלול, אלא יש להסתכל על כל מדינה בנפרד ואפילו כל עיר ומחוז כבועה בפני עצמה", מסבירה שרונה. "בקליפורניה, אליה אנחנו משתייכים, עובדים בצורה דומה לתוכנית הרמזור בארץ, רק שכאן באמת מיישמים את התוכנית. כל אזור מדווח על מספר הבדיקות החיוביות לקורונה ובהתאם לכך מחליטים מה נפתח ומה נסגר".
עוד היא מוסיפה: "למשל מחוז סן דייגו אליו אנחנו שייכים היה סגור במשך מספר חודשים, ברגע שהמספרים ירדו החלו לאט לאט לפתוח שוב מקומות, עסקים וכדומה. נכון להיום, מספר בתי הספר הפתוחים הוא קטן. אפשרו רק לבתי ספר שהצליחו לענות על רשימה של מגבלות לפתוח את שעריהם ללמידה פרונטאלית.
"חנויות וחדרי כושר פתוחים אבל עם הרבה מגבלות. מכיוון שבסן דייגו יש מספר לא קטן של אוניברסיטאות, והסטודנטים חזרו לעיר לאחרונה, שוב עלה מספר החולים. כרגע סן דייגו מתנדנדת עם ההחלטה לסגירה מחודשת של חלק מהמקומות, כולל בתי הספר. החלוקה למחוזות יוצרת מצבים אבסורדיים שבהם בתי ספר סגורים בצד אחד של הכביש ופתוחים בצד השני, אך ככלל עושה רושם שהשיטה עובדת די טוב".
מנסים להיות גמישים
לאחר שסיימו את הדוקטורט בארץ המשפחה קיבלה החלטה לעבור לסן דייגו, בעקבות הפוסטדוקטורט של יוגב, במכון המחקר Salk, במעבדה המתמחה בגנטיקה של צמחים ותגובותיהם לעקות סביבתיות. שרונה עובדת כעוזרת מחקר (פוסטדוקטורנטית) ב-UCSD, בשילוב שתי מעבדות העוסקות בחקר אזורים חוזרניים בגנום האדם ומעורבותם בבקרה על ביטוי גנים ומחלות.
"למזלנו לא נפגענו מבחינה כלכלית וזה אפשר לנו להתמודד עם המצב ביתר נינוחות", אומר יוגב. "סידרנו פינות מחשבים בבית כדי שכל אחד יוכל לעבוד. הפכנו להיות יותר יצירתיים באיך להעביר את שעות הפנאי. עשינו הרבה יותר דברים יחד כמשפחה ואפילו שלא תמיד זה היה פשוט וקל, לרוב לכולנו היה חיוך על הפנים.
"כאשר המעבדות נפתחו שוב, סידרנו את הזמנים שלנו בצורה כזו שכל אחד מאיתנו יוכל לעשות מה שהוא צריך במעבדה והשני בינתיים בבית עם הבנות. גם עכשיו, כשהבנות בבתי הספר, אנחנו עדין מנסים להיות גמישים אחד עם השני לגבי מתי הולכים למעבדה, לכמה זמן ומי אחראי על ההסעות לבית הספר כי המגבלות במעבדות עדיין קיימות, וכן גם שעות הלימודים ומספר הימים שבהם הבנות הולכות לבית הספר לא ממש מאפשר לחזור לימי עבודה מלאים ופרודוקטיביים".
מה קורה עם בתי הספר?
"לקח למערכת החינוך בסן דייגו די הרבה זמן להתארגן על עצמה", אומרת שרונה. "התמזל מזלנו ובית הספר אליו הולכות הבנות שנקרא 'כבוד' הוא בית ספר יחסית קטן וההתארגנות בו הייתה מדהימה כבר מההתחלה. ביום האחרון של הלימודים לפני הסגר, בתחילת מרץ, חלק מהילדים כבר הגיעו הביתה עם מחשבים אישיים, חוברות למידה ומשימות יומיות שניתנו להם בבית הספר.
