"ננו, סבא שלי, סיפר על עדויות שלפיהן בסמלים של המשפחה שלנו הייתה טירה", מספרת עדי דה קסטרו, שהחלה לחקור את תולדות משפחתה, והחליטה לקעקע את אחד מסמליה. "הסמל הזה נמצא על מטבע בבית תפילה קטן ברומא משנת 1748, אז אנחנו יודעים שהוא מהתקופה הזו".
את אותו סמל, עדי קעקעה על גופה. "תמיד רציתי לעשות קעקוע שיתאים לי ושארגיש איתו טוב, משהו שאוכל לחיות איתו בשלום. סמל המשפחה הרגיש לי כמו משהו שהוא חלק ממני, חלק מה-DNA שלי. רציתי להרגיש אליו ואל המשפחה שלי יותר קרובה", היא מספרת.
עדי היא היחידה במשפחתה שקעקעה את סמל המשפחה, או בכלל עשתה קעקוע כלשהו. "המשפחה שלי לא אוהבת קעקועים. הם הופתעו שעשיתי אחד, אבל היום לדעתי הם בכלל לא זוכרים שיש לי אותו. כשסבא שלי ראה את הקעקוע לפני שלוש שנים הוא צחק, כי אנחנו לא בטוחים שאכן כך הסמל שלנו נראה בדיוק, אבל עבורי זו מזכרת משפחתית".
הסמל המשפחתי של משפחת די קסטרו, ורבים אחרים, מוצגים בתערוכה "עניין משפחתי" במוזיאון יהדות איטליה בירושלים.
אחוות הטבעת
יעל סונינו לוי היא נצר למשפחת במפורד, משפחה יהודית גדולה ומוכרת בעבר, שסמלה מוטבע על בניין של בנק עתיק בסיינה שבאיטליה. בעיר הציורית היא גם ביקרה לפני כמה שנים כשנסעה לטיול שורשים. למשפחתה המורחבת יש מסורת - להעניק לכל אחד מבני המשפחה המגיע לגיל 18 טבעת עם סמל המשפחה.
"אנחנו נוהגים ליצור לכל אחד מבני המשפחה טבעת משלו כשהוא מגיע לגיל 18", היא מספר, "בדיוק בימים אלה אנחנו מכינים עוד כמה טבעות עבור הילדים שהגיעו כבר לבגרות". מדובר בטבעת חותם מרובעת, אותה עונדים על הזרת. "אני חושבת שהמסורת התחזקה פה בארץ, כשההורים שלי המשיכו אותה. אבל בכל אופן כנראה שאני הייתי הראשונה מהדור הרביעי שענד את הטבעת ואחרי זה הגיסות שלי והילדים שלנו".
ידוע לך כמה כאלה יש?
"למיטב ידיעתי יש בארץ 10 בני משפחה שעונדים טבעות בקביעות. לאחרים יש טבעת אבל הם לא תמיד עונדים אותה משיקולי נוחות. לא כולם חייבים לענוד אותה כל הזמן, אבל לכולם יש אותה".
זה יוצר חיבור?
"כן, זה כיף מאוד שבכל פעם שאנחנו נפגשים לכולנו יש על היד את הדבר הזה. זה נחמד, זו הרגשה מחברת. יש גם את בני הדודים באיטליה שגם הם עונדים טבעות וזה גם מחבר אותנו אליהם".
תמנע לוי, ביתה של יעל ונציגת הדור החמישי במשפחה, מספרת: "אני לא יודעת מה מחבר יותר, המשפחתיות שמחברת אותנו לטבעות - או שהטבעות מחברות אותנו אחד לשני. אבל הסמליות הזאת שאנחנו עונדים כולנו את אותה טבעת, מחזקת אותנו כמשפחה. זה פשוט הולך יד ביד ומגבש אותנו".
אריות מאיטליה
ויקטור סטאו הגיע לסמל המשפחתי דרך מחקר שעשתה אימו, פרופ' סנדרה סטאו. במחקר היא גילתה סמל עתיק מהמאה ה-16 שכולל עץ זית ושני אריות משני צדיו. את הסמל יצרו כנראה כחלק מהטרנד של אותם ימים לחבר לשם המשפחה גם סמל משפחה. "אצל המשפחות היהודיות הסמלים היו מורכבים בדרך כלל מבעלי חיים או חפצים", אומרת פרופ' סטאו, "השילוב של האריות בסמל משפחה יהודי הוא נפוץ מאוד והוא מרמז על כוח, חיבור לסמלו של שבט יהודה והכמיהה לירושלים".
איך בעצם הסמל נשמר כל השנים?
"מצאתי את סמל המשפחה אצל בני דודים רחוקים על כלי כסף ועל צלחת של ליל הסדר. כדי לחבר גם את המשפחה שלי להיסטוריה המשפחתית, רקמתי את סמל המשפחה על כיסוי לצלחת פסח".
ויקטור, שנחשף לסיפור כשהיה בן 20, החליט לקעקע את הסמל על הגב. "מאוד רציתי לעשות אז קעקוע וחשבתי על משהו שיהיה מיוחד רק לי וגם משהו שמחבר אותי למשפחה שלי ולהיסטוריה שלי. ואולי גם קעקוע שאוכל להראות לאימא שלי מבלי שהיא תתעצבן יותר מדי", הוא מספר.
