פעם אחת בלבד עצרה אותי משטרה בארה"ב, כשהייתי עם חמשת הילדים באוטו. זה קרה בגלל שלא נתתי זכות קדימה להולך רגל. אל האוטו ניגשה שוטרת אפרו-אמריקאית עם שיער קצוץ שנראתה כמו הדודה של אריתה פרנקלין. זה לא היה הדימוי שלי לשוטר אמריקאי, לא כך הם נראים בסרטים. היא ביקשה שאדומם מנוע וזה נשמע לי כמו מזימה.
אי אפשר לדומם מנוע בלי להוריד את היד מההגה, ובאמריקה, כשעוצר אותך שוטר אסור בשום פנים להוריד את היד מההגה. אחזתי בהגה בכל הכוח. היא שוב ביקשה שאדומם מנוע. לא הצלחתי לדומם מנוע לא עם הרגל, לא עם האוזניים ולא בטלפתיה. "עם היד?" שאלתי. היא לא ממש ענתה, רק שאלה אם אני יודע מה עשיתי ושחררה אותי בלי קנס, אחרי שסיפרתי לה שאני חדש באמריקה.
שנה רווית מתחים
יום מרטין לותר קינג חל השנה בשבוע שבו מתחלף השלטון בארה"ב. זה קורה לאחר מערכת בחירות סוערת, מלאת שנאה, ושנה רוויית מתחים בין גזעיים, בין היתר על רקע הרג אפרו-אמריקאים על ידי המשטרה.
יום מרטין לותר קינג הוא חג לאומי אמריקאי. בתי הספר סגורים וכך גם חלק גדול ממקומות העבודה. מנהגי החג, באופן מפתיע, אינם כוללים שופינג, קניונים ומבצעים, אלא דווקא פעילות התנדבותית, קהלתית וחינוכית. חג לאומי בלי קניות עבור האמריקאים זה יותר קשה אפילו מיום כיפור בשבילנו.
בבתי הספר של הילדים שלי יש חלוקה ברורה בין הקטנים לגדולים - בכיתות הצעירות מתקיימים שלל אירועים בשבוע שלפני יום מרטין לותר קינג. הילדים לומדים על חייו, מורשתו, גזענות וסטריאוטיפים. אצל הגדולים, היום הזה עובר בדרך כלל בהתעלמות כמעט מוחלטת. כאילו שגזענות זו חצבת, שניתן לקבל חיסון בגיל שמונה, ואחר כך זה לא תוקף אותך יותר כל החיים.
קראו עוד:
הכיתה של רועי (א'), למדה בשבוע שעבר כל יום על מרטין לותר קינג. כשמדובר בילדים אמריקאים, אני מניח שדבר ראשון צריך להסביר להם על ההבדל בין לותר קינג, בורגר קינג וסופר קינג.
ביקשתי מרועי שיסכם לי במשפט את הנושא, וכך הוא אמר: "מרטין לותר קינג חשב שזה לא הוגן שאנשים לבנים יושבים מקדימה באוטובוס ושחורים מאחור. הוא גם אמר שזה לא פייר ששחורים ולבנים לא לומדים באותם בתי ספר. בסוף בא איש לבן שכעס עליו והרג אותו".
גזענות בבית הספר
במהלך הקיץ, אירע מקרה שהסעיר את העיירה שלנו. מספר תלמידים ובוגרים של בית הספר התיכון בו לומדת נטע (י') פרסמו סדרת פוסטים גזעניים ובוטים נגד אסיאתים ויהודים. כשהדבר נודע, העיריה ובית הספר שלחו להורים סדרה של מיילים בהולים המביעים זעזוע על המקרה ומבטיחים טיפול מיידי, לרבות מול המשטרה.
התמודדות עם סטריאוטיפים וגזענות מתחילה בגיל אפס ולא מסתיימת לעולם
אחרי הסערה פרסמו תלמידים מבית הספר של נטע את תחושותיהם ביחס למה שקרה. מישהי כתבה שהיא זוכרת את התלמידים הגזענים. גם בבית הספר היו להם הערות גזעניות. אפילו בשיעורים הם סיפרו בדיחות על יהודים, מדי פעם, פליטות קטנות. והמורים? הם שתקו, אולי לא שמעו, אולי לא רצו לשמוע.
ובכל זאת, יש לאמריקאים יתרון מסוים עלינו. שכן במערכת החינוך האמריקאית תלמידים לבנים לפחות לומדים ביחד עם אפרו אמריקאים, אסיאתים, היספנים ועם יהודים באותם בתי ספר. זה נכון שיש אזורים שהם יותר לבנים, או יותר שחורים, או יותר אסיאתים, אבל אי אפשר להגיד על מערכת החינוך האמריקאית שהיא לא הטרוגנית מאוד.
בישראל, ההפרדה בין אנשים, בחלק מבתי החולים מתחילה כבר במחלקת יולדות, ואינה מסתיימת גם לא בבית הקברות. אין צורך לומר שמערכת החינוך היא כמעט תמיד מופרדת לחלוטין בין המגזרים השונים של האוכלוסיה הישראלית.
הפתרון לגזענות ודעות קדומות באופן כללי, לא מתחיל ובטח שלא מסתיים במשטרה. התמודדות עם סטריאוטיפים וגזענות מתחילה בגיל אפס ולא מסתיימת לעולם. זה במיוחד חשוב בגיל ההתבגרות, בתקופה שבה בני נוער מעצבים את עולמם, אבל גם לפני וגם אחרי.
מרתין לותר קינג אמר: "אנשים בדרך-כלל שונאים אחד את השני מפני שהם פוחדים אחד מהשני. הם פוחדים אחד מהשני מפני שהם לא מכירים אחד את השני. הם לא מכירים אחד את השני מפני שהם לא יכולים לתקשר. הם לא יכולים לתקשר מפני שהם מופרדים".
הכותב נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני
