מאז ומתמיד אפרת שיין הייתה חובבת נוסטלגיה ואהבה לשמור מזכרות, וכשבתה הצעירה נולדה עלה לה רעיון לצילומים שונים מהרגיל - לצלם קבוצת ילדים שנולדו באותו יום שבתה נולדה. שיין, צלמת ומעצבת גרפית, נשואה לליאור ואמא לתהל (13), יאיר (10) וזהר (4), מגדירה את עצמה כמכורה לתיעוד ולשמירת מזכרות.
"ההיריון עם זהר הגיע אחרי שחיכינו לו הרבה זמן, והוא מתוכנן להיות האחרון", היא מספרת. "צילמתי את עצמי בכל חודש - החל מהרגע של הבדיקה הביתית החיובית ועד ללידה.
"כשזהר נולדה עשיתי לה צילומי ניובורן ואחר כך צילמתי אותה בכל חודש, ובמקביל התחלתי לחשוב על רעיונות מיוחדים לצילום שאעשה לה אחת לשנה, ואז חשבתי על הרעיון של הצילום הקבוצתי".
את הילד הראשון שהצטרף היא מצאה במקרה - "נפגשתי באירוע עם מישהי שהייתה איתי באותו החדר בבית היולדות ועברה לחדר אחר אחרי כמה שעות", מספרת שיין.
"כשהגעתי לאירוע ישר זיהיתי אותה וסיפרתי לה על הרעיון שלי. בשביל למצוא את שאר הילדים שישתתפו בפרויקט פרסמתי פוסטים בפייסבוק בקבוצות מגוונות של אימהות. היו המון תגובות לפוסטים, ואחרי שהתכתבתי ודיברתי עם לא מעט אימהות, כל מי שיכלה להגיע והסכימה לקחת חלק בפרויקט הצטרפה לקבוצה שפתחתי לשם היכרות ותיאום הצילומים".
איך מארגנים הפקה כזאת עם ילדים קטנים?
"במקור תכננתי לצלם סט אחד שכולם לבושים בג׳ינס וחולצה לבנה, כי זה בגד שיהיה קל ללבוש אותו תמיד. יום לפני המפגש הראשון ביקשתי מהאימהות להביא עוד חולצה בצבע לבחירתן, כדי שתהיה גם תמונה צבעונית בנוסף.
"קבעתי עם עוד שבע אימהות שיגיעו לצילומים, ובסוף יצא שהגיעו שישה ילדים בנוסף לזהר, כך שהיינו שבעה - בדיוק כמספר צבעי הקשת - צבע אחד לכל ילד. זה יצא מושלם כיוון שחלק מהילדים, כולל זהר, הם ילדי קשת, ילדים שנולדו אחרי אובדן היריון או לידה שקטה, כך שיצא שזה סט בעל משמעות גדולה עבורנו".
שיין מספרת, כי "המפגש הראשון היה מרגש אבל היה מאוד לא פשוט לצלם שבעה ילדים בני שנה, כשכל אחד בורח, זוחל על ההדום, יורד מהכיסא ועושה מה שהוא רוצה.
"אחרי אינספור תמונות שצילמתי באותו מפגש, ישבתי לערוך את התמונות וכדי ליצור את התמונה חיברתי בין כמה תמונות שונות שמראות את השובבות של כולם, כל אחד והפוזה הייחודית שלו. ככל שהם גדלו, נהיה קצת יותר קל לצלם אותם יחד".
ואז עברו כמה שנים והגיעה הקורונה.
"נכון. עם כל הסגרים וההגבלות שהיו מאז מרץ 2020, לא ידעתי איך נצליח לצלם את התמונה השנתית שלנו. כבר באוקטובר התחלנו לדבר על מתי ואיך ניפגש, תוך תקווה שהתאריך שנבחר לא ייפול על סגר. לשמחתנו קבענו קצת לפני יום ההולדת שלהם לתאריך שבו היה עוד אפשר לנסוע לאן שרוצים, כך שגם הילדים שגרים רחוק יכלו להצטרף.
"מה שכן, בהתאם לתקנות התו הסגול, לא יכולתי לארח את כולם יחד בסטודיו שלי, ולכן הזמנתי כל משפחה בנפרד. צילמתי אותם לבד וחיברתי את התמונות יחד. את הרעיון לתמונה עם המסכה נתן לי אחד האבות. כיוון שזה היה כבר לקראת סיום הצילומים של כולם, בשנייה הראשונה סירבתי.
"אחרי שכולם הלכו, חשבתי ומצאתי פתרון - זהר הבת שלי הצטלמה עם מסכה בזוויות שונות, ואני בחרתי את הזוויות המתאימות לתמונות של הילדים, 'הלבשתי' לכל אחד מסכה תואמת ושיניתי את הצבעים, כך שיתאימו לבגדים".
מבחינתה, כל עוד הילדים וההורים יזרמו איתה היא מתכננת לצלם אותם לפחות עד הגיוס. "החלום שלי הוא לצלם אותם גם אחרי זה, כשיגדלו ואולי אפילו יגיעו עם המשפחות שלהם אחת לשנה, זה יהיה מושלם בעיניי".
טיפ להורים לצילומי ילדים?
"צלמו כמה שיותר. גם את הפרצופים המצחיקים שלהם, גם כשהם מרוכזים ביצירה, ובעיקר אינטראקציות שלהם עם האחים והחברים. אלו המזכרות הכי מרגשות שיהיו לכם ולהם".