"בשבוע-שבועיים שלאחר מכן סיפקו כמעט לכל שאר התלמידים מחשבים ואת כל מה שהיה חסר. כמובן שלא הכול היה חלק אבל ללא ספק הרגשנו שבית הספר עושה מאמצים להסתגל למצב החדש. ברגע שהוחלט לפתוח מחדש את בית הספר בחודש ספטמבר, הם הצליחו לצמצם את מספר הכיתות ולענות על כל הדרישות של המחוז כדי לאפשר פתיחה פרונטאלית של שנת הלימודים. בנוסף בית הספר גם מאפשר תוכנית לימודים און ליין להורים שבחרו להשאיר את הילדים בבית. באופן יחסי אנחנו מרגישים בטוחים לשלוח את הבנות לבית הספר".
איך מתנהל יום בחייכם ומה עושים עם הילדים?
"בימים שיש בית ספר אנחנו מסיעים את הבנות ב-7:30 בבוקר ומשם הולכים לעבודה. בשעה 14:20 כבר צריך לאסוף אותן בחזרה מבית הספר, שאיננו שכונתי ומצריך נסיעה, מה שמקצר את יום העבודה עוד יותר. למזלנו, אנחנו חולקים את ההסעות עם משפחה ישראלית נוספת שגרה בקרבתנו, וזה מאוד מקל".
"יום בשבוע יש לבנות יום למידה און-ליין, שבו אנחנו עובדים במשמרות. אחד מאיתנו נשאר עם הבנות ועוזר עם הלימודים והשני הולך לעבודה עד הצהריים, ואז מתחלפים".
"אחר הצהריים אנחנו משתדלים לצאת לטיול קצר בשכונה. אנחנו גרים ממש קרוב למעונות של האוניברסיטה עם מדשאות ושבילים בין הבתים, המאפשרים לבנות לרכוב על אופניים ולהשתולל על הדשא. החוגים באזורנו לא ממש חזרו לפעילותם הרגילה, אך יום בשבוע מגיע אלינו מורה אנרגטי לפסנתר שהבנות מתרגשות לכבודו כל פעם מחדש".
קראו עוד:
יוגב מוסיף כי, "לעיתים הבנות נפגשות עם חברות או עם בני הדודים שגרים במחוז אחר. עם חוג החברים הקרוב אנחנו מקיימים מעין קפסולה, נפגשים לארוחות משותפות והילדים לעיתים ישנים אחד אצל השני. ישנם חברים שהבנות הצליחו לשמור על קשר רק דרך המחשב והניידים מבלי להיפגש כל תקופת הסגר. אין ספק שהחזרה לבית הספר עזרה מאוד לחידוש קשרים ללא מסכים".
יותר זמן לתחביבים משפחתיים
למרות שנראה שהם נכנסו לשגרה כלשהי, יוגב מספר שהמרחק מהמשפחה שבארץ בלי ידיעה מתי יהיה אפשר להיפגש הוא בהחלט מאתגר, אך הם מוצאים דרכים יצירתיות להתמודדות עם הגעגועים והמחשבות: "בשיא הסגר עשינו מספר סרטי וידאו ששלחנו למשפחה בישראל. היינו צריכים לחשוב יחד על הרעיון וליישם אותו כמשפחה".
"הפכנו להיות יותר יצירתיים באיך להעביר את שעות הפנאי. עשינו הרבה יותר דברים יחד, ואפילו שלא תמיד היה פשוט, לרוב לכולנו היה חיוך על הפנים"
לדבריו, "העדכונים הם יום-יומיים דרך אתרי החדשות ובשיחות עם ההורים. המצב בישראל מכאן לא נראה מזהיר, והתחושה היא שההחלטות אינן מונעות אך ורק ממניעים בריאותיים וכלכליים".
הצלחתם לסגל הרגל או תחביב חדש במהלך התקופה?
"מכיוון שרוב החוגים עדיין לא פעילים התחלנו לעשות יותר ספורט עצמאי כמו רכיבה על אופניים וריצה, לגמרי תחביב חדש. אך גם תחביבים ישנים שדעכו מפאת מחסור הזמן, הקורונה הצליחה להחזיר לחיים ביניהם יצירות אומנות ובישול עם הילדים".
טיפ להורים שמרגישים קצת מיואשים?
"אמנם אומרים שצרת רבים נחמת טיפשים אבל הידיעה שכולם נמצאים באותו מצב של חוסר וודאות ואי נוחות נותנת תחושה שאנחנו לא לבד במצב, וגם ביציאה ממנו נעשה את זה כולם ביחד בישראל או בגולה".
