האבא היה העוזר של בן גוריון, הבן ממשיך את דרכו בשדה בוקר | קלוז אפ
(צילום: רועי עידן, תסריט ועריכה: תמר אברם)
את איתן דוניץ אנחנו פוגשים בצריף הישן של דוד בן גוריון בשדה בוקר, בזמן שהוא מסביר לילדים שמבקרים במקום על החפצים בסלון ובחדר השינה, עם ניצוץ בעיניים ותחושת שליחות גדולה. "גדלתי על בן גוריון, הוא היה מאוד נוכח בחיים שלי, דיברנו עליו המון בבית", הוא מספר. זה התחיל מאביו, ד"ר יגאל דוניץ ז"ל, שכתב דוקטורט על האידיאולוגיה של בן גוריון לאחר שנפטר, ובחייו היה אחד מעוזריו האחרונים, מסוף שנות ה-60 ועד שנת 1972 - שנה לפני מותו.
דוניץ האב היה ממקימי המכון למורשת בן גוריון והארכיון למורשתו. בנו, איתן, נולד שבע שנים אחרי מותו של בן גוריון, אבל רוחו תמיד נכחה בביתם שבמדרשה, כך הןא מספר. למעשה, דוניץ הבן עבד כמדריך במכון בתחילת שנות ה-2000, בזמן שגר בירושלים ולמד פילוסופיה ומדע באוניברסיטה העברית. ב-2015 איתן חזר עם משפחתו לנגב. לאחר זמן קצר, כשמדרשת בן גוריון חיפשה סגן חדש, הוא הגיש מועמדות והתקבל לאותו תפקיד שאביו מילא בזמנו, עשור אחרי שנפטר.
קראו עוד:
כמה שנים לאחר מכן דוניץ התקדם ומונה לתפקיד מנהל המכון, חלום שהגשים בשביל עצמו וגם בשביל אביו המנוח. "זאת סגירת מעגל פסיכית, ואבא מת לפני שהוא ידע מכך. יש לי כל מיני רעיונות, ואני חושב מה אבא היה אומר עליהם. יש בתפקיד ממד רגשי מאוד, גם עצוב וגם משמח וגם מספק. אני עושה את מה שהוא חלם כל השנים, כל הדברים שדיברנו עליהם, אני עושה".
כיום דוניץ מתמקד בהנגשת המורשת של הזקן וחינוך הדור הצעיר ובכלל ברוח הבן גוריונית, תוך הישענות על עקרונותיו שלטענתו הם רלוונטיים היום אפילו יותר מתמיד.
איך אבא ובן גוריון הכירו?
"אני יודע שהם הכירו בסוף שנות ה-60, כשאבא היה בשנות ה-20 לחייו. בעקבות מאמר שפרסם על התפיסה הביטחונית של בן גוריון, הוא התבקש לראיין אותו עם כמה סטודנטים, והיה ביניהם סוג של קליק. לאבא היה שיער ארוך וזה היה שונה בנוף, בן גוריון הסתקרן מזה. הם התחילו לדבר וכך התחיל הקשר ביניהם.
"לאט-לאט 'הזקן' החל לבקש ממנו עוד ועוד בקשות שלא היו במסגרת הריאיון, וכך אבא מצא עצמו מגיע לנגב כמה פעמים בשבוע כדי לעזור לבן גוריון במשימות השונות בשנים האחרונות לחייו, כשהוא מבקש ממנו דברים אישיים ואפילו אינטימיים כמו להעיר אותו משינה".
דוניץ מספר שהחותמת ליחסים הקרובים שהיו בין השניים הייתה כתיבת הקדשה מבן גוריון לאביו שעליה חתם 'באהבה' ולא 'בידידות', מחווה שלדבריו היא נדירה מאוד מאדם רציני כמו בן גוריון וכזו שמעידה על היחסים הקרובים ביניהם. "זה הניע אותו לעשות את הדוקטורט שלו על בן גוריון, ולעזור להקים את המכון. אין ספק שההיכרות איתו שינתה את מסלול חייו".
אביו של דוניץ הקים את הארכיון למורשת בן גוריון ואת היחידה החינוכית שלימים הפכה להיות המכון למורשת בן גוריון, המשמש מכון חינוכי היסטורי שאותו כאמור דוניץ מנהל כיום. "אני חושב שאבא מאוד-מאוד העריך את בן גוריון", מספר דוניץ, "את הדמות שלו ואת המנהיגות שלו, ואני חושב שהוא ממש הרגיש שהוא חייב להמשיך את המורשת הזו".
