סיון רפפורט הכירה את בעלה דביר בטיסת לילה מברצלונה לישראל. היא הייתה דיילת והוא היה בדרך לביקור בישראל. "בפגישה הראשונה הוא סיפר לי שהוא חי כבר חמש שנים בברצלונה, ובמשך שנה היינו על הקו, עד שהחלטנו שהכי טוב שאעבור לגור איתו בברצלונה".
בהתחלה הם גרו בעיר על חוף הים בשם קסטלדפלס, דרומית לברצלונה, ובחמש השנים האחרונות הם גרים בסנט קוגט, לשם עברו כדי שהילדים (ליה בת עשר וחצי, עליאי בן שמונה ואן בת שש וחצי) ילמדו בבית ספר יהודי ויהיו בקהילה של משפחות ישראליות.
איך עברה עליכם השנה האחרונה?
"במרץ בשנה שעברה נכנסו לסגר", מספרת סיון. "החנויות, בתי הקפה, אולמות, בתי הקולנוע והתרבות, כמעט הכל נסגר, מלבד תחבורה ציבורית. למסעדות נתנו לפתוח רק למשלוחים.
"זה היה מאתגר מכיוון שאנחנו בעלים של מסעדה צמחונית בשם 'חומוס ברצלונה'. דביר נסע מהיום הראשון של הסגר לתפעל את המשלוחים ואני נשארתי בבית עם שלושה ילדים שאסור היה להם לצאת".
קראו עוד:
איך מערכת החינוך תפקדה?
"בבית הספר שבו לומדים ילדיי מהיום הראשון תפעלו את הזום, משעות הבוקר רצוף עד הצהריים. הילדים שלנו למדו ככה ממרץ עד ספטמבר. זה עבד בהתחלה בצורה מאתגרת ולא פשוטה, אבל הילדים התרגלו וזה הפך להיות שגרה לכל דבר.
"מספטמבר עד היום הילדים חזרו ללמוד כרגיל. הם לומדים בקפסולות ומאוד שומרים על היגיינה, עטיית מסכות ושמירת מרחק. לא היו הרבה מקרי הדבקה בבית הספר ונקודתית לאותה כיתה אם היו חולים, אז במשך עשרה ימים הילדים עברו ללמוד בזום.
"אחר הצהריים הילדים שומרים על קשר עם חבריהם לכיתה. אנחנו משתדלים לא לערבב בין הקפסולות ולא להיפגש עם מספר משפחות במקביל".
סיון מספרת שהתקופה השפיעה מאוד על הדינמיקה המשפחתית. "בגלל שאנחנו בעלי מסעדה, אני שהייתי רגילה להיות שם הרבה שעות ולנהל אותה עברתי לעבוד מהבית. גם עכשיו אני מתחזקת את הבית ונמצאת עם הילדים מהרגע שהם חוזרים מבית הספר.
"דביר נמצא במסעדה משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות, ונאלצנו אפילו לפתוח בימי ראשון, כלומר לעבוד שבעה ימים בשבוע. הממשלה עוזרת לעסקים עצמאיים בסכומים סמליים, נותנים מענקים וכל העובדים יצאו מיד לחל"ת".
"לפני הקורונה לא עבדנו הרבה שעות, כפי שעכשיו נאלצנו לעשות בשביל לשרוד"
מה הכי חסר לכם?
"ללא ספק, הדבר שהכי חסר לנו מתחילת הקורונה הוא המשפחה. אנחנו רגילים לביקורים תכופים של בני המשפחה ומשתגעים מרוב געגוע. הם היו מגיעים אלינו לפני הקורונה כל חודשיים-שלושה. כל פעם מישהו אחר מהמשפחה. לי יש רק אמא, אבל פעם חמי ופעם החמות שלי, בכוונה לא ביחד כדי לעזור יותר וגם אחותי הייתה מגיעה כל כמה חודשים לפה.
"כשאני מעלה סרטונים של הילדים לקבוצת הווטסאפ של המשפחה כולם משתגעים כי בשנה הזאת הילדים גדלו, השתנו, התבגרו, והמשפחה מפספסת את הרגעים הללו. קשה לנו מאוד".
ספרי על יום בחייכם.
"בבוקר אני מעירה את שלושת המוסקטרים, מארגנת אותם לבית הספר, בעלי לוקח אותם לשם וממשיך למסעדה שנמצאת במרכז העיר. אני מתחילה בעבודות הבית, ואחרי תקופה ארוכה שעבדתי קשה במסעדה, אני מוצאת זמן לקפה עם חברות, ונהנית קצת מהשקט לפני החזרה הביתה של הילדים.
"ברגע שהם חוזרים אנחנו יורדים לפארק ליד הבית, ואז שיעורים, ארוחת ערב ולמיטות. כשבעלי חוזר מיום עבודה ארוך אנחנו מעדכנים אחד את השני מה עבר עלינו באותו יום. לפני הקורונה לא עבדנו הרבה שעות כפי שעכשיו נאלצנו לעשות בשביל לשרוד".
מלבד הגעגועים למשפחה, מה מאתגר בימים אלו עבורכם?
"קודם כל העבודה הקשה והשעות המרובות שבעלי לא נמצא. התחלנו במבצעים ומשלוחים באזורים שלא נהגנו קודם, בשביל להתפרנס ולעבור את התקופה הזו בשלום, וכאמור מאתגר גם להתגבר על הגעגועים הקשים למשפחות שלנו".
"אם בעבר חששתי מחופשות ארוכות עם הילדים בבית אז היום, ללא עזרה מהמשפחה, אני נהנית עם הילדים"
סיון מספרת שהיא סיגלה לעצמה הרגל חדש והוא בישול. "בגלל שלא הייתי הרבה בבית לפני הקורונה, נאלצתי בתקופה הזאת ללמוד לבשל ולאפות. זה היה חתיכת אתגר אבל אני חייבת לציין שממש נהניתי מזה ועדיין נהנית".
עוד היא מוסיפה, "אם בעבר חששתי מחופשות ארוכות עם הילדים בבית אז היום, ללא עזרה מהמשפחה, אני נהנת עם הילדים. זה בעיקר מה שהקורונה לימדה אותי, לא לחשוש ולהבין שהכל לטובה.
"הילדים ואני התחלנו לעשות ספורט בערבים יחד ונהנים מזמן איכות. כמובן שלא תמיד, לפעמים יש רגעים קשים אבל למדנו להתגבר עליהם.
"אנחנו מאוד מעודכנים במה שקורה בישראל. התחברנו לכל הערוצים הישראליים ואנחנו צופים על בסיס יומי בטלוויזיה הישראלית. מעבר לתוכניות שאני ממש התמכרתי, מה שרואים בתקשורת מלחיץ מאוד. כל נושא החיסונים, המכשולים וההגבלות שכאן לא קורים, זה נראה מפחיד".
טיפ להורים מותשים?
"לעשות מה שטוב לכם. אם אני מרגישה עמוסה רגשית, אני יוצאת להליכה מהירה, שומעת מוזיקה טובה וחוזרת חדשה הביתה או יוצאת עם בעלי לשתות משהו בלי הילדים".
גרים בחו"ל ורוצים להשתתף במדור? כתבו לנו
