יסמין נחום, בת 44 מירושלים, היא אימא לחמישה ילדים בני חמש עד 15. היא עורכת דין שגדלה בבית דתי, מנכ"לית העמותה לבריאות הציבור שמנהלת מדי יום מאות אנשי צוות, ספורטאית שלא מפספסת אף אימון שבועי וגם לא יציאה עם בן הזוג או עם חברה טובה, ובכלל אישה שלא נותנת לשום דבר לעצור אותה. וזה לא שאין אתגרים בדרך.
"היום שלי נחלק לארבע משמרות", היא מתארת את סדר היום הצפוף, "בבקרים אני מארגנת את הילדים למסגרות הלימוד, כולל הכנת מערך שלם של כריכים וארוחות צהריים מבושלות בתרמוסים. זה של בעלי, הוא הבשלן בבית. הבוקר שלנו מזכיר קצת תחנת רכבת, כולם נכנסים ויוצאים, אבל אני מקפידה שכולנו נשתה יחד שוקו או קפה. אפילו לשתי דקות".
קראו עוד:
אחרי חיבוק "בוקר טוב" מכל בני הבית, נחום מסיעה את הילדות הצעירות למסגרות, ממשיכה למשרד ועובדת עד 16:30. "זו המשמרת השנייה שלי, ואני עובדת בה בלי הפסקה. באמת, בלי הפסקות קפה למיניהן", היא מספרת, "המשמרת השלישית מתחילה אחר הצהריים כשאני חוזרת לילדים, לחוגים, להסעות ולימי ההולדת. במשמרת השלישית מגיעות המקלחות, הכביסות, עוד משימות בבית וגם השלמות של עבודה".
והמשמרת הרביעית ביומה של נחום מוקדשת לזמן איכות עם הבעל או עם חברה טובה: "בכל יום חמישי בעלי ואני יוצאים, אנחנו לא מוותרים על זה. לכל משמרת אני מגיעה רעננה וחדשה, זה לא מעניין שהייתי במשמרת קודמת".
"לדעת מה אפשר ומה לא, זה משחרר"
נחום מספרת על החוויה שבגידול חמישה ילדים - מסע מורכב שדורש איזון והחלטה על סדרי עדיפויות, לדבריה. "את מבינה שיש לך רק 24 שעות ביממה, ואת צריכה להחליט מה לעשות ומה לא, מה את יכולה ומה לא, וזה משחרר. עם זאת, הייתי רוצה לבלות יותר זמן איכות עם כל אחד מהילדים, אחד על אחד. פעם הייתי בוחרת ילד, לא לוקחת אותו לבית הספר והיינו מבלים יחד - הולכים לסרט, יושבים בבית קפה. הייתי רוצה גם להכין איתם יותר שיעורים ומשימות יחד, ואני נעזרת באנשי מקצוע. יש לי הרבה עזרה ותמיכה בבית, גם מההורים וגם מבן הזוג. אני לא יודעת איך הייתי מגיעה לזה, או עושה את זה, בלעדיהם".
"פעם בשבוע, בכל יום ראשון, אני משחקת כדורשת בליגת מאמאנט. אני לא מפספסת את זה, מתאמנת גם בחדר כושר ויוצאת לריצות כשאפשר. לפני שנתיים רצתי חצי מרתון ואני מקווה שיום אחד יהיה לי זמן לחזור ולרוץ מרתון שלם, זה מצריך יותר זמן ואימונים".
"את מבינה שיש לך רק 24 שעות ביממה, ואת צריכה להחליט מה לעשות ומה לא, מה את יכולה ומה לא, וזה משחרר. עם זאת, הייתי רוצה לבלות יותר זמן איכות עם כל אחד מהילדים, אחד על אחד"
נשמע מעייף.