ואיך כל זה מתקשר לסיפור האישי שלך?
"בסופו של דבר, המורשת של בן גוריון והנגב הונגשו לי מגיל קטן, אבל רק בגיל מבוגר כשהתחלתי להדריך בצריף פתאום הבנתי, ולא רק הרגשתי, את כל ההבנה של אבא על בן גוריון, את השכבה הנוספת שמשמשת אותי עד היום. הייתי ילד כשעברנו לירושלים ועד אז גרתי במדרשה, חזרתי כסטודנט, הדרכתי, ולפני שבע שנים מצאתי את עצמי פתאום כסגן מנהל המכון. כמו שחשבתי איך אבא הנחיל לנו את מורשת בן גוריון, רציתי לחשוב איך מנגישים את החשיבות של הנגב לילדים קטנים, למשל, אז הוצאנו כמה ספרים עם איורים חדשים. אני חושב שכשאתה מחובר אישית לדברים, קשה יותר לפעמים, אבל זה גם נותן דרייב מופלא להמשך".
מה היה כל כך מיוחד בדמותו של בן גוריון?
"אני חושב שבן גוריון ידע איך לפשט דברים ורעיונות מורכבים לפרקטיקה. חזון גדול, ריבונות יהודית בארץ ישראל, הקמת מדינה. בתחילת המאה ה-20 לדבר ככה היה מופרך, ואני חושב שבן גוריון ידע לשרטט מטרות שאפשר להגיע אליהן. הוא כל הזמן הדגיש את החזון והדרך, שאתה צריך להסתכל על התמונה הגדולה, לראות את כל הפאזל כשלם ואז גם את כל החתיכות והחיתוכים שלו".
דוניץ מוסיף שבן גוריון גם ידע "לראות רחוק ואפילו לחזות מה יקרה בעתיד", כשהוא מספר על חלק מההתכתבויות של הזקן עם אביו בשנת 1968: "אבא שלי כתב לבן גוריון על יחסי סין-ארה"ב והוא השיב לו שבעוד 15 שנים לסין יהיה יותר כוח מאשר לרוסיה. לפעמים החלומות שלו התגשמו, וחלק מהם הוא הגשים בעצמו, אז אי-אפשר לנתק מזה את החזון ואת הדרך. וכמובן שזה מתקשר לנגב, שבסוף זו לא רק אמירה שלא שווה למעשה, אלא זו גם הדרך וגם הדוגמה האישית".
מה אנשים לא יודעים על בן גוריון?
"שהוא נכשל לא מעט. כשהוא החליט לעלות לארץ, הוא ניסה ללמוד לימודים גבוהים ולא התקבל. כשהוא עלה לארץ, ופרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא גורש על ידי העות'מאנים למצרים. היו הרבה כישלונות בדרך, אבל הייתה אמונה יוקדת. האיש ישן שלוש שעות בלילה, לקח כדורים נגד חרדה בשביל שהוא יוכל לישון. אני לא בטוח שאנשים יודעים על כל המעמסה הרגשית הזאת".
מה לדעתך בן גוריון היה אומר על המצב בישראל היום?
"בן גוריון מת לפני 50 שנה אבל נשאר ממנו המון. מדברים על כך שתפיסת הביטחון של המדינה התחילה ממנו, החוקה שחשב להתחיל והתחרט, סוגיות התרבות והזהות שהתעסק בהן והחלטות בנוגע לעלייה בשנות ה-50. בן גוריון אמר, 'בנגב ייבחן העם בישראל', בעיניי זו מורשת. האם עמדנו במבחן? לא בטוח עדיין. בסופו של דבר, משה רבנו ובן גוריון, שניהם הפכו אותנו משבטים לעם. אבל כור ההיתוך הזה, הליבה המשותפת הזאת, בטח היום, היא מה שמחזיק אותנו יחד. בן גוריון דיבר על כך שישראל רחוקה מלהיות חברת מופת. היום, בין כל המחלוקות הגדולות, אנחנו צריכים לברר מהי הליבה המשותפת שלנו. יש כזאת. אני חושב שזו גם מהות המורשת - 'כוחנו באחדותנו'".
