אברהם אליאס פגש את השכול לראשונה ב-7 בדצמבר 1978, כשבנו, סרן עודד אליאס ז"ל, נפל במהלך אימון באי טיראן שבסיני. לפני פחות מחודשיים השכול היכה שנית והוא איבד את נכדו, סמ"ר רואי אליאס, שנהרג בעזה בגיל 21.
שלושה ילדים נולדו לאברהם אליאס: הבנים עודד וששון ובת אחת, אורלי. עודד נפל בגיל 22 ולא הספיק להפוך לאב. ששון הביא לעולם את הדר ואת רואי. מותו של רואי קטע את המשכיות שם המשפחה. אין יותר בן זכר שיישא את השם בדורות הבאים. בלוויה, מעל הקבר הטרי של הנכד, אברהם זעק בכאב משפט שאיש לא נשאר אדיש אליו: "אני בן 93 ולקחת את בני ואת נכדי במקומי, לא השארת אף אחד שימשיך את שושלת אליאס".
לא הספיק לסגור מעגל
עודד היה מפקד בשייטת, הצעיר ביותר שהיה אז. יואב גלנט, שכיום מכהן כשר הביטחון, היה חניך שלו. בשנים שחלפו מאז גלנט פקד את קברו בכל יום זיכרון. בטקס יום הזיכרון האחרון בכנסת, בנוכחות נשיא המדינה וראש הממשלה, סיפר גלנט על המפקד שאיבד: "הייתי בן 21 כשחוויתי חבר לנשק שנופל, המפקד שלי. הכרתי אותו עוד בימי הצופים. כשהגעתי לשייטת נפגשו דרכנו – אני כלוחם בהכשרה והוא כמפקד. עודד היה מפקד מהזן שלא שוכחים, מצד אחד קשוח וקפדן, ומצד שני היה אב עבורנו, עם דוגמה אישית והרבה דאגה ואכפתיות. אני זוכר היטב את היום שכינסו אותנו ב-1978 והודיעו לנו שעודד נהרג. החיים המשיכו והוא נותר בן 22. אני זוכר אותו באהבה וגעגוע".
אברהם אליאס היה ממקימי הגדוד הראשון של חיל ההנדסה ב-1954. הנכד רואי שירת בגדוד 603 באותו החיל שייסד סבו. "הייתי גאה ברואי שהוא הלך לחיל הנדסה", מספר אברהם. "אבל לצערי הוא לא הספיק לסגור את המעגל".
ב-7 באוקטובר רואי הוצב בגזרה הצפונית. הגדוד שלו עבר לעזה רק מספר ימים אחר כך. הפעם האחרונה שהשניים דיברו הייתה ב-16 בדצמבר. רואי יצא לחופשה קצרה והתקשר לדרוש בשלום סבו וסבתו.
פחדתם כשהוא נכנס לעזה?
"לא פחדנו, דאגנו דאגה עמוקה. ככה זה מלחמה, אני עברתי מלחמות ואני יודע. לצערי, הדאגה הזאת התממשה".
ב-23 בדצמבר הגיעה הדפיקה לדלת של משפחת אליאס ויחד איתה הבשורה הקשה: רואי נהרג ביחד עם ארבעה לוחמים נוספים מפגיעת טיל RPG בפאתי חאן יונס. הסבא והסבתא קיבלו את הבשורה רק למחרת בבוקר.
רואי, יליד יישוב צופר שבערבה וחניך בכפר הנוער עיינות, היה ספורטאי מצטיין ושיחק במחלקת הנוער של קבוצת הכדורסל "אליצור יבנה" ואפילו זכה בתואר הקלע של המדינה ב-2019. הוא היה אוהד שרוף של מכבי תל אביב, וכשנפל הקבוצה הוציאה הודעה רשמית: "אליאס היה חניך בפנימייה, התאמן כל היום והדביק את המשפחה באהבה למכבי". בהלוויה הונח צעיף של הקבוצה על קברו.