"הכול בראש. אני עובדת ללא הפסקה עד 16:30, באמת בלי הפסקות קפה למיניהן, ואז יוצאת למשרה עם הילדים. גם אם היה לי יום קשה או עמוס, אני שמחה להיות איתם ובשבילם. אני מאמינה שהם צריכים להיות חלק מבית מלא ושמח. שואלים אותי איך אני מצליחה, ואני מסבירה שהגישה שלי היא שצריך לנצל כל רגע. נכון, אני עייפה בערבים, אבל אם אתקלח ואתרענן ואצא לבלות - זה לנפש".
מהם האתגרים?
"אני מודה שלפעמים אני עייפה או עצבנית. אני לא מושלמת. למדתי להתרחק, להגיד להם שהתעייפתי ושאני צריכה כמה דקות לעצמי. כשיש אתגרים בעבודה, איזה פלונטר שאני לא מצליחה לפתור, אז אני מניחה לזה. אני נותנת לדברים לשקוע בידיעה שמחר יהיה יום חדש וכל הפתרונות יצוצו. ואם לא, צריך להתמודד גם עם כישלונות".
את הדרך המקצועית שלה החלה נחום כעורכת דין במשרד פרטי שמתמחה בדיני עבודה ומכרזים, כאשר האגודה לבריאות הציבור הייתה הלקוח שלו. בזמן חופשת הלידה הראשונה שלה, הוצע לה תפקיד בעמותה ומאז היא שם כבר 15 שנים. באגודה היא עבדה במגוון תפקידים: סמנכ"לית, יועצת משפטית, מ"מ מנכ"ל ועד מנכ"לית - תפקיד שאותו היא ממלאת זה כשנתיים. עם כניסתה לתפקיד, היא הקימה לראשונה את מערך התרומות, שלא היה קיים בעבר, ובתוך זמן קצר הגיעה למחזור תרומות של כחצי מיליון שקל בשנה.
"ההצעה לתפקיד המנכ"לית תפסה אותי לא מוכנה", היא מודה, "מדובר בהבדל של שמיים וארץ, בקבלת החלטות משמעותיות ובאחריות כבדה. הרגשתי שמאותו רגע הכול יהיה בידיים שלי. זה מסע מורכב, אבל הייתי מוכנה אליו. הבנתי שקיבלתי הזדמנות והחלטתי שאני תופסת אותה בשתי ידיים. הבנתי גם שמותר לי לטעות. אני תמיד אומרת לעובדים שלי שמי לא עושה, לא טועה".
יש דמיון בין ניהול בית לבין ניהול עסק?
"גידול של חמישה ילדים הוא מאתגר וכיף בו-זמנית. בדיוק כמו בעסק ובניהול של מאות עובדים, לומדים על סדר וארגון, על סדרי עדיפויות וניהול תקציב, על יעדים ותגמול. בכלל, שני המקומות דורשים אנרגיות ויצירתיות. הילדים שלי הם השיעור הכי טוב בטיפול באנשים, בניהול ובעבודת צוות. כל אחד מהם מלמד אותי איך להיות יותר טובה במה שאני עושה, ואני בלמידה מתמדת. אני לא מנכ"לית שהיא אימא - אני אימא שהיא מנכ"לית".
נחום מדברת על הילדים כעל מקשה אחת, ובאותה נשימה מספרת על היות כל ילד עולם מלא, שלם ונפרד בפני עצמו. "לכל אחד התכונות והצרכים שלו, המטרה היא שכולם יגיעו ליעד שלהם. כל אחד ואחת בדרך אחרת".
והיא מסבירה: "באחד מסופי השבוע נסענו למצפה רמון, לטייל במסלול של 15 ק"מ. הגדול והקטנה היו בעננים, הם עברו את המסלול בריצה, אבל אחת הבנות שלי פחות התחברה וקצת קיטרה. הבנתי שהיא זו שצריכה את המשאבים שלי, שאני צריכה לדבר ולשכנע אותה בדרך נעימה, כדי שבסוף היא תגיע לסוף המסלול".
