"אני זוכרת שסיימתי אימון כושר וראיתי בטלפון הנייד שיחה שלא נענתה מעילאי. התקשרתי אליו, וחבר שלו ענה לי. הוא אמר לי - 'עילאי בסדר, הכול בסדר, אבל אנחנו פה בגינה ומישהו ניסה לחטוף אותו'. שאלתי 'מה??', ומיד נסעתי למקום". שירלי פנחס, בת 43 מרמת גן, אימא של עילאי בן ה-12 ושל אחיותיו בנות ה-19 וה-16, נזכרת במה שאירע באמצע חודש מרץ האחרון.
אז, נזכיר, עילאי סיפר להוריו כי בעת שהיה עם חברים בגינה אדם התקרב אליו והציע לו להיכנס לרכב שלו. "כשהבן שלי סירב, הוא תפס אותו מהצוואר וניסה להכניס אותו בכוח לאוטו. הוא הצליח להדוף אותו, אבל הוא תפס אותו שוב בכתף, ושוב הבן שלי הדף אותו, ואז הוא וחבריו ברחו משם ומיד התקשרו אליי", היא סיפרה אז.
קראו עוד:
מה עבר לך בראש ברגעים האלה? האמנת מיד, לא חשבת שזו איזו מתיחה?
"האמת שלא חשבתי על כלום, רק הרגשתי איך הלב שלי נופל, ממש צונח. האמנתי מיד, לא הטלתי ספק. בדרך לשם הבנתי שדיברתי רק עם החבר, ולא עם עילאי, אז התקשרתי שוב והפעם הוא ענה. הוא נשמע מבוהל מאוד, סיפר שמישהו פנה אליו וניסה להכניס אותו לרכב בכוח".
ההורים הגיעו מהר למקום, ועד אז החברים לא עזבו את עילאי. "התקשרנו למשטרה עוד בדרך לשם, וכשהגענו התחלנו לסרוק את המקום. חיפשנו אותו, חיפשנו מצלמות שאולי פעלו ותיעדו את מה שקרה. במקביל הגיעה ניידת. שמחתי כל כך שעילאי בסדר, ומיד חשבתי על ילדים אחרים. אמרנו לעצמנו שאנחנו חייבים לתפוס אותו כדי לשמור עליהם, על ילד של מישהו אחר. לכן גם העליתי מיד פוסט בפייסבוק. הורים רבים הגיבו ופנו אליי, חלקם סיפרו לי על מקרים דומים שילדיהם חוו".
בהמשך, בתחנת משטרת בני ברק, עילאי ניסה לזהות את החשוד במעשה בתמונות שהוצגו בפניו, אך ללא הצלחה. "השארנו שם את הג'קט שהוא לבש, ואז גם ראינו סימן אדום על הכתף שלו. היינו כמה שעות בחקירה, עילאי ידע לספר שמדובר בגבר בשנות ה-20 או ה-30 לחייו, עם זקן ג'ינג'י ואוטו בצבע אפור או כסף".
במהלך החקירה, המשטרה עצרה לחקירה חשוד, אולם הוא שוחרר. "אני לא יודעת כמה נוכל להרחיב על המעצר והשחרור, אומר רק שהחשוד נתן תירוץ לא הגיוני בעליל להיותו שם", אומרת שירלי. "אני מרחמת על מי שעשה זאת, אני חושבת שהוא צריך לקבל עזרה וטיפול. כאילו, מה יש לך? למה אתה עושה את זה? מה בחיים הביא אותך לעשות מעשה כזה?".
"אני מרחמת על מי שעשה זאת, אני חושבת שהוא צריך לקבל עזרה וטיפול. כאילו, מה יש לך? למה אתה עושה את זה? מה בחיים הביא אותך לעשות מעשה כזה?"
למה את חושבת שהחבר התקשר, ולא עילאי?
"שאלתי אותו את זה אחר כך, בבית. הוא ענה - 'כי התביישתי אימא'. חיבקתי אותו ואמרתי לו שלעולם, אף פעם, שלא יתבייש לספר לנו דבר. הבהרנו לו שאנחנו תמיד נהיה איתו, כל החיים, בטוב וגם ברע".
מה עבר עליכם מאז?
"אני אדם אופטימי מטבעי, מי שמכיר אותי יודע שאני מסתכלת על הדברים הטובים, עושה מהלימון לימונדה. העצמנו מאוד את עילאי, אמרנו לו שהוא חזק ואמיץ, שיבחנו אותו על התושייה שלו, חיזקנו אותו ואנחנו עדיין מחזקים. אני לא שואלת 'מה היה קורה אם', כי אם אחשוב על זה - אשתגע. נכון, זה יכול היה להיגמר גרוע, אבל זה נגמר בשלום. הסוף היה טוב.
"המשכנו בשגרה, לא שידרנו פחד או חוסר ביטחון, ולא סגרנו אותו בבית. אני לא מאמינה בזה, אלא במתן כלים מתאימים לילדים כדי שהם יוכלו להגן על עצמם. אין מה לעשות, הם הולכים, משחקים ומסתובבים, אנחנו לא יכולים להיות לידם בכל שנייה. אנחנו כן צריכים ללמד אותם לא לדבר עם זרים, לא להיות לבד אלא רק עם חברים. אני לא מגבילה אותו. אני נותנת לו את החופש שלו. אני שואלת מה שלומו, אבל אני לא מציקה לו. אי-אפשר רק לחבק ולעטוף בלי לתת כלים, הילדים חייבים לקבל כלים מתאימים כדי לשלוט בעצמם, כדי להגן על עצמם. אני בוטחת בו ב-200%".
"אני לא מגבילה אותו, אלא נותנת לו את החופש שלו. אני שואלת מה שלומו, אבל אני לא מציקה לו. אי-אפשר רק לחבק ולעטוף בלי לתת לילדים כלים כדי שיוכלו להגן על עצמם"
ומה עבר מאז על עילאי?
"עילאי הוא ילד מקסים וטוב, יש לו חברים טובים והוא קשוב מאוד לסביבה שלו. הוא המשיך הלאה, אבל ודאי שזה נשאר איפשהו. אחרי המקרה, היו לו שני אירועים נקודתיים בבית הספר. באופן טבעי, יש השלכות למה שקרה. ושוב, עם זאת, אנחנו מקפידים מאוד להתנהל בשגרה המוכרת. לא נתנו לו להיסגר או להיבלע בעולם שלו".
לאחרונה דווח על ניסיון חטיפת נערה בפרדס חנה. זה הציף את שקרה?
"מאוד. באותו רגע הרגשתי לחץ אטומי, ובאותה נשימה - הרגשתי גם הקלה. הקלה שהילד שלי בסדר ושהוא בבית. הרגשתי בבירור, אז ועכשיו, שאנחנו צריכים כולנו לעשות הכול אבל הכול כדי למנוע מקרה דומה, כדי שאף ילד לא יחווה את זה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת התלונה, פתחה המשטרה בחקירה תוך שימוש באמצעים רבים ומגוונים על מנת לאתר חשוד במעשה. החשוד אותר ונחקר. בסיום, הועבר התיק לעיון ולהחלטת הפרקליטות כמקובל".
קורין אלבז-אלוש השתתפה בהכנת הכתבה