"בבית כמו בעסק, לומדים על סדר, ארגון, עדיפויות, ניהול תקציב, יעדים ותגמול. שני המקומות דורשים אנרגיות ויצירתיות, אבל הילדים שלי הם השיעור הכי טוב בטיפול באנשים, בניהול ובעבודת צוות. אני לא מנכ"לית שהיא אימא - אני אימא שהיא מנכ"לית"
איך התפקיד כמנכ"לית העמותה השפיע על הבית?
"כשקיבלתי את התפקיד הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש. היו המון דברים שעשיתי ושפתאום לא היה פנאי אליהם, אז בעלי תפס פיקוד ולקח על עצמו משימות כמו הסעות לחוגים ולרופאי שיניים. כן, הילדים הרגישו את השינוי משום שהייתי אימא יותר מעורבת, הנוכחות שלי הייתה נמרצת ומרוכזת. אבל הם הכילו. תוך כדי שיתפתי אותם במה שקורה, כדי שלא יהיו הפתעות. כינסתי אספה משפחתית והסברתי על התפקיד החדש, אמרתי שהוא יגזול יותר זמן ושיהיה להם קצת פחות ממני, אבל שתמיד כשיצטרכו יקבלו מענה, שאבא שלהם יהיה זמין יותר. הם שאלו המון שאלות, בעיקר על ההבדל בין התפקיד הקודם לבין תפקיד החדש, והם פרגנו, חיבקו ותמכו מאוד".
את אישה בעולם של גברים. איך זה?
"באתי מבית דתי. כן, נכנסתי לעולם גברי - בוועד המנהל יש עשרה חברים גברים, גם העמיתים בתחום הם גברים. יש ישיבות רבות שבהן אני האישה היחידה. זה אתגר, אבל אני משתמשת בכישורים שלי וגם פועלת המון עם חושים ותחושות פנימיות".
לצד בעלי תפקידים שהם גברים, עם מאות אנשי הצוות שהיא מנהלת נמנים גם מכורים לשעבר ומתמודדי נפש, שנקלטו לתפקידים בעמותה. "מעבר לעשייה הטיפולית, העמותה היא גם בית חם ומקצועי להשתלב בו", היא אומרת, "זו עמותה ותיקה ואנחנו נותנים שירותים לאוכלוסייה מוחלשות, כמו טיפול ותמיכה למכורים לסמים, לאלכוהול, להימורים ולתרופות מרשם, ניהול שירות הלומי קרב ועוד. אנחנו מעניקים מענה בפריסה ארצית, מפעילים בעלי עסקים שמעסיקים אנשים עם מוגבלות ומאפשרים להם את החיבור לקהילה. המטרה שלנו היא לעזור להם לשפר את חייהם במגוון תחומים, מטיפולי שיניים ועד סיוע בשיפור איכות הדיור".
נשמע שהעומסים הרגשיים הם רבים.
"העבודה ממלאת אותי. בכל יום אני שומעת על הצלחות ועל כישלונות. המכורים מגיעים אלינו למרכזים ויוצאים מהם אנשים חדשים. אני יודעת שאחרי שבוע הם עלולים לחזור, ובמצב לא פשוט, אבל כשהם יחזרו הם יקבלו חיבוק. כל שקל שאני מגייסת הולך למטרה טובה, ולכן אני לא מתביישת לבקש - הכול חוזר לקהילה".
אנחנו מציינים את יום האישה. מה תרצי לומר לנשים ולאימהות?
"הייתי אומרת להן לא לפחד ולהעז. לצאת, לנסות ולטעות, כי מי שיודעת להיות אימא - יודעת להיות מנכ"לית. כשהבן הבכור שלי נולד הבנתי שיש לי בידיים יצור קטן שלא יכול לחיות בלעדיי, שאני צריכה לעזור לו לצמוח. קיבלתי אז את תפקיד חיי, וכך גם בתחום המקצועי. פשוט צריך לנסות, כי גם אם ניפול בסוף נצליח לקום. דרושה כאן התמדה, וגם היא מובילה לתוצאה